שתי העונות הראשונות של מיזם CCPEP התמקדו בשטח שלא נחקר (שטח J), המשתרע הישר מדרום לדקומנוס מקסימוס ומצפון לבמה המלאכותית של מתחם המקדש ההרודיאני לאוגוסטוס ורומא. אזורים סמוכים במרכז העיר מהתקופות הרומית והאסלאמית הקדומה ומימי הביניים נחקרו בעבר. במת המקדש, שזוהתה לראשונה בסוף המאה הי"ט (Conder and Kitchener 1882:18), נחפרה בהרחבה בשנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-70 של המאה הכ' על ידי א' נגב מהאוניברסיטה העברית (נגב 1992; Negev 1975), ובשנים 1989–2003 על ידי א' רבן וק' הולום מהמשלחת המשותפת לקיסריה (Holum, Stabler and Reinhardt 2008). מבנים שונים לאורך החזית המערבית הראשית של במת המקדש נחפרו מטעם רשות העתיקות בשנים 1992–1995 על ידי י' פורת (Porath 2008), ומאז שנת 2009 על ידי פ' גנדלמן. בשנים 2015–2017 נחפרה גם הפינה הצפונית-המזרחית של במת המקדש והסביבה הסמוכה לה על ידי צוות רשות העתיקות (עד ואחרים 2017). שטח J משתרע בין שני אזורי החפירה הללו, במקום שבו אנו משערים כי עמד פרופיליאון, המחבר את הרחוב הראשי של העיר ממזרח למערב למפלס הגבוה יותר של המתחם. המחקר הקודם היחידי של שטח זה נעשה על ידי א' נגב בשנים 1959–1961, אך אין לכך תיעוד או ממצאים. נראה כי נגב שיטח בכלי מכני אזור בקצה הצפוני של במת המקדש, חשף חלק מקיר התמך הצפוני של הבמה ושל מבנים מהתקופה האסלאמית הקדומה ומימי הביניים וכנראה גם הסיר מבנים מהכפר הבוסני של סוף המאה הי"ט (Negev 1961:16).  
עד כה נפתחו 13 תעלות (J13–J1) ונחשף שטח כולל של 400 מ"ר, המשתרע מצפון לקיר התמך הצפוני של במת המקדש (איור 1). החפירה נמשכה באופן שיטתי מהמפלס שנגב ניקה (9.0–9.6 מ' מעל פני הים) עד לעומק ממוצע של 1 מ'. הישר מתחת לפני השטח נחשפו מפלסי מגורים מסוף המאה הח' או המאה הט' עד המאה הי"א לסה"נ; בכמה תעלות וחתכים שנחפרו לעומק של עד 3 מ' נחשפה בנייה הרודיאנית. בחפירה התגלו שרידי בנייה צפופה וממצאים המיוחסים לשלבים מרכזיים בהיסטוריה של קיסריה: התקופה ההרודיאנית (המעבר מהתקופה ההלניסטית המאוחרת לתקופה רומית הקדומה), עת הוקם המקדש לראשונה; התקופות האסלאמית הקדומה–התיכונה, ובהן שכנה בשטח במת המקדש שכונה צפופה; והתקופות העות'מאנית המאוחרת–ימי המנדט הבריטי, שבהן שכן במקום כפר קטן. תקופות התיישבות נוספות מיוצגות בשרידים שיוריים, ובהם כלי חרס וחומרי בניין מהתקופות הרומית, הביזנטית, הצלבנית והעות'מאנית. המטרות להמשך המיזם הרב שנתי של CCPEP הן הרחבת החשיפה של רובע המגורים מהתקופה האסלאמית הקדומה וחפירה עמוקה יותר כדי לברר את הטופוגרפיה העירונית והאופי הפונקציונלי של שטח מרכזי זה בקיסריה בתקופות הרומית והביזנטית.
 
התקופה ההרודיאנית. החפירה החלה לחשוף שרידים של במת המתחם של מקדש הורדוס. הנדבכים העליונים של קיר התמך הצפוני, שנחשפו כתוצאה מסחף טבעי ופעולות הניקוי של נגב, עמדו גלויים במצב גרוע במשך עשרות שנים. עם זאת, קטע שמור היטב התגלה בתעלה J10 (איור 2): בניית אבני גזית מעובדות היטב שלהן שוליים מסותתים למשעי, המזכירה קירות אחרים משלב הבנייה הראשוני של המקדש, כמו אלה שבחזיתה המערבית של במת המקדש. לצד בנייה זו בתעלה J10 (מפלס עליון 9.5 מ' מעל פני הים) התגלה מילוי קונסטרוקטיבי מסיבי שנמצא גם במקומות אחרים במתחם המקדש ההרודיאני: חול כתום עדין עם מעט צדפים וחרסים קטנים שחוקים ממים, ובהם כלים מחופים שחור מהתקופה ההלניסטית המאוחרת, כלי טרה-סיגילטה מזרחית A ואמפורות מרודוס ומקוס. מילוי דומה, מופרע התגלה במפלס גבוה יותר בתעלה J1 (מפלס עליון 8.85–9.14 מ' מעל פני הים).
 
