שכבה IV. הקירות הקדומים ביותר בשטח (W115 ,W107; איור 4) נבנו משתי שורות של אבני שדה בינוניות. בעבודות עפר שנערכו לאחר החפירה בכלים מכניים התברר כי קיר 107 נבנה הישר על סלע האם. לא נמצאה רצפה הקשורה לקירות אלה, אך התגלתה שכבת הצטברות סמוכה (L112), ובה חרסים קטנים אחדים מתקופת הברזל 2א (לא צוירו), שני שברים של קנקנים מהתקופה ההלניסטית (ר' איור 3:7, 4) ושבר סיר בישול מן התקופות הרומית הקדומה–התיכונה (ר' איור 7:7). אפשר שזמנם של הקירות תקופת הברזל 2א (המאות הי'–הט' לפסה"נ) וכי גם בתקופה ההלניסטית (המאה הג' לפסה"נ לערך) היה חלק זה של האתר נגיש.

 
שכבה III. פינת הקירות משכבה IV הופרעה על ידי מבנה שכיוונו שונה, וממנו נחשפו שלושה קירות (W110, W109, W105), שנבנו מאבנים מעט גדולות מאלה של הקירות בשכבה IV. בקיר 110 נחשף פתח חסום באבן; הוא נתחם בצדו האחד בלוח אבן גדול ניצב ובצדו האחר בעמוד אבן מסותת היטב בשימוש משני (איור 5), שניהם שימשו מזוזות פתח. אל קיר 105 ניגש מצפון קטע קטן של רצפה (L103), עשויה מאדמה מהודקת שמעורבות בה אבנים קטנות. על רצפה 103 התגלו שברים רבים של כלי חרס אחדים המתוארכים לתקופות הרומית הקדומה והתיכונה (המאות הא'–הג' לסה"נ; ר' איור 10:7).
 
שכבה II. מעל המבנה משכבה III נבנה קיר (W104; איור 6) בכיוון מזרח–מערב; הוא חתך את קיר 105 וכנראה גם את קיר 110. מדרום לקיר 104 התגלתה שכבת הצטברות (L111 ,L108), ובה חרסים המתוארכים בעיקר לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית הקדומה (המאות הד'–הה' לסה"נ; ר' איור 11:7–15).
 
שכבה I. הישר מעל קיר 104 התגלתה השכבה העליונה של הריסות המבנה משלהי המאה הי"ט לסה"נ. טרם החפירה הוסרו רוב הריסות המבנה באמצעות כלי מכני. בניקוי ידני של השכבה (L100) התגלו חרסים מן התקופות הברזל 2א (ר' איור 2:7), הרומית הקדומה והתיכונה (ר' איור 6:7, 8, 9) והעות'מאנית (ר' איור 16:7, 17); מטבע של קונסטנטיוס הב', שנטבע בקיזיקוס בשנים 351–361 לסה"נ (ר"ע 152771); וספל-משקולת, עשוי מנחושת ומתוארך לתקופה העות'מאנית, שהיה שייך כנראה למתיישבים חלוצים ציונים מהמושבה ראש פינה (חושקר, להלן).
 
הממצאים. המכלול הקרמי מתקופת הברזל 2 כולל סירי בישול ששפתם משולשת (איור 1:7) וקנקן מטיפוס 'היפו' ששפתו מרוכסת (איור 2:7), האופייניים למכלול הקרמי בצפון ארץ ישראל בתקופת הברזל 2א (המאות הי'–הט' לפסה"נ; Gal and Alexandre 2000:44–48).
הממצא הקרמי מן התקופה ההלניסטית כולל שתי שפות של קנקנים גדולים מטיפוס גלילי גס (GCW; איור 3:7, 4), האופייניים לאתרי הגליל בתקופות הפרסית וההלניסטית (Frankel et al. 2001:61–62).
המכלול הקרמי מהתקופות הרומית הקדומה והתיכונה כולל כלי בישול מטיפוס כפר חנניה (Adan-Bayewitz 1993), ובהם קערת בישול (כפר חנניה B1; איור 5:7), קדרת בישול פתוחה (כפר חנניה 3B; איור 6:7) וסירי בישול (כפר חנניה A4 — איור 7:7, 8; כפר חנניה C4 — איור 9:7).  עוד התגלה שבר של קנקן שצוואר נוטה חוצה, מטיפוס T1.3, האופייני לקנקנים גליליים מראשית התקופה הרומית (איור 10:7; Díez Fernández 1983:107, 135). הממצא מן התקופה הרומית אמנם מצומצם, אך אפשר לתארכו למאות הא'–הג' לסה"נ.
המכלול הקרמי משלהי התקופה הרומית ותחילת התקופה הביזנטית כולל קערת בישול גלילית מטיפוס כפר חנניה (1E; איור 11:7) — הטיפוס המאוחר ביותר של כלי כפר חנניה הממשיך לסוף המאה הד' או ראשית המאה הה' לסה"נ — וקערה מחומר גס של כלי בישול, כנראה מכסה (איור 12:7). כן התגלו מתקופה זו סירי הבישול, שהחליפו את כלי כפר חנניה, ובהם שני סירים, שלהם צוואר גבוה וידיות גדולות (איור 13:7, 14), וידית של סיר בישול עגול חסר צוואר (איור 15:7); הם מתוארכים לסוף המאה הד' ולמאה הה' לסה"נ.
מן התקופה העות'מאנית התגלו שברים של קערה מזוגגת ושל קרטר מטיפוס ראשייה אל-פוחאר מחופה בחיפוי שחור וחום-אדמדם (איור 16:7, 17).
עוד התגלו בחפירה (לא ציורו) שברים קטנים של שתי אבני רחיים מבזלת, האחת דמוית כיכר ואופיינית לתקופת הברזל, והשנייה אבן רחיים אולינטית, המתוארכת כנראה לתקופה ההלניסטית או הרומית; שברים אחדים של כלי זכוכית משלהי התקופה הרומית והתקופה הביזנטית; ושברים אחדים של עצמות בעלי חיים (לא זוהו).
 
ספל-משקולת
יופה חושקר
 
בשכבת העליונה בחפירה, מתחת להריסות המבנה מן המאה הי"ט לסה"נ, התגלה ספל-משקולת למדידה, עשוי מסגסוגת של נחושת (איור 8). הספל (370 גר', 69 מ"מ קוטר עליון, 48 מ"מ קוטר בסיס, 51 מ"מ גובה, כ-4 מ"מ עובי הדופן) מעוטר מפנים ומחוץ בשני זוגות של קווים חרוטים ובשקע דמוי X על שפתו. אל דופן הספל מחובר ציר בשתי מסמרות; לחלק הנייד בציר יש חתך עגול, והוא היה מחובר למכסה, שלא השתמר. בצד הנגדי של הספל יש חור קטן להכנסת וו סגירה. ביציקת הספל נטבעו בקרקעיתו מספר תלת-ספרתי, כנראה 200, והמילה 'DRAM' (איור 9).
ספל זה הוא הגדול והכבד מסדרה של ספלים, שהונחו האחד בתוך השני ושימשו מערכת משקולות המוכרת בשם 'ספלי קינון' (Nested cup-weights). ספלי-המשקולת היו חלק מסדרה של משקולות, שכל אחת שקלה כפול מזו שקיננה בה. יוצאת מן הכלל הייתה המשקולת הקטנה ביותר, שהייתה גוש מלא, במשקל זהה לספל-המשקולת שבו היא קיננה. שתי המשקולות הקטנות ביותר נתנו יחדיו את המשקל של ספל-המשקולת השלישי, שלוש המשקולות הקטנות נתנו יחדיו את משקל ספל-המשקולת הרביעי, וכך הלאה.
ספלי-המשקולות העתיקים ביותר המוכרים מתוארכים לתקופה הרומית. הם חזרו לשימוש במערב אירופה במאה הי"ב לסה"נ (Biggs 2011:141–142), והחל מהמאה הי"ז ועד למאה הכ' לסה"נ הם נפוצו ברחבי מערב אירופה (Danforth 1988).
המכסה של כל סדרת ספלי-משקולות נשא סימון של המשקל הכולל של סדרת הספלים, ובחלקו הפנימי של כל ספל נטבע המשקל של הספל; בספל שהתגלה בחפירה המשקל הוא 200 דרם. יחידת המשקל, דרם (Dram), שימשה בכמה מערכות מידה. המילה דרם נגזרת מהמילה היוונית דרכמה, והיא שימשה במערכת הרוקחות האירופית שהתפתחה למן המאה הי"ג לסה"נ. סביב שנת 1900 השתנה איות המילה דרם במערכת הרוקחות והפך לדרכמה. דרם אחד שווה ל-18 אונקיה או 196 פאונד (Zupko 1985:114). יחידת הדרם שימשה גם בשלהי התקופה העות'מאנית, אז היא הייתה שווה ל-1400אוקה (İnalcık 1983:339). ספל-המשקולת שהתגלה בחפירה שקל במקור 200 דרם, שהם כ-640 גרם. הספל עצמו שוקל 370 גרם, ואפשר להניח כי המכסה החסר שקל 270 גרם. משקל המכסה מתקבל על הדעת, שכן מכסים כאלה נשאו לרוב ידיות, זיזים ועיטורים. המשקל הכולל של סדרת ספלי-המשקולת היה אפוא 400 דרם או 1 אוקה, ועל כן נראה כי הספל היה חלק מהמערכת העות'מאנית. במערכת הרוקחות האירופית 200 דרם היו שווים ל-354 גרם, פחות ממשקל הספל אפילו ללא המכסה.
בניגוד לדוגמאות הרבות שהתגלו של ספלי-משקולת של מערכת הרוקחות האירופית, נמצא רק ספל-משקולת אחד במשקל של אוקה; הוא מוצג במוזיאון להיסטוריה וארכיאולוגיה לאומית בקונסטנצה שברומניה. ברומניה, כמו בחלקים אחרים בדרום-מזרח אירופה שהיו בעבר חלק מהאימפריה העות'מאנית, נעשה שימוש במערכת המשקל העות'מאנית (Gyllenbok 2018:2006–2008), אך בשונה מחלקים אחרים בדרום-מזרח אירופה, רומניה השתמשה בכתב הלטיני. המילה 'דרם' על ספל המשקולת שהתגלה בחפירה נכתבה באותיות לטיניות, ולכן אפשר שמקור הספל ברומניה. ייתכן שהספל הגיע לאתר עם אחד המתיישבים החלוצים שהגיע מרומניה בסוף המאה הי"ט לסה"נ. אפשר גם שספל זה הותאם על ידי הבריטים למערכת המקומית העות'מאנית, שכן הבריטים לא הנהיגו את מערכת המשקלים והמידות שלהם בימי המנדט בארץ ישראל, אלא אימצו את המערכת העות'מאנית (Gavish 2005:80).
 
סיכום
בחפירה הקטנה נחשפו שרידים אדריכליים מעטים משלוש שכבות (IIIV). הממצא הקרמי מהחפירה מתארך את שלוש השכבות: שכבה IV מתוארכת לתקופת הברזל 2א (המאות הי'–הט' לפסה"נ), וייתכן שנעשה בה שימוש נוסף גם בתקופה ההלניסטית (המאה הג' לפסה"נ); שכבה III מתוארכת לתקופות הרומית הקדומה והתיכונה (המאות הא'–הג' לסה"נ); ושכבה II מתוארכת לשלהי התקופה הרומית ולתחילת התקופה הביזנטית (סוף המאה הד' והמאה הה' לסה"נ). תוצאות חפירה זו יחד עם ממצאי החפירות הקודמות, מלמדים כי ראש פינה הוא אתר רב-תקופתי, שיושב לראשונה בתקופת הברזל 1 או 2א, ולאחר מכן שכן בו יישוב גם בתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מאנית. אפשר לייחס את ההתיישבות הממושכת באתר לאורך כמה תקופות למיקומו האסטרטגי, למקור המים הזמין ולמיקומו סמוך לדרך הראשית לדמשק שבסוריה.