העיר אלוסה זוהתה לראשונה בשנת 1838 על ידי א' רובינסון (איור 1; Robinson and Smith 1841). על פני הקרקע השתמרו רק שרידים מעטים כתוצאה משוד נרחב, ואלה תוארו על ידי חוקרים שונים. החפירות באתר החלו רק בשנות ה-30 של המאה הכ' בבדיקה מצומצמת שנערכה על ידי משלחת קולט (Baly 1938). בשנים 1973–1990 נערכו באתר כמה עונות של חפירה נרחבת בניהולו של א' נגב ונחשפו בין היתר תיאטרון וקתדרלה (נגב 1992; Negev 1976; 1983). בשנים 1997–2000 נערכה באתר חפירה נוספת בניהולו של ח' גולדפוס שחקרה מחדש את הקתדרלה והתיאטרון, ובה נחשף גם בית יוצר בקצה הדרומי של העיר (גולדפוס ופביאן 2000; Goldfus, Arubas and Bowes 2000). לאחרונה, יזמה אוניברסיטת קלן חפירות מחודשות באתר (Heinzelmann and Erickson-Gini 2015; Pickartz, Tezkan and Heinzelmann 2015; Heinzelmann et al. 2018; Schöne et al. 2019; Di Segni 2020; Schöne et al. 2020), ואילו אוניברסיטת חיפה ערכה באביב 2015 מחקרים של תלוליות האשפה בפאתי העיר (בר-עוז, ויסברוד ואריקסון-ג'יני 2016).

למרות שבעבר נחשפו באתר מבנים ציבוריים חשובים, חלק ניכר מהתכנון של העיר ומהידע על התפתחותה במהלך התקופות נותר ללא תיעוד. הפרויקט הנוכחי נועד לבחון את השינויים שעבר היישוב לאורך התקופות מתחנת מסחר נבטית לעיר גדולה בתקופות הרומית והביזנטית, כמו גם את שקיעתה בסופו של דבר ונטישתה הסופית במאה הח' לסה"נ.
 
סקר
בשנים 2015–2018 נסקר כל שטח האתר באופן שיטתי ברשתות בגודל 30 × 30 מ' המחולקות בתוכן לריבועים של 3 × 3 מ' (איור 2). בסקר תועדו שרידים אדריכליים גלויים הכוללים כ-600 קטעי קירות. כן לוקטו ממצאי השטח שונים, שסייעו להגיע למסקנות לגבי אופיים של מבנים שונים ותפקודם. ממצאים אלה כללו פריטים אדריכליים (למשל, כותרות, גזעי עמודים, מזוזות ומשקופים), שברי שיש, אבני פסיפס עשויות אבן וזכוכית, אריחי קיר ורעפים, אבני שחיקה, סיגים ופסולת יוצר. ידוע כי בנגב שיש ואבני פסיפס שימשו בעיקר בבניית כנסיות, אבני פסיפס משיש ואבן שימשו ברצפות, זכוכית שימשה בעיטורי קמרונות, אריחי קיר שימשו בבתי מרחץ או תנורים ורעפים שימשו בלעדית בכנסיות. בסקר תועדו גם שרידים בני ימינו, ובהם למשל קבורות.
 
בדיקה גיאופיזית
לאחר הערכת הביצועים של כמה שיטות שונות לבדיקה גיאופיזית — מכ"ם חודר קרקע, טומוגרפיה של התנגדות חשמלית, השראה אלקטרומגנטית, התנגדות חשמלית ומגנטומטריה — התברר כי הטכניקה האחרונה מתאימה ביותר לתנאים המקומיים (איור 3; ר' Pickartz, Tezkan and Heinzelmann 2015). כל שטח העיר (כ-180 דונם) נמדד באמצעות צזיום-מגנטומטר שלו ארבעה חיישנים (Geometrics G-858), שחשף את המאפיינים העירוניים של האתר, ובהם רשת רחובות רחבים שלחלקם צמודים סטווים, שהובחנו גם על פני האתר כשקעים צרים וארוכים, ומבנים רבים שחלקם תועדו בפירוט לרמה של חדרים יחידים.
 
