החפירה נערכה בקומת מרתף של מבנה פרטי, לאחר שהתגלו עתיקות במהלך פיקוח (איורים 2, 3). התגלה מבנה המתוארך לתקופה הממלוכית (שכבה II), ועל שרידיו נבנה מבנה חדש בתקופה העות'מאנית המאוחרת (שכבה I; המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ) ובו מתקן תעשייתי, תעלות ניקוז ושני בורות מים; בכל שכבה זוהו כמה שלבי בנייה.
החפירה מרוחקת כ-120 מ' מצפון לכנסיית הקבר וכ-75 מ' ממערב לרחוב בית הבד, בסביבה שבה נערכו בשנים האחרונות כמה חפירות ארכיאולוגיות. בחפירה במבנה ברחוב אל-ג'בשה (Barbé 2018:144) נחשף מתקן תעשייתי הקשור לפעילות של עיבוד עור או בדים, שתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי"א לסה"נ [איור 1: 5472A-]). בחפירה נוספת מדרום לחפירה הנוכחית, בשטח בית הספר הספרדי לבנות, נחשף מבנה אבן שנבנה בסוף התקופה הפאטימית – תחילת התקופה הצלבנית (המאה הי"ב–ראשית המאה הי"ג לסה"נ), ובו עדויות לפעילות בית מטבחיים (איור 1: 96/1996-G); המבנה שימש בור ספיגה בסוף התקופה הממלוכית (המאה הט"ו לסה"נ; Clamer, Prag and Humbert 2017).
פתח קומת המרתף שבה נערכה החפירה פונה מזרחה לעבר חצר פתוחה, שמתחת לרצפתה הותקן בור מים (17L). ממזרח ומצפון לחצר שני פתחים המובילים לחללים שלא תועדו. גרם מדרגות צר (35L) יורד אל החצר מקומת הקרקע (קומת מפלס הרחוב כיום). בקומת המרתף הוגדרו ארבעה חללים (A–D). המבואה (C; 3 מ' גובה מרבי) הקושרת בין החצר לשאר החללים הייתה מרחב פתוח, והיא קורתה בתקרת בטון רק בשלב המאוחר ביותר של שכבה I. בקצה המערבי של המבואה מובילה קשת לחלל B — חלל רבוע מקורה בקמרון צולב (כ-4 מ' גובה מרבי) שנבנה בשלב המאוחר של שכבה II. מדרום למבואה ומתחת למדרגות היורדות למרתף נפתח חלל D (2.2 מ' גובה מרבי), שנבנה בתחילת שכבה I. חלל A הוא הגדול ביותר (כ-2.6 × 5.0 מ', 2.7 מ' גובה מרבי) ומקורה בקמרון חבית מחודד מעט. ראשיתה של הבנייה בשטחו של חלל זה כבר בראשית שכבה II, אך החלל נתחם בקירות רק בראשית שכבה I. לחפירה קדמה עבודת פיקוח שבמהלכה הוסרו מילויי אדמה בחללים A–D עד למציאת שרידים קדומים.
שכבה II — התקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ז לסה"נ)
שלב 1. לשלב זה יוחס קמרון חביתי (24L–26L; איור 3: חתך 3-3), שנחשף לאורך הפן הפנימי של הקיר הדרומי של החדר (16W, להלן). בצדו המזרחי של הקמרון נותרה מזוזה, ובין אבניה נמצאו חרסים הנושאים עיטור בדגם גיאומטרי (148L, סל 16; איור 4), הדומה לדגמי העיטור המופיעים בקבוצת כלים העשויים באובניים אך נראים עשויים ביד (Hand Made Geometric Ware: HMGW), שנהוג לתארך לתקופה הממלוכית; על החרסים נמצאו שרידי טיח.
שלב 2. הקמרון נהרס בשלב זה, ושרידי המפולת שלו נמצאו בחלל A (21L). בין אבני המפולת נמצאו שברים של שתי קערות (איור 1:5, 2) ושני קנקנים (איור 3:5, 4) מטיפוס HMGW, ושל קנקן נוסף שצווארו נפוח (איור 5:5), המתוארכים לתקופה הממלוכית.
שלב 3. בשלב זה נבנה חלל B: חלל רבוע מקורה בקמרון צולב שנישא על גבי שלושה קירות (16W, 28W, 30W). הקירות נבנו מאבנים רבועות בינוניות, שלוכדו בחומר מליטה אפור מעורב בגריסים שחורים ולבנים, ואילו הקמרון נבנה מגבב של אבני שדה שלוכדו באותו חומר מליטה. בקיר 30 הדרומי נבנה פתח מאבני מזוזה מסותתות וקשת קירוי; פתח זה נסתם בקיר (29W, להלן; איור 6), שנבנה בשכבה I, שלב 1. מצפון לפתח התגלה מפלס אבני גוויל שלוכדו בחומר מליטה אפור קשה (L37), ששימש אולי תשתית לרצפה שלא השתמרה. שלב זה אינו מתוארך בוודאות לתקופה הממלוכית, אך הוא קדום לשכבה I.
