נחפר ריבוע אחד (25 מ"ר; איור 2) ונחשפו שרידים משלושה שלבים סטרטיגרפיים הקשורים בתולדות מבנה הדואר האוסטרי ההיסטורי מן המחצית השנייה של המאה הי"ט ועד לאמצע המאה הכ'. לאחר סיום החפירה נערכו באתר עבודות נוספות בפיקוח ארכיאולוגי, שבמסגרתן נחשפו פתח בור מים וצינור הזנה (L110 ,L109 להלן). לא נחשפו שרידים קדומים לתקופה העות'מאנית כי החפירה והבדיקות לא העמיקו דיין.

 
שלב א'. נחשף בור מים (L107; כ-3.1 × 5.8 מ'; איור 3) בנוי מאבני גיר בינוניות, שביניהן חומר מליטה במרקם קשה במיוחד. הבור דופן מבחוץ באבנים שטוחות ולו קמרון חביתי בכיוון מזרח–מערב. דופנו הדרומית של הבור (L108; כ-1 מ' רוחב), העשויה יציקה קשה שהכילה אבנים מהוקצעות בגודל בינוני, השתלבה בקמרון. בתוך היציקה נמצא שבר של סיר בישול עות'מאני, המתוארך לסוף המאה הי"ט (לא צויר). פתחו המקורי של הבור רבוע (L109; כ-1.2 × 1.2 מ' מידות חיצוניות) ונמצא סמוך לקצה המזרחי של הקמרון. הפתח בנוי מאבנים מסותתות בגודל בינוני ומטויח בחלקו הפנימי. כן נחשפה תחתית של צינור חרס (L110; כ-1.3 מ' אורך חשיפה), שהזרים מים אל פתח הבור. סמוך לפתח הבור ממערב (L111), ובקצהו המערבי של הקמרון (L112), נחשפו שתי פרצות מאוחרות בראש הבור, שתאריך פריצתן אינו ידוע. דרך הפרצות נזרקה אל פנים הבור פסולת בניין, אשר הותירה בתוכו ערמות אדמה ואבנים (איור 4). פתח נוסף (L113) נפרץ בחלקו הדרומי-מערבי של הבור.
קיר (W10; כ-3.17 מ' אורך, 1.06 מ' רוחב, 1.16 גובה השתמרות) שנמשך בציר מזרח–מערב נבנה לאורך הדופן הדרומית של בור המים (L108) ועליה, ונראה שזהו שלב טכני מאוחר בבור. הפן הצפוני של קיר 10 בנוי מאבנים מסותתות ומאבנים מהוקצעות חלקית בינוניות–גדולות, שביניהן מלט. ליבתו עשויה דבש שהכיל חומר מליטה לבן על בסיס סיד ואבני גוויל בינוניות וקטנות. אל חלקו העליון של קיר 10 ניגש מצפון מפלס גירני לבן (104L; איורים 2:חתך 1–1; 5), שנמשך מעל בור המים, אך השתמר רק במחצית המזרחית של הריבוע. מפלס זה ניגש מדרום אל חלקו התחתון של פתח הבור, ואפשר ששימש רצפה, ככל הנראה של חצר, בד בבד עם קיר 10 ועם בור המים.
בשכבות המילוי, שכיסו את בור המים מתחת לרצפה המודרנית, נתגלו כלי חרס המתוארכים לשלל תקופות, למן תקופת הברזל 2, לרבות שבר צלמית עמוד (איור 6), ועד לתקופה העות'מאנית המאוחרת. בין הכלים המאוחרים נמנים כלי עזה אפורים, מקטרות מטיפוסים מאוחרים וכלי פורצלן מיובאים מתוצרת בריטית וגרמנית, המתוארכים למחצית השנייה של המאה הי"ט (לא צוירו).
 
שלב ב'. נחשפה פינתו הצפונית-מזרחית של מתקן מרובע מטויח (L101; איור 7) המתקן שוקע אל תוך שכבות המילוי המכסות על בור 107 והניגשות לקיר 10 (L105 ,L103) ובנייתו קטעה את קיר 10 (איור 8). דופנו הצפונית של המתקן (2.2 מ' אורך חשיפה, 1.1 מ' גובה השתמרות) נחפרה אל תוך שכבות המילוי; הדופן נבנתה מאבני גוויל בינוניות שביניהן חומר מלכד על בסיס אדמה. בבניית הדופן המזרחית של המתקן (0.59 מ' אורך חשיפה) נחתך קיר 10 ונעשה שימוש באבניו לשם בניית המתקן; הטיח נמשח הישר על אבן הגזית שבגדם הקיר. המתקן טויח בחלקו הפנימי בטיח אפור במרקם קשה במיוחד (3–4 ס"מ עובי). המילוי במתקן נחפר לעומק 0.74 מ', אך רצפתו לא נחשפה.
 
שלב ג'. נחשפו רצפת בטון (L102), שנוצקה הישר על ראש קיר 10, וקיר בטון (W11) שביטל את מתקן 101. לשלב זה שייכים הממצאים שנתגלו בתוך מתקן 101, בהם בקבוקי יין ובירה, קופסות מתכת חלודות, עצמות בעלי חיים וכלי פורצלן, מאמצע המאה הכ' לסה"נ (איור 9).
 
כן נמצאו בחפירה שברי כלי זכוכית (אונונה, להלן); ושני מטבעות קדומים, אחד מימי יהוחנן הורקנוס הא' (ר"ע 154882), שהתגלה על גבי קמרון בור המים 107, ושני שהתגלה במילוי (L103) ואי אפשר לזהותו, אך על סמך צורתו נראה שהוא משושלת אסלאמית מאוחרת.
 
כלי זכוכית
בריג'יט אונונה
 
עשרה שברי כלי זכוכית נמצאו בחפירה מהם שישה שברי גוף. ארבעה כלים הניתנים לזיהוי נמצאו במילוי 105, ומוצגים כאן (איור 10). שניים מהם מתוארכים לתקופה הממלוכית ושניים מהמאה ה-כ'.
שבר מס' 1 (סל 1016-3) הוא חלקו העליון של בקבוק עשוי מזכוכית בגוון ירקרק בהיר. לבקבוק שפה עגולה (4 ס"מ קוטר) לא אחידה, פה משפכי מוארך וכפל צינורי צבוט החוצה על הצוואר. דופנות הכלי עבות, ועליהן שכבת בליה שחורה, כסופה, ססגונית ומאכלת. בקבוקים מטיפוס זה מעוטרים לעתים עיטור בדגמים בצבעי אמייל ובזהב. ראשית הופעתם בתקופות האיובית והצלבנית, והם נעשו נפוצים יותר במהלך התקופה הממלוכית (ר' למשל, Jenkins 1986: Fig. 49). בקבוקים אלה נמצאו במכלולים מן התקופה הצלבנית במתחם ההוספיטלרי בעכו (י' גורין-רוזן, מידע בעל פה) וכן במטמון בניקוסיה המתוארך למאה הי"ג – אמצע המאה הי"ד לסה"נ (Flourentzos 1994:20, Pl. V:11, 12b, 12c).
שבר מס' 2 (סל 1016-1) הוא חלק מכלי קטן מזכוכית בגוון סגלגל מעוטרת בזכוכית לבנה בטכניקת ה-marvering. הכלי מתאפיין בקצה חרוזי מוצק ועליו צלקת מוט הזגג. כלי זה יכול להיות החלק העליון של מכסה קטן, כמו הכלי שנמצא באוסף מוזיאון המטרופוליטן שאף הוא מעוטר ב-marvering (ר' Jenkins 1986: Fig. 50), או שזהו החלק התחתון של נר מיניאטורי. הכיווץ במקום החיבור בין הגוף לקצה החרוזי נראה מתאים לאחיזת נר במתלה ממתכת. כלי זה עוטר בחוטים לבנים בשיטת ה-marvering, ועל פי הזכוכית — שצבעה סגול והיא מכוסה בבליה שחורה וססגונית מאוד — אפשר ליחסו לתקופה הממלוכית.
שברים מס' 3 ו-4 (סלים 1017 ו-1016-2, בהתאמה) שייכים לכוסות בייצור תעשייתי משלהי המאה הי"ט או ראשית המאה הכ' לסה"נ. לשניהם בסיסים עבים מאוד, ופני הכלים מעוטרים ביציקה ובליטוש של צלעות אנכיות. בסיס מס' 3 שלם, קעור במרכזו, וכולל את חלקה התחתון של הדופן. לכלי צורת משושה, והוא עשוי מזכוכית סגולה מעבירת אור. פריט מס' 4 הוא שבר של בסיס עבה שטוח מזכוכית חסרת צבע, גוף הכוס מעוטר בצלעות אנכיות.
 
בחפירה נחשפו שלושה שלבים סטרטיגרפיים הקשורים בתולדות בניין הדואר האוסטרי; הקדום הוא שלב הבנייה המקורי, והשניים המאוחרים הם עדות לשיפוצים שנעשו במבנה במהלך השנים.