חפירה
החפירה באתר נערכה בעשרים ואחד שטחים (So1–21; איור 4), שמיקומם נקבע על סמך תוצאות הבדיקה הגיאופיזית. שטחים אלה נחפרו בשנים 2015–2019 על מנת לאמת את תוצאות הבדיקה הראשונית, ולקבל מידע סטרטיגרפי וכרונולוגי מפורט. רוב השטחים השתרעו בשטח מצומצם יחסית ונחפרו עד לסלע או לחול טבעי היכן שהנסיבות אפשרו זאת, ביצירת חתכים מדורגים שהביאו לצמצום הדרגתי של שטח החפירה. הדבר נעשה ברוב שטחי החפירה כדי להשיג סטרטיגרפיה מלאה ככל האפשר. מעניינת במיוחד הייתה חקירת הרחובות וחשיפת רצפים סטרטיגרפיים מפורטים ומדויקים של תחזוקה וחידושים שוטפים של הריצוף. רצפים אלה נבדקו בשילוב עם תיעוד של מבנים סמוכים. אזורי חפירה אחרים נפתחו כדי לחשוף מבנים מיוחדים ומעניינים, ובהם מכלול בית מרחץ גדול מהתקופה הרומית, בזיליקה, שתי יחידות מגורים בבית מגדל ובית חצר גדול.
 
שטח 1 (2015–2016; כ-7 × 12 מ') הקיף צומת רחובות במרכז העיר (איורים 5, 6). לאחר הסרת פני השטח נחשפו שני מבנים סמוכים וריצוף רחוב העשוי לוחות אבן מסותתים היטב שהשתמר היטב. בדיקות קטנות נערכו מתחת לריצוף הרחוב ובתוך שני המבנים. מתחת לרחוב התגלו 26 מפלסי רחוב נוספים עשויים משבבים דחוסים של אבני גיר. במבנים נחשפו כמה שלבי בנייה המתוארכים למאות הב'–הו' לסה"נ. הקרקע הבתולה התגלתה בעומק של כ-4 מ' מתחת לפני השטח.
 
שטח 2 (2015; 3.5 × 10.0 מ') נפתח לאורך הרחוב שנחשף בסקר המגנטומטרי, ונחשפו בו הרחוב ומבנה סמוך. שרידי התיישבות מהתקופה האסלאמית הקדומה התגלו ממש מתחת לפני השטח, על גבי מבנים מהתקופות הרומית–הביזנטית שהתמוטטו בעבר. בבדיקה בסטיו של הרחוב, בחזית המבנים, נחשפו ריצוף אבן שמור היטב ומפלסי רחוב רבים, וכן ממצאים שתארכו את הרחוב ואת המבנים. באזור זה, מתחת לריצוף עשוי לוחות, נחשפו גם שרידים של מה שנראה כסדנת מתכת, שקדמה להקמת הסטיו של הרחוב.
 
שטח 3 (2015–2016; 4 × 10 מ'; איורים 7, 8). נחשפו צומת רחובות, ובו הפינה הצפונית-מערבית של בית מרחץ מהתקופה הרומית (ר' להלן גם שטחים 17 ו-21), ומבנה נוסף ובו סטיו בחזיתו בצד הנגדי של הרחוב. בחפירה נחשפו כ-40 מפלסי רחוב שונים (מעל 4.5 מ' עומק), המתוארכים למן המאות הא'–הב' עד למאות הז'–הח' לסה"נ. המבנים הסמוכים מתוארכים למאות הב'–הד' לסה"נ. הצטברויות מתחת למפלס הרחוב הקדום ביותר הכילו ממצא קרמי מהמחצית הראשונה של המאה הב' לפסה"נ; כן התקבל ממקום זה תאריך פחמן 14 של המאה הג' לפסה"נ. שני התאריכים מעידים על התיישבות בחלק זה של האתר הרבה לפני הקמת רשת הרחובות.
עוד נחשפה מערכת ביוב גדולה במיוחד מאמצע המאה הה' לסה"נ, שניקזה את בית המרחץ מהתקופה הרומית, ונמשכה מתחת לדרך הראשית היוצאת מהעיר. המערכת נמצאה נקייה מהצטברויות, ואפשר להבחין בה לאורך 85 מ'.
 