שכבה I — התקופה העות'מאנית המאוחרת (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ)
שלב 1. מפלס חלל A מצפון לקיר 16 הוגבה, והחלל נתחם בשלושה קירות נוספים (10W, 11W, W27), שנבנו, לפחות בחלקם, מעל שרידי הקמרונות של שלב 1 בשכבה II. שלושת הקירות נבנו בשיטה הדומה לזו של קירות חלל B, והם נשאו קמרון חבית מחודד מעט, שאף הוא נבנה בדומה לקמרון בחלל B. בקיר 16 הותקן פתח, שנבנה מאבני מזוזה ומשקוף מסותתות; מעל המשקוף הותקן אשנב לאוורור (איור 3: חתך 3-3).
במרכז החלל הותקן בור מים שפתחו מרובע והפיר שלו דופן באבנים מלבניות מסותתות (L4; כ-1.4 מ' עומק הפיר). חלל הבור לא תועד בשל שיקולי בטיחות, אך סביר כי הוא ניצל חלל תחתון קדום (איור 3: חתך 2-2). רצפת טיח אפורה-לבנה (12L) ניגשת לקירות החלל ולבור שיקוע (13L) שהותקן מדרום לבור המים (איור 7). לבור השיקוע הובילה מדרום תעלה רדודה (38L), השקועה ברצפת הטיח. בפירוק הרצפה נמצאה מקטרת המתוארכת לתקופה העות'מאנית המאוחרת (איור 21:12). ממזרח לבור המים נחשף מתקן מטויח עגול (L8; כ-0.5 מ' קוטר, 1 מ' עומק; איור 8), שבתחתיתו בור שיקוע. המתקן הוזן מצפון מבריכה (L9; כ-1.5 × 1.5 מ'), שדופנותיה טויחו וקרקעיתה רוצפה בלוחות אבן שרובם נשדדו; סימנים של רצפת האבן נראים בבירור בחומר מליטה אפור, שלו תשתית של אבני שדה בינוניות-קטנות (איור 9). בתקרה מעל הבריכה הותקן פיר מרובע ומטויח (0.5 × 0.5 מ'; איור 3: חתך 1-1), ששימושו אינו ברור.
בשלב זה חלל B וחלל C שממזרח לו מולאו במילוי אדמה (חלל B — 2L; חלל C — 1L). הפתח הדרומי של חלל B נסתם בקיר (29W; איור 6), שנבנה מעל מילוי אדמה 2 מאבני שדה שחופו בטיח. סביר שבשלב זה נבנו שני הקירות התוחמים את חלל C מצפון ומדרום (23W, 32W). כן נבנה בשלב זה גרם מדרגות (L35), שירד ממפלס הרחוב אל קומת המרתף ונשען על קשת (31W; איור 3: חתך 4-4); חלל D נוצר מבניית הקשת. בתוך מילוי האדמה בחלל C, לאורך קיר 23, הותקנה תעלת מים מטויחת (19L; איור 10), שהובילה לבור מים 17 בחצר הפתוחה. התעלה הוזנה ממרזב שנחשף בפינה הצפונית-מערבית של תקרת חלל C (איור 11).
הממצא הקרמי במילויי האדמה בחללים B ו-C כולל שני צווארי קנקנים הנושאים טביעות דמויות רשת (איור 12:1, 2), המתוארכים לתקופה האיובית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ), וכן שלוש קערות Iznik (איור 3:12–5), קערה (איור 6:12), ספל (איור 7:12), שני קנקנים מקבוצת כלי עזה שחורים (איור 8:12, 9), ראשי נרגילה (איור 10:12–13) ומקטרות (איור 14:12–19), המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית. עוד נמצאו במילוי בחלל B שלושה פריטי זכוכית מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית (גורין-רוזן, להלן), מטבע כסף מנוקב, שנטבע בוונציה בשם הדוכס לורנזו פריולי (1556–1559 לסה"נ; ר"ע 174184), ואבן משחק של דומינו מעצם מעובדת (2L, סל 119; איור 13). כמו כן נמצאו במילויים שני מינים של חלזונות השכיחים בחופי הים התיכון: שני פרטים מהמין צלחית מכחילה (Patella caerulea; איור 1:14) ושישה פרטים של צדפה מהמין נעמית מצויה (Glycymeris nummaria; איור 2:14).
