נפתחו שישה ריבועים ונחשפו שרידי קירות במצב השתמרות גרוע (איור 2) ותעלות שוד רבות שפגעו בקירות המבנים. במהלך החפירה הוצף השטח פעמים אחדות בעקבות גשמים והממצאים הארכיאולוגיים נפגעו (איור 3). האתר מתוארך למאות הה'–הז' לסה"נ, התקופות הביזנטית וראשית האסלאמית הקדומה. זוהו שני שלבים: קדום ומאוחר.

השלב הקדום. נחשף מרחב (L35, כ-2.5 × 3.5 מ') תחום בשלושה קירות (W107 ,W105 ,W104). שרידי קירות נוספים (W109 ,W108; איור 4) מעידים על מרחבים נוספים שלא שרדו. בקצה הצפוני של קיר 107 נמצאה חוליית עמוד בתוך תעלת שוד שהייתה מכוסה בחול נקי (איור 5). מדרום לקיר 104 מרחב גדול, אולי חצר (L28), התחומה בפינת קירות (W103 ,W101; איור 6). על רצפת מרחב זה נמצאה שכבת כורכר וקטע של רצפה העשויה משרידי טיח וכורכר (L19), שנפגע ונהרס מבור אשפה (1.8 מ' קוטר; איור 7). בחתך, מדרום לקיר 101 נמצאו שרידי שלושה קנקני עזה בתוך שכבה של חרסים ואדמה (איורים 2 חתך 1–1, 8).
בין קירות 103 ו-106 סמטה (כ-2 מ' רוחב; איור 2) ובה קטע של רצפה עשויה כורכר ושרידי טיח (L36).
בשולי הריבועים נראים סימני חפירות שוד (איורים 2 חתך 2-2, 9).
השלב המאוחר. לשלב זה מיוחס קיר (W102), שמצב השתמרותו גרוע.
 
ממצא כלי החרס. החרסים הרבים נמצאו ברובם בתוך בורות ומיעוטם על הרצפות. בממצא מן הרצפות היו קערות מיובאות (איור 1:10, 5), קערות Fine Byzantine Ware (איור 2:10–4) מהמאה הז', האופייניות לתקופה הביזנטית עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה, קדרה מקומית (איור 6:10), קדרת בישול (איור 7:10), אמפורות מיובאות (איור 8:10, 9), וקנקן עזה (איור 10:10). סמוך לקיר 101 נמצאה קערת שיש מהתקופה הביזנטית (איור 11:10).
 
המטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 
נמצאו 40 מטבעות מזוהים שנאספו מפני השטח, מתוך בורות פסולת. על הרצפות לא נמצאו מטבעות. המטבע הקדום ביותר מתוארך לתקופה הרומית המאוחרת והמאוחר ביותר לתקופה העבאסית. כיוון שהאתר נשדד במהלך השנים לא ניתן היה לתארך את השכבות על פי המטבעות.
 
 
תיאור ומטבעה (תאריך לסה"נ)
לוקוס
סל
מס' רשות
1
קונסטנטיוס גאלוס (351–354)
27
1036
117411
2
364–375
20
1028
117422
3
383–395
20
1028
117420
4
המאה הד'
14
1022
117407
5
המאה הד'
26
1045
117410
6
המאה הד'
30
1043
117413
7
המאה הד'
35
1050
117416
8
המאה הד'
37
1052
117417
9
אבדוקסיה, קונסטנטינופוליס
24
1038
117428
10
המאה הה'
9
1014
117402
11
המאות הד'הה'
17
1025
117418
12
המאות הה'הו'
20
1028
117421
13
512–538
8
1013
117400
14
512–538
20
1028
117419
15
יוסטינוס הא' (518–522)
30
1043
117415
16
יוסטינוס הא', קונסטנטינופוליס (522–527)
5
1006
117392
17
522–537
7
1012
117396
18
אשקלון, 522–537
9
1016
117403
19
אשקלון, 522–537
16
1024
117408
20
אשקלון, 522–537
24
1032
117431
21
אשקלון, 522–537
29
1042
117412
22
אשקלון, 522–537
30
1043
117414
23
אשקלון, 522–540
6
1015
117399
24
אשקלון, 522–540    
23
1031
117426
25
יוסטיניאנוס הא', קרתגו (548–565)
21
1029
117424
26
יוסטינוס הב' (565578)
26
1035
117429
27
יוסטינוס הב', ניקומדיה (571/2)
11
1018
117404
28
מוריקיוס טיבריוס (592602)
22
1039
117425
29
פוקאס, אלכסנדריה (602–608)
7
1012
117397
30
המאה הז'
23
1031
117427
31
הראקליוס, קונסטנטינופוליס (610–615)
7
1012
117395
32
הראקליוס, אלכסנדריה (613–618)
7
1009
117394
33
הראקליוס, אלכסנדריה (618–628)
13
1020
117406
34
קונסטנס הב', קונסטנטינופוליס (660/1)
20
1028
117423
35
אומיי (לאחר הרפורמה)
7
1012
117398
36
אומיי (לאחר הרפורמה)
16
1024
117409
37
מחמד אבן סעיד (אולי מושל עבאסי) (769–774)
5
1008
117393
38
עבאסי
6
1015
117430
39
עבאסי
8
1013
117401
40
עבאסי
11
1018
117405
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאו 222 שברי זכוכית מהם רק 83 שברים הניתנים לזיהוי ולתיארוך. כלי הזכוכית מתוארכים ברובם לתקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית הקדומה. קבוצה קטנה של כלים מתוארכים לשלב קדום יותר, שלהי התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית.
כלי הזכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית
הכלים המייצגים: קערות שלהן שפות מקופלות חוצה וחלולות (לא צוירו), קערה או פכית שלה בסיס עשוי מחוט עבה הכרוך סביב תחתית הכלי ויוצר טבעת מוגבהת (L35; איור 1:11). בסיסים אלה נפוצו מאוד במרכז הארץ במאה הד' ובראשית המאה הה' לסה"נ.
בקבוק או פכית שלה שפת משפך קצרה וצוואר גלילי מזכוכית בגוון ירוק זיתי, מעוטר בחוט כחול עבה מתחת לשפה. הכלי מייצג טיפוס מוכר מהמאה הד' או ראשית המאה הה' לסה"נ (L31; איור 2:11). הזכוכית מכוסה בליה שחורה והדופן של הכלי עבה יחסית. טיב החומר ושילוב הצבעים מאפיין כלים ממצרים מפרק זמן זה. בקבוקים ופכיות, המאופיינים בשפת משפך מעוטרת בחוט אופקי וחוט נוסף על הצוואר, מוכרים היטב מאתרים ברחבי הארץ.
כלי דו-גוני נוסף שגופו מזכוכית בגוון צהבהב, מכוסה בליה ססגונית נוצצת וידית מעוצבת מזכוכית בגוון כחול, מכוסה בליה כסופה-שחורה מאכלת (L20; איור 3:11). הידית צבוטה ומעוצבת בשני קצותיה. ידיות אלה מוכרות מצנצנות ופכיות מפרק זמן זה.
כלי הזכוכית מהתקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה
נמצאו שפות בקבוקים האופייניים לתקופה. שפת בקבוק מזכוכית בגוון כחלחל בהיר, מנופח לדפוס צלעות צפופות מסובבות ומעוטר בחוט טורקיז הכרוך אופקית מתחת לשפה, שרדו שלושה ליפופים (L14; איור 4:11). איכות העיבוד של הכלי, המכוסה בליה כסופה, טובה יחסית. בקבוקים אלה אופייניים לתקופה הביזנטית והמשיכו להופיע גם בשלהי התקופה ובראשית התקופה האסלאמית הקדומה. בקבוק דומה מאוד המעוטר בחוטים כחולים על זכוכית כחלחלה ירקרקה נמצא במילוי הביזנטי של הקבר הרומי באשקלון (Katsnelson 1999:Fig. 4:9).
נמצאו בסיסים אחדים של גביעי יין, בהם בסיס גביע טבעתי חלול שלו רגל צרה הנעשית דקה יותר כלפי מעלה (L35; איור 5:11). הגביע מזכוכית בגוון כחלחל ירקרק בהיר מכוסה בליה זהובה וססגונית. החיבור בין הרגל לבסיס מודגש. הכלי מעובד ברישול ולו צלקת גסה ושרידי זכוכית ממוט הזגג. גביע יין נוסף מעוות מעט מחום, מתאפיין בגודלו, הקטן יחסית לממוצע (L11; איור 6:11). בסיסו טבעתי חלול שטוח, הרגל קצרה ודחופה כלפי פנים המיכל. הזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר מכוסה בליה כסופה וחולית. גביעי יין אלה אופייניים לתקופה הביזנטית.
שפת בקבוק משפכית מאורכת, מעוגלת באש המחוברת לכתף בצוואר קצר מאוד (L35; איור 7:11). הבקבוק מזכוכית בגוון ירקרק-כחלחל בהיר מכוסה בליה זהובה וססגונית מאכלת. בקבוקים מטיפוס זה, האופייניים מאוד לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, נמצאו במילוי הביזנטי של הקבר הרומי באשקלון (Katsnelson 1999:73*74*, Fig. 3:910).
פכית מזכוכית בגוון ירקרק שלה שפה משפכית מקופלת פנימה, צבוטה לשפה תלתנית (L15; איור 8:11). הצוואר מעוטר בחוט זכוכית גלי מעובה. הזכוכית ללא בליה. על פי השילוב של צורת הפכית, העיטור בחוט גלי מעובה וטיב הזכוכית, היא מתוארכת לתקופה האומיית.
ידית אוזן שלמה עגולה מטיפוס האופייני לתקופה האסלאמית הקדומה (L20; איור 9:11), עשויה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר מכוסה בליה כסופה ומכילה בועיות וגופיפים זרים. התחלת הידית רחבה יותר מהקצה הסוגר אותה.  
שתי ידיות המעוטרות בציבוט כלפי חוץ בצד אחד, ייתכן עליון או תחתון, על פי אופן השחזור. הידיות מזכוכית חסרת צבע המכוסה בשכבת בליה שחורה עבה, המכסה את כל פני הכלי (L35; איור 10:11). ייתכן שהן שייכות לנרות קערה שלהם ידיות אוזן ועיטור צבוט, בדומה לנר הקערה הגדול שנמצא בניצנה, שבו הצביטה בחלק העליון (Harden 1962:85, Pl. 28:56). הנר מניצנה תוארך למאות הט'–הי"א לסה"נ. הדוח של ניצנה היה אחד הדוחות המוקדמים שעסקו בזכוכית בטרם הצטבר כל הידע שיש לנו כיום. הנרות ששפתם חתוכה וגופם כדורי או חביתי, ולהם שלוש ידיות, בדומה לידית מאשקלון, הופיעו בתקופה הביזנטית והמשיכו לשמש גם בתקופה האסלאמית הקדומה.
השבר החשוב ביותר שהתגלה בחפירה הוא של חפץ מיוחד – כלי זואומורפי בדמות חיה הנושאת כלי על גבה, אולי גמל הנושא כלי על דבשתו או חמור (L31; איור 11:11). המיכל מעוטר סביב במעשה סבכה המחבר בין החיה למיכל. מהכלי נותר שבר קטן ומהסבכה נותר החלק המתחבר אל הראש או הזנב, קשה לדעת בשל גודל השבר. החפץ עשוי מזכוכית צהבהבה-חומה מכוסה בליה שחורה וזהובה, מאכלת. חפצים אלה עוצבו בשני שלבים: בשלב הראשון ניפח אומן הזכוכית את הכלי ועיצב אותו, ובשלב השני הוסיף רצועות של זכוכית חמה ועיצב מהן את צורת החיה, הרגליים, הראש והעיטורים הנוספים. עיצוב החפץ נעשה על מוט הזגג, שהשאיר צלקת בבסיסו, וכן במקרים רבים נותרים מכלי העבודה סימני ציבוט בקצות הרגליים ובזנב. גם בשבר שנמצא בחפירה באשקלון יש סימני ציבוט על קצה הזנב.
כלים מסוג זה מצויים בעיקר באוספים דוגמת מוזיאון הזכוכית בקורנינג, המוזיאון לאומנות בטולדו, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, המוזיאון הבריטי ומוזיאון ישראל, ללא אזכור מוצא מדויק. לרוב מעוצבים הכלים בדמות חיה, שמרכולתה על גבה – מיכל עטוף במקלעת או בסל. בשל תכולתם הזעירה סביר ששימשו כלי תמרוקים. אין שני כלים זהים שכן המלאכה נעשתה בחופשיות והכלים שימשו פריטי נוי ולא כלים סטנדרטיים.
לגבי מוצא הכלים, חוקרים אחדים שייכו אותם לאזור סוריה ואחרים הציעו שמקורם במזרח הים התיכון ואולי במצרים. עד היום נמצאו שברים אחדים בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות, ורובם טרם פורסמו. שני כלים מטיפוס זה נמצאו בחפירות כנסיית הקבורה הביזנטית בחורבת כרכור עילית שבנגב הצפוני (Katsnelson 2004:286288, Fig. 64:12, Photos 285287 ושם הפניות לאוספים, ולדוגמות מסמרה וסוסה). לאחרונה נמצא שבר של כלי זואומורפי בחפירה בצומת מסמיה (כצנלסון, מידע בעל פה). כלי זואומורפי נוסף במצב השתמרות מעט טוב יותר התגלה בחפירת הצלה ברמת ישי יחד עם כלי זכוכית שתוארכו לתקופה האומיית (גורין-רוזן 2007: איור 8). הכלים מחפירות רשות העתיקות מתוארכים לראשית התקופה האסלאמית הקדומה, בעיקר לתקופה האומיית. השבר מאשקלון מצטרף אל השברים שנחשפו בעבר ומחזק את תפוצתם של חפצים מיוחדים אלה באזורנו בתקופה האסלאמית הקדומה.
כלי הזכוכית שנמצאו בחפירה מתאימים בתיארוכם לממצא כלי החרס והמטבעות ומעידים על רצף התיישבותי משלהי המאה הד' או ראשית המאה הה' ועד המאה הח' לסה"נ.
 
המבנים שנחשפו בחפירה היו חלק מהיישוב באשקלון בתקופות הביזנטית וראשית האסלאמית הקדומה. המטבעות מן התקופה העבאסית מעידים על המשך פעילות באזור לפחות עד לשלהי המאה הח'. בבורות נמצאו חרסים רבים מכמה תקופות ומטבעות. תעלות השוד מעידות על שוד מסיבי של אבני בנייה ומסבירות את דלות שרידי הקירות שנחשפו.