הבאר (3 מ' קוטר, 12 מ' עומק; איור 3) דופנה עד לתחתיתה באבני כורכר מסותתות. ממתקן השאיבה שרדו גלגל שיניים, המקום שעליו ישבה הממסרת, שלושה מוטות ברזל עגולים (שטנגות) ושלושה מיסבים; במתקן תמכו קורות פלדה (ריילסים). את המתקן הניע מנוע שהוצב מחוץ לבאר. הוא הפעיל גלגל התנעה גדול, וזה חובר לממסרת באמצעות מוט ברזל עגול. הממסרת הורכבה משני גלגלי שיניים שהניעו שלושה מוטות ברזל עגולים (שטנגות), שהגיעו עד לתחתית הבאר. באמצע אורכו של כל אחד מן המוטות חובר מיסב, שהפך את התנועה הסיבובית של גלגל השיניים לתנועה אנכית של המוט. כל אחד ממוטות הברזל והמיסב שלו יצרו יחידה נפרדת, שפעלה באופן עצמאי מהשתיים האחרות.

הבאר היא כנראה אחת מכמה בארות אשר פעלו בפרדסים של כפר ענא. משאבות מטיפוס המוטות (שטנגות) נכנסו לשימוש בארץ ישראל באמצע שנות ה-90 של המאה הי"ט לסה"נ.