שלב 2. בחלל A הותקנה רצפה חדשה של עפר מהודק (6L, L7), שכיסתה את התעלה ואת בור השיקוע. במקומם נבנתה בפינה הדרומית-מזרחית של חלל A תעלה מטויחת שקורתה בלוחות אבן (L36; איור 15) והוזנה במרזב שנבנה מצינורות חרס (L20; איור 24:12). בשלב זה הוצרה תעלה 19 בחלל C, באזור שבו נקלטים המים מהמרזב (L22; איור 16). בפירוק של הצרת התעלה (L18) נמצא צינור חרס (איור 23:12).
שלב 3. המתקנים של שלב 1 בחלל A בוטלו, וכנראה שבשלב זה נשדדו לוחות רצפת הבריכה והשטח כוסה במילוי עפר (L5). פי הבור הוגבה ובחדר הותקנה רצפת עפר מהודקת חדשה (L3). בפירוק רצפה זו נמצאו שתי מקטרות, המתוארכות לתקופה העות'מאנית המאוחרת (איור 20:12, 22), ושני מטבעות: מטבע ממלוכי שחוק מהמאות הי"ד–הט"ו לסה"נ (ר"ע 174123) ומטבע עות'מאני מהמחצית השנייה של המאה הט"ז לסה"נ (מטבעת מצר; ר"ע 174183). סביר כי בשלב זה גם תעלה 19 בחלל C בוטלה, והשטח כוסה והוגבה במילויי אדמה.
שלב 4. בור 4 בחלל A ובור 17 בחצר הפתוחה יצאו מכלל שימוש, והוסבו לשמש בורות אשפה.
שלב 5. חלל C, שהיה שטח פתוח, קורה בשטח שבין קיר 23 לקיר 31 בתקרת בטון, ובמזרחו נבנה קיר לבנים (W33).
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
בחפירה בשכבת מילוי אדמה בחלל B (L2; שכבה I, שלב 1) נמצאו שלושה פריטי זכוכית. שבר אחד הוא של כוס מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון צהבהב (איור 1:17). הזכוכית מאיכות נמוכה, מכילה בועיות רבות וגופיפים שחורים, ועליה סימני ניפוח סיבוביים. השפה זקופה, מעוגלת באש, מעט רחבה מהגוף. הגוף גלילי והדופן דקה יחסית. השפה שייכת לטיפוס כוס שהייתה נפוצה מאוד בתקופה הממלוכית. כוסות דומות התגלו ברובע בצפת מהתקופה הממלוכית, במכלול שתוארך למאה הי"ד לסה"נ (Gorin-Rosen 2019:109, Fig. 2:10, 11, ושם הפניות לחמה בסוריה ולפוסטט במצרים). כוסות אלו מוכרות גם מאתרים נוספים שטרם פורסמו בירושלים וברחבי ארץ ישראל.
השבר השני שייך לבקבוק קטן, עשוי מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון סגלגל בהיר (איור 2:17). הזכוכית באיכות נמוכה, מכילה הרבה בועיות והעיבוד מעט מרושל. השפה משפכית קצרה ומעוטרת בקצהה בחוט לבן מזכוכית אטומה. הצוואר צר. שפה זו שייכת לבקבוקון המתוארך על פי טיב החומר והצורה לתקופה העות'מאנית.
השבר השלישי שייך לחלון עגול ששפתו מקופלת, חלולה ומהודקת (איור 3:17). הזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק ומכילה הרבה בועיות וגופיפים זרים. העיבוד מרושל. חלונות מטיפוס זה הופיעו כבר בתקופה הביזנטית והמשיכו לשמש לצד חלונות מלבניים לאורך כל התקופות עד התקופה העות'מאנית, ועל כן קשה לתארך את שבר החלון שהתגלה בחפירה. חלונות שצורתם דומה מהתקופות הביזנטית והאומיית מוכרים היטב מירושלים וממקומות רבים נוספים (Gorin-Rosen 2005:207–208, Fig. 3:43), וגם מהתקופה הממלוכית, למשל בצפת (Gorin-Rosen 2019:146–147, Fig. 12:12, ושם הפניות נוספות לחלונות מהתקופה הצלבנית מבית שאן, עכו ואפולוניה ומהתקופה הממלוכית מבאר מרים בנצרת).
עצמות בעלי חיים
תהילה שדיאל
התגלה מכלול קטן של 75 שברי עצמות בעלי חיים (טבלה 1), מהם זוהו 36 עצמות של צאן (Capra/Ovis), 12 עצמות של בקר (Bos taurus), שתי עצמות של חתול ((Felis catus ושתי עצמות של תרנגולת (Gallus gallus domesticus). שאר השברים זוהו רק לרמה של גודל הגוף של בעלי החיים: 23 עצמות בגודל גוף בינוני (כמו עז או כבש).