שטחים 4 ו-5 (2015) משתרעים במרכז העיר והובחנו בהם חוליות עמודים על פני השטח בתוך שקע מלבני מוקף תלוליות של הריסות — שרידי בית חצר גדול. המבנה תועד בסקר המגנטומטרי כמקבצים של חדרים מסביב למרחב מלבני רחב. שטח 4 (3 × 13 מ') נמצא באגף הצפוני של המבנה וכלל חדר, חלקים מסטיו וחלק מחצר. בחפירה מתחת לחצר העמודים נחשף מבנה קדום יותר מהמאה הב' לסה"נ, שכיוונו שונה ב-30º מזה של בית החצר הגדול; קירות המבנה הקדום נבנו מלבני בוץ על יסוד אבן גיר. מבנה זה פולס והוחלף בבית החצר הגדול במאות הג'–הד' לסה"נ. בשטח 5 (3 × 10 מ'; איור 9), המשתרע בפינה הדרומית-מערבית של המבנה, נחשף סטיו בחזיתו שפנתה לרחוב הראשי.
בית החצר ניזוק ברעידת אדמה במאה הה' לסה"נ ושוחזר בהרחבה, תוך שימוש ביסוד המקורי; בשלב זה הוסף הסטיו הפונה לרחוב הראשי. בהתבסס על סגנון הבנייה של בית החצר ומספרן יוצא הדופן של אמפורות שנחשפו בתוכו, ייתכן שלמבנה זה היה שימוש מסחרי. נראה כי המבנה ננטש לאחר אמצע המאה הו' לסה"נ, ונשדד במהלך המאה הבאה.
 
שטחים 6–8 כוללים שלוש תעלות קטנות, ובהן הוסרה שכבת פני השטח בלבד כדי להעריך אנומליות שנמצאו בסקר המגנטומטרי.
 
שטחים 9 ו-12 (2017). נחשף מבנה מגורים איתן האופייני ליישובי הנגב — בית המגדל. בסקר הארכיאולוגי במקום זוהו כמה בתי מגדל, מהם נחפר אחד בחלק הדרומי של העיר. בשטח 9 (כ-6.0 × 9.5 מ') נחשף חלק ניכר מבית מגדל, לרבות גרם מדרגות גדול ויסודות המבנה. שטח 12 (2.0 × 6.5 מ') נפתח כדי לחקור את החצר המקיפה את בית המגדל. המבנה השתמר בצורה יוצאת דופן ובו קירות שהשתמרו לגובה של עד 5.5 מ' לרבות ציפוי הטיח. המבנה נבנה מאבני גיר מסותתות היטב (1.77 מ' אורך מרבי). כלי חרס ממילוי היסוד מלמדים כי הוא הוקם במחצית השנייה של המאה הה' לסה"נ. המבנה וחצרו היו בשימוש עד שלהי המאה הו' או תחילת המאה הז' לסה"נ, ולאחר מכן הוא התמוטט בהדרגה.
 