התקופות האסלאמית הקדומה–התיכונה (העבאסית–הפאטימית). בתעלות J8–J1 נחשף חלק מרובע ששימש למגורים או למגורים ותעשייה, המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה. השרידים כוללים קירות ישרים, שהוקמו מול קיר התמך הצפוני של מתחם המקדש, ורצפות מטיפוסים שונים, שרבות מהן עשויות מאדמה מהודקת או מטיח דק, השייכות למכלול חדרים אחד גדול או לשניים סמוכים. המיקום הסטרטיגרפי וכיוון המבנים מלמדים על לפחות שלושה שלבים. לשלב הראשון יוחסו בארות, תנור, בור אשפה, אגן ואולי מרזב (איור 3). לשלב השני יוחסו ריצוף אבן כבד וחצר ובה רצפת פסיפס מטיפוס 'אופוס סקטילה' (איור 4), שנבנתה מעל בור מקומר גדול לאגירת מי גשמים, שהוזן בצינור חרס. השלב השלישי פחות ברור ויוחסו לו שיפוצים קלים בקירות וסדרת ריצופים. בשני השלבים הראשונים התגלו בכל השטח שרידים של פעילויות מקומיות או מסחריות זעירות, הכוללים שרידים של צמחים וגידולי מזון, פסולת ייצור של עיבוד עדין של עצמות ושבבי ברזל מפעילויות מטלורגיה.
מניתוח ראשוני מתוארכת התיישבות זו באופן כללי לאמצע המאה הח' עד אמצע המאה הי"א לסה"נ. הממצאים שיוחסו לשלב הראשון כוללים כלי צלהב עדינים, כלי קרבשניט, קערות מונוכרום מזוגגות, קדרות בישול, אגנים מצריים גסים, נרות עשויים בתבנית מטיפוס MC ומשקולות זכוכית, המתוארכים לסוף המאה הח' עד תחילת המאה הי' לסה"נ (איור 5). הממצאים שיוחסו לשלב השני כוללים כלים צבעוניים מזוגגים בהתזה בסגנון פיומי ומטמון קטן של מטבעות זהב פאטימיים (איור 6), המתוארכים לסוף המאה הי' עד אמצע המאה הי"א לסה"נ (התקופות הטולונית המאוחרת–הפאטימית). שטח משגשג זה מצפון למתחם המקדש משקף אפוא את שיא צמיחתה של העיר בתקופה האסלאמית הקדומה. הוא מקביל באופן כללי לשכבות VIIIV בשטחים שנחפרו על ידי המשלחת המשותפת, ולשלבים המקבילים בשטחים מסביב למתחם המקדש שנחקרו על ידי רשות העתיקות בשנים 1992–1995 (Arnon 2008).
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת–ימי המנדט הבריטי. בחפירה בתעלות 9J, 11J ו-J13 נחשפו קירות פזורים ובור ספיגה תת-קרקעי למחצה, גדול ומקומר, שתוארכו לתקופה העות'מאנית המאוחרת–ימי המנדט הבריטי. בבור התגלתה ההצטברות עמוקה, ובה ממצאים אורגניים עשירים וכן מגוון רחב של פסולת ביתית ואדריכלית מהרבע הראשון של המאה הכ', כולל בגדים, ריהוט ביתי, בקבוקי יין ורעפים. בור הספיגה שימש, ללא ספק, את הכפריים הבוסנים שהתגוררו בבתים באזור מתחם המקדש שהיה קבור זמן רב, כמו אלה שנראים בתצלומים ותכניות ישנים (למשל, Mesqui 2014:141–143, Figs. 171, 172).
 
ממצאים אחרים. בנוסף לתגליות עיקריות אלו, התגלה בשטח J חומר שיורי או בשימוש משני הראוי לציון ומתוארך לתקופות אחרות בתולדות האתר. ברוב השכבות התגלה שפע של שברי אמפורות וקנקני שק ועזה (LRA4, LRA5) מהתקופות הרומית והביזנטית. לוח עצם מגולף, הנושא תמונה הרואית, כנראה שיבוץ של רהיט משלהי העת העתיקה (איור 7), נמצא בשימוש משני. במילוי מאוחר בתעלות J1 ו-J2 התגלו מעט ממצאים חשובים מהתקופות האומיית והעבאסית הקדומה, ובהם שברים של כמה סוגי נרות עשויים בתבנית, וכן כלים מגולפים מאבן סבון (סטיאטיט) מדרום חצי האי ערב.
 
בעונות 2018 ו-2019 של מיזם CCPEP נחשפו בשטח J שרידים משלוש תקופות התיישבות עיקריות בצד הצפוני של במת המקדש. מהתקופה ההרודיאנית נחשפו שני קטעים נוספים מקירות התמך של מתחם מקדש אוגוסטוס ורומא. מהתקופות העבאסית–הפטימית נחשף רובע ששימש למגורים או למגורים ומלאכה, הכולל חצר פנימית ובה מגוון שרידים, כמו בור מים, בארות, בורות אשפה ואגני אחסון. משלהי המאה הי"ט והמחצית הראשונה של המאה הכ' נחשפו בפינה הדרומית של שטח J קירות ובור ספיגה. שרידים אלה עשויים לתרום באופן משמעותי להבנת תקופות היישוב המאוחרות בשוליים הצפוניים של במת המקדש.