כל העצמות נתגלו בחלל A, ברצף הרצפות ובמילויים שביניהן. כל הלוקוסים שבהם התגלו העצמות מיוחסים לשכבה I (3L, 5L, 7L, 12L, 14L, 15L), המתוארכת לתקופה העות'מאנית המאוחרת, פרט ללוקוס אחד (21L), המיוחס לשכבה II שזמנה התקופה הממלוכית.
התפלגות חלקי השלד במכלול (טבלה 2( מלמדת על ניצול של חלקים עתירי בשר, כגון גפיים, עצמות ארוכות וצלעות, ושימוש מועט בחלקים דלי בשר, כגון אצבעות וגולגולת. גיל הפרטים על פי העצמות שלהן אפיפזה (קצה העצם): 21 מהעצמות במכלול מאוחות (15% מכלל המכלול) ורק שלוש עצמות אינן מאוחות (2%), ועל כן נראה כי הגיל של רוב הפרטים מבוגר. רמת השחיקה במכלול השיניים (3% מכלל ממצא העצמות) גם היא גבוהה ומעידה על גיל מבוגר של הפרטים. ניתן להציע על פי הגיל המבוגר של הפרטים כי רובם נוצלו גם לתוצרים משניים כגון צמר וחלב; עם זאת, גודלו המצומצם של מכלול השיניים אינו מאפשר הסקת מסקנות נחרצות.
על שברי העצמות לא נצפו סימני לעיסה של טורפים. על שלוש עצמות ארוכות של עז נצפו סימני חיתוך, וכן התגלתה עצם אחת שרופה. מיעוט סימני פעולות האדם על העצמות נובע ככל הנראה מכך שזהו מכלול מצומצם למדי.
טבלה 1. התפלגות עצמות בעלי חיים
|
|
3L
|
5L
|
7L
|
12L
|
14L
|
15L
|
21L
|
סה"כ
|
|
עז/כבש
|
3
|
10
|
4
|
7
|
6
|
4
|
2
|
36
(48%)
|
|
בקר
|
|
12
|
|
|
|
|
|
12
(16%)
|
|
עופות
|
|
|
|
|
|
2
|
|
2
(2.5%)
|
|
חתול
|
|
|
1
|
|
|
|
1
|
2
(2.5%)
|
|
בעלי חיים בעלי גוף בינוני
|
2
|
|
4
|
8
|
6
|
|
3
|
23
(31%)
|
|
סה"כ
|
5
(6%)
|
22
(30%)
|
9
(12%)
|
15
(20%)
|
12
(16%)
|
6
(8%)
|
6
(8%)
|
75
(100%)
|
טבלה 2. התפלגות חלקי השלד
|
|
צאן
|
בעלי חיים בעלי גוף בינוני
|
בקר
|
טורפים
|
עופות
|
סה"כ
|
|
ראש
|
4
|
|
1
|
|
|
5
|
|
עצמות גפיים
|
12
|
|
1
|
2
|
|
15
|
|
צלעות
|
10
|
1
|
2
|
|
|
13
|
|
אצבעות
|
3
|
|
|
|
|
3
|
|
עצמות ארוכות
|
7
|
22
|
8
|
|
2
|
39
|
|
סה"כ
|
36
|
23
|
12
|
2
|
2
|
75
|
אי אפשר לקבוע מתי נבנה השלב הקדום ביותר של המבנה מהתקופה הממלוכית ואף לא מה היה מתארו המלא, אך אפשר לקבוע כי חלקו נהרס במהלך התקופה הממלוכית. לאחר מכן, במהלך התקופה הממלוכית או מאוחר לה, נבנה על שרידי המבנה הקדום חלל B. בתקופה העות'מאנית המאוחרת נערכו שינויים במבנה, והחללים חוברו למבנה תת-קרקעי, שהכניסה אליו הייתה מתחת למפלס הרחוב, שמפלסו הוגבה. המבנה שימש לתעשייה שכללה מיצוי נוזלים. תעשיות בעת העתיקה היוו מטרד ריח, ועל כן הורחקו מהאזורים המיושבים בעיר. בתקופה העות'מאנית המאוחרת היה האזור הצפוני-מזרחי של העיר העתיקה מיושב בדלילות, ועל כן נמצא מתאים להתפתחות תעשייה כזו; כך עלה גם מחפירות דומות ברחוב ג'בשה ובבית הספר הספרדי.
ממצא הפאונה מחלל A מעיד על צריכת בשר איכותי לאורך תקופת השימוש במבנה או בסביבתו הקרובה.
עם הגידול באוכלוסיית האזור הוצאה התעשייה מתחומי העיר, והשיפור באספקת המים הוביל לזניחת בורות האגירה ולהסבתם לבורות אשפה.