נפתחו שני ריבועים משני צדיה של תעלת 'מקורות' (6–7 מ' רוחב, 9–10 מ' אורך; איור 2) שכיוונה מזרח–מערב. בחתכי התעלה מצפון ומדרום נראו שרידי קירות ובחפירה נבדק המשכם. הקירות הושתתו על פני הסלע ובסביבתם נמצא ריכוז חרסים משלהי התקופה הרומית ומן התקופה הביזנטית.

 
ריבוע A. במזרח הריבוע (L101) נחשף קיר (W104; כ-4.25 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב; איור 3) שנראה היטב בחתך הדרומי של התעלה. הקיר, שהשתמר לגובה שני נדבכים, הושתת על פני הסלע, ושימש כנראה קיר של מבנה. במפלס חיים (L107) מדרום-מזרח לקיר 104 נחשפו חרסים המתוארכים לשלהי התקופה הרומית ולראשית התקופה הביזנטית.
בקצה הצפוני-מערבי של הריבוע נחשף קיר (W102; כ-3.2 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב; איור 4) שנבנה משורת אבנים גדולות, הושתת אף הוא על הסלע הטבעי והשתמר לגובה של שני נדבכים. אחת האבנים בנדבך הראשון היא אבן גזית, ייתכן בשימוש חוזר. לא ברור אם הקיר שימש במבנה או שהיה קיר תוחם. בבסיס הקיר נחשפו חרסים המתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית.
 
ריבוע B. במערב הריבוע קיר (W103; כ-6 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב; איור 5) שנראה בחתך הדרומי של תעלת מקורות והשתמר לגובה שני נדבכים, אף הוא בנוי משורת אבנים גדולות; בנייתו זהה לקיר 102, אך לא ברור אם יש קשר ביניהם. ממזרח לקיר נחשפו פני הסלע (L106), ונראה כי הקיר הושתת עליהם. במילוי מעל הסלע (L106) נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה הרומית, משלהי המאה הב'–ראשית המאה הד' לסה"נ.
במזרח הריבוע נחשפו שלוש שורות של אבנים (L109; איור 6) שכיוונן מזרח–מערב בשיפוע העולה מצפון לדרום, אולי טרסה או בנייה לצורך חקלאי כלשהו. נאסף ממצא דל מאוד של חרסים רומיים.
 
בחרסים שנאספו אפשר בברור להבחין בשני מכלולים. מכלול קדום במילוי 106, בבסיס קיר 103, מתוארך לתקופה הרומית. נמצאה קערה (איור 1:7) הדומה בצורתה לקערות מטיפוס כפר חנניה 1E, אך מעיון נוסף נראה כי לא נעשתה בבית היוצר בכפר חנניה; הקערה מתוארכת לאמצע המאה הג' – אמצע המאה הד' לסה"נ. שתי קערות (איור 2:7, 3) שלהן שפה מופשלת כלפי חוץ ומתעקלת כלפי פנים, מופיעות במאה הב' – ראשית המאה הד' לסה"נ, שייכות לטיפוס המאופיין בבסיס עגול ובשלוש–ארבע ידיות. קערות כאלו נחשפו בציפורי (Balouka 2013: Fig. 23:1–3), והן מקדימות את הקדרות שלהן שפת וו, האופייניות לתקופה הביזנטית. עוד נמצאו סירי בישול שלהם שפה מופשלת ומחורצת לקליטת מכסה (איור 4:7, 5), האופייניים לשלהי התקופה הרומית, המאה הד' לסה"נ. בג'למה הם מתוארכים ל-351–383 לסה"נ (Johnson 1988:195, Fig. 7-39, Form 10). סיר בישול קטן (איור 6:7), שלו שפה מקופלת, אינו שכיח באתרי הצפון, אך נמצא בציפורי ובכפר נחום ומתוארך למאות הב'–הג' לסה"נ (Balouoka 2