שטח 10 (2017–2018; 5 × 11 מ') נפתח ברחוב בחלק המזרחי של העיר, שם נחשף בסקר המגנטומטרי רובע מגורים מוקף רחובות בכיוון השונה ב-15º מרשת הרחובות בשאר חלקי העיר. בשטח נחשף צומת רחובות והקיר החיצוני של מבנה סמוך (איור 10). התגלה רצף של מפלסי רחוב המגיע לסלע האם בעומק של עד 4.5 מ' מתחת לפני השטח. שלבי השימוש הקדומים ביותר שלו הם מהמאה הא' או תחילת המאה הב' לסה"נ, והם קשורים לשרידי מבנים מלבני בוץ. שני מבני אבן הגובלים ברחוב נחשפו בגובה כ-2 מ' מעל קירות לבני הבוץ. מבנים אלה היו בשימוש בין המאה הד' לסה"נ לתקופה האסלאמית הקדומה, וכללו כמה שלבי בנייה.
 
שטח 11 (2017–2019; 4 × 13 מ') נפתח בצד המזרחי של רובע המגורים המזרחי שהוזכר לעיל, כדי לבדוק רחוב (4.3 מ' רוחב) ושני מבנים הגובלים בכל אחד מצדיו. בחפירה נחשף רצף של 23 מפלסי רחוב, המתוארכים למן המאה הד' עד שלהי המאה הז' לסה"נ. בשלבי השימוש האחרונים של הרחוב הותקנה באמצעו גת. שני המבנים תוארכו למן המאות הד'–הה' לסה"נ עד לתקופה האומיית הקדומה, ונחשפו בהם שלבי בנייה רבים. נראה שהמשכיות יישובית כזו לתקופה האסלאמית הקדומה, המתועדת גם בשטח 3, מייצגת תהליך הדרגתי של התיישבות כפרית. פעילות חקלאית החלה להתרחש בתוך העיר לאחר שהתשתית העירונית, כגון רשת הרחובות, חדלה לפעול ולהיות מתוחזקת.
 
שטחים 13, 14, 19 ו-20. נחשפה כנסייה גדולה (בזיליקה B) בחלק הצפוני של העיר. הכנסייה זוהתה בסקר הארכיאולוגי בריכוזים גבוהים של אבני פסיפס עשויות אבן וזכוכית, שברי שיש וחוליות עמודים, ותועדה גם בסקר המגנטומטרי. האפסיס הראשי והאטריום נראו בבירור כשקעים על פני השטח. שטח 13 (2018; 2 × 17 מ') נמשך מרחוב שמחוץ לכנסייה דרך האפסיס הראשי, ונחשפו בו חלקים מהפרסביטריום והסינתרון. בשטח 14 (2018; 3 × 4 מ') נחשפו חלקים מהסטרה הצפונית-מערבית. בשטח 19 (2019; 4.5 × 11.0 מ') נחשפו חדר מצפון לאפסיס, כנראה פסטופוריום, ובו רצפה שמורה היטב עשויה לוחות אבן, וסף פתח גדול המחבר את החדר עם הסטרה. בשטח 20 (2019; 3 × 4 מ') נחשפו הפינה הצפונית-מערבית של הכנסייה וחלקים מהסטרה, מהאטריום ומחדר סמוך מחוץ לכנסייה.
בשטחים אלה נחשפו כמה שלבי שימוש בכנסייה במהלך המאות הה'–הו' לסה"נ, לרבות הוספת חיפוי שיש משוכלל וסורג, שרק חלקים ממנו שרדו, שיפוץ נרחב של הרצפה ועיטור הקשת בפסיפסים. הכנסייה ננטשה כנראה בסוף התקופה הביזנטית, ולאחר מכן היא נשדדה באופן שיטתי ובסופו של דבר התמוטטה. על סמך הסקר המגנטומטרי והחפירות אפשר לשחזר את תכניתה בפירוט.
 
שטח 15 (2018–2019; 4 × 12 מ') משתרע בחלק הצפוני-מערבי של העיר, ונחשפו בו רחוב נוסף וחלקים של מבנים הגובלים בו משני צדיו. לאחר הסרת פני השטח נחפרו בדיקות עמוקות לתוך הרחוב והמבנה הדרומי ביותר, עד לקרקע בתולה. בחפירת הרחוב נחשפו 23 שלבי תיקון וחידוש, המתוארכים למן התקופה ההלניסטית הקדומה עד למאה הז' לסה"נ, וביוב שנמשך לאורך הרחוב. המבנה הדרומי ביותר מבין המבנים הסמוכים שנחשפו בבדיקה הוקם במאה הד' לסה"נ, והיה בשימוש עד לתקופה האסלאמית הקדומה, תוך שינויים רבים במשך זמן זה. שינויים אלה כללו הוספת קיר תמך איתן במאה הו' לסה"נ שייצב את החזית, כנראה בעקבות נזק מרעידת אדמה.
 
שטח 16 (2018; 2.5 × 2.5 מ'; איור 11). נפתחה תעלה קטנה במטרה לחקור את זמנו של בית מגדל נוסף שנחשף בחלקו על ידי א' נגב בשנת 1973 (לא פורסם). בהתחשב בתאריך המפתיע של בית המגדל שנחשף בשטחים 9 ו-12 — סוף המאה הד' לסה"נ — נפתחה התעלה לצד חלקו החיצוני של בית המגדל והיא נחפרה עד ליסוד המבנה כדי לקבוע את זמנו. נחשפה סטרטיגרפיה לא מופרעת מתחת למילוי החוזר של חפירת נגב הישנה. תיארוך ראשוני של כלי החרס הראה כי המבנה הוקם במהלך המאה הד' לסה"נ, היה בשימוש עד סוף המאה הו' לסה"נ והתמוטט בתחילת המאה הבאה. חלקו הפנימי של בית המגדל נוקה כדי לתעד את תכניתו.
 
שטחים 17 ו-21 (2019) נפתחו כדי לחקור מכלול גדול של בית מרחץ מהתקופה הרומית (50 × 70 מ'). המכלול זוהה לראשונה במהלך הסקר הארכיאולוגי, ובו קירות גלויים, פני שטח גליים שלימדו על מבנה מסיבי שקרס, ריכוזים גבוהים של לבנים צרופות, שברי שיש ואפר, וכן בבדיקה גיאופיזית. מכלול זה כולל סדרה של אולמות רחצה גדולים ולצדם ממזרח חצר מוארכת וממערב חדרי שירות. בצדו הצפוני-מזרחי של המכלול עמד כנראה מגדל מים, שנחשף בחלקו על ידי א' נגב בשנת 1973 (לא פורסם).
בשטח 17 (6 × 9 מ') נחשפו אחד מאולמות הרחצה המחוממים ואזור שירות נלווה ובו קירות שנבנו מאבני גזית מסותתות היטב וליבת בטון והשתמרו לגובה מרבי של 5.5 מ'. בתוך האולם התגלו שרידים של אגן מים גדול וצינורות נלווים. במקור היו הקירות ואגן המים מכוסים בשלמותם באריחי שיש. מתחת לרצפת האולם התגלה היפוקאוסט שלם, שחובר בתעלת הזנה לחדר תנורים, שבו נמצאו כמויות גדולות במיוחד של עץ ואפר חרוך. שטח 21 (3 × 7 מ') נפתח כדי לחקור פתח צדדי למכלול בית המרחץ וסטיו השייך לו ופונה לרחוב.
הממצאים משטחים 17 ו-21 מלמדים כי מכלול בית המרחץ נבנה בסוף המאה הב' או בתחילת המאה הג' לסה"נ והיה בשימוש עד סוף המאה הו' לסה"נ, וכי במהלך השנים נערכו בו כמה שלבי שיפוץ. המבנה נשדד באופן שיטתי במאה הבאה, ולבסוף התמוטט לפני סוף אותה המאה. ממצא מיוחד בשטח 21 היה אבן גיר הנושאת כתובת הקדשה לקיסר קונסטנטיוס הראשון ולקיסר ולריוס סוורוס (Di Segni 2020). הכתובת מתוארכת לשנת 305/6 לסה"נ, והיא הכתובת הקדומה ביותר המזכירה את השם אלוסה ומעמדה כעיר. ייתכן שהכתובת הייתה חלק מפדסטל השייך לקבוצת פסלים שהוקדשו למושלים של אותה תקופה.
 
שטח 18 (2019; 3 × 13 מ'). נחשפו רחוב נוסף ושני מבנים סמוכים בחלק הדרומי ביותר של העיר. ברחוב נחשפה סטרטיגרפיה לעומק של 4 מ' מתחת לפני השטח. ברחוב הובחנו שלבי תיקון וחידוש רבים למן המאה הב' עד לסוף המאה הו' לסה"נ. לעומת זאת שני המבנים הוקמו במאות הד'–הה' לסה"נ. ראוי לציין כי למן המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ פסק השימוש ברחוב ובשטחו הוטלה אשפה. נראה כי בשלב זה הופסק הסילוק המסודר והשיטתי של האשפה העירונית לתלוליות מסביב לעיר, כנראה כתוצאה ממשבר עירוני שהתרחש הרבה לפני הכיבוש המוסלמי של האזור באמצע המאה הז' (ר' גם Bar-Oz et al. 2019:8241).
 
המחקרים שנערכו בחלוצה מספקים תובנות חשובות על ההיסטוריה של ההתיישבות של אלוסה. ממצאים מהמאות הג'–הב' לפסה"נ, שנחשפו בבסיס של שניים מהחתכים, מחזקים טענות קודמות שהיישוב נוסד באותה תקופה, כנראה כתחנת מסחר (Negev 1983:230; 2017). לאחר התחלה מוקדמת זו של פעילות יישובית הייתה אולי הפסקה במאה הא' לפסה"נ, ולאחריה החל תהליך של עיור משמעותי בתקופה הרומית. באותה עת התרחב היישוב כמעט לגודלו המרבי ונבנו בו המבנים המאפיינים הטיפוסיים לעיר רומית, כגון תיאטרון ובית המרחץ. על מעמדה של אלוסה כעיר הראשית בנגב מצביעה בברור העובדה שהיה בה התיאטרון היחיד ובית המרחץ הגדול ביותר באזור בתקופה הרומית. כתובת ההקדשה שנמצאה בחפירה מלמדת על מעמדו של היישוב כפוליס כבר בשנת 306 לסה"נ. פעילויות בנייה ציבוריות ופרטיות רחבות היקף מהמאה הד' לסה"נ ואילך, כגון הקמתן של כנסיות אחדות, שלפחות שתיים מהן היו מבנים רחבי ידיים, ובית החצר הנרחב שנחשף במרכז העיר ששימש אולי למסחר, מעידות על שגשוגה ההולך וגובר של העיר. התפתחות עירונית נוספת ניכרת באמצע המאה הה' לסה"נ, כאשר נסללו רחובות ברחבי העיר וסטווים נבנו בחזית מבנים פרטיים וציבוריים. על ארגון עירוני גבוה מעיד ניקוי הרחובות השיטתי ופינוי פסולת לתלוליות אשפה גדולות לאורך פאתי העיר.
סימנים ברורים למשבר — נטישה הדרגתית, תיקון זמני של מבנים והפסקת פינוי מאורגן של פסולת — החלו להופיע במהלך המחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ. ההתפוררות העירונית הלכה והתעצמה במאה הז' לסה"נ, כאשר יותר ויותר מגרשים גדולים בתוך העיר התפנו, ופעילויות כגון ייצור יין ופינוי אשפה התקיימו באזורים שבעבר שימשו רחובות ראשיים של העיר. אלוסה ננטשה כליל בסוף המאה הח' לסה"נ.