לפתח המערה מתאר לא רגולרי בחלקו העליון – בראש הפיר, ובחלקו התחתון הוא דמוי פיר (L101; כ-1.2 מ' רוחב, 1.1 מ' עומק; איורים 2, 3) היורד בשיפוע מערבה אל פנים המערה. בחלק העליון של הפתח (L101) נמצאו חרסים מעטים מהתקופות הרומית הקדומה והביזנטית, שמקורם באדמת סחף. בתחתית הפיר, בתוך פתח המערה, נמצאו אבנים גדולות – אולי חסימה מכוונת של הפתח שנפרצה על ידי שודדי עתיקות.

המערה נמצאה מלאה בהצטברות אדמת סחף (L102) כמעט עד לתקרתה; שודדי עתיקות חפרו בה בורות. בחפירה נחפר חתך לאורך הדופן הצפונית של המערה (1.5–2.0 מ' רוחב), וחתך נוסף לאורך הדופן המערבית (כ-1 מ' רוחב; איורים 4, 5). שני החתכים נחפרו עד לסלע האם בקרקעית המערה, מלבד האזור המרוחק עד 1.5 מ' ממערב לפתח המערה, שבו הסלע יורד בתלילות מזרחה. הצטברות אדמת הסחף בחלק הדרומי-מזרחי של המערה לא נחפרה, ולכן תכנית המערה באזור זה משוערת על פי החלק העליון של הדופן שאפשר היה להבחין בו, סמוך לתקרה, מעל הצטברות אדמת הסחף. על פי התכנית המשוערת, למערה מתאר סגלגל (כ-5.0 × 8.5 מ', 1.7–2.0 מ' גובה התקרה סמוך לדפנות הצפונית והמערבית).
 
לאורך הדופן הצפונית של המערה נמצא מדף סלע (עד 0.5 מ' רוחב, 2.2 מ' אורך, 0.7–1.1 מ' גובה) חצוב מעל קרקעית המערה, ששימש אולי משכב קבורה (איורים 2, 4). בחלק הצפוני-מערבי של המערה נמצאו שתי מחילות מעוגלות (0.3–0.4 מ' קוטר, 1 מ' ו-1.4 מ' אורך) חצובות בדופן סמוך לתקרה (איור 6); תכליתן אינה ברורה. בתוך הצטברות אדמת הסחף התגלו שברי גוף גדולים וארבע ידיות של קנקנים מתקופת הברונזה התיכונה 2 (איור 7). עוד נמצאו מעט שברים קטנים מאוד של חרסים מהתקופות הרומית והביזנטית ופריט צור: מגרד כפול על להב עשוי צור מקומי מתצורת מישאש (איור 8). פריטים כאלה מוכרים למן התקופה הפליאוליתית העליונה ועד לתקופה הכלקוליתית. קרוב לכניסה למערה, בשטח שהופרע על ידי שודדי עתיקות, נמצא אגן שבור עשוי מאבן גיר (0.4 × 0.7 מ', 0.25 מ' עובי; איור 9); ייתכן שהיה חלק מהחסימה בפתח המערה שנפרצה על ידי השודדים.
 
בקצה הדרומי של המערה הובחן פתח בתקרה שבדיקתו העלתה כי הוא מוביל למחילה הקושרת את המערה למערה חצובה נוספת, שפתחה נמצא כ-11 מ' מדרום לפתח המערה שנחפרה (נ"צ 223964/633386). המערה הדרומית נמצאת בערך בגובה המערה שנחפרה, ונשדדה בעבר ולה פתח מרובע ישר משקוף (איור 10) וחדר מרובע ישר דפנות. ייתכן שזוהי מערה מאוחרת, שחוצביה פרצו בלא כוונה אל החלק הדרומי של המערה שנחפרה. מהשיפוע של הצטברות אדמת הסחף, שירד צפונה, נראה שאדמת הסחף שכיסתה את חלל המערה שנחפרה חדרה אל הפתח הרחב של המערה הדרומית, ודרך הפריצה הקושרת בין שתי המערות גלשה אל חלל המערה שנחפרה.
 
אף שהמערה דלה באדריכלות ובממצאים, אפשר לקבוע כי זוהי מערת קבורה ששימשה בתקופת הברונזה התיכונה 2 ונשדדה בעבר, עוד לפני שהתמלאה באדמת סחף. זוהי עדות ראשונה לקבורה בתקופת הברונזה התיכונה בסביבה הקרובה של הר הצופים, והיא מצביעה אולי על קיומו של שדה קבורה מתקופה זו על המדרון המזרחי של הגבעה, שטרם נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות.
עד כה התגלו ממצאים מעטים מתקופת הברונזה התיכונה באזור הר הצופים. בכנסיית דומינוס פלוויט, כ-2 ק"מ מדרום-מערב לשטח החפירה, התגלתה מערת קבורה עשירה במנחות קבורה ששימשה בתקופת הברונזה התיכונה 2 ובתקופת הברונזה המאוחרת (Saller 1964). כלי חרס ומתכת מתקופת הברונזה התיכונה 2, שמקורם ככל הנראה בקברים באזור הר הזיתים, תועדו על ידי וורן (Warren 1884: Pl. XLV:19–21; XLVII: 26–30), ווטקינס (Watkins 1981:122–126, 130) ווייל (Weill 1918:740, Fig. 8). בהר הצופים התגלו בעבר שני פגיונות מתקופת הברונזה התיכונה 2 (מאיר תש"ס: 47; Maxwell-Hyslop 1946: 26; Watkins 1981:142, 146). מקורם של הפגיונות אינו ידוע, אך מתוצאות החפירה הנוכחית אפשר לשער שהם התגלו בחפירת שוד במערת קבורה.
 
בסקר חבל בנימין תועדו בקרבת שטח החפירה שני אתרי עתיקות רב-תקופתיים שבהם נמצאו ממצאים קרמיים מתקופת הברונזה התיכונה 2, ושמערת הקבורה הנוכחית עשויה להיות קשורה אליהם: ח' ראס א-שיח' ענבר (כ-800 מ' ממזרח לשטח החפירה) וח' הראבת עודה (כ-1 ק"מ מצפון-מזרח לשטח החפירה; דינור ופייג תשנ"ג: אתרים 446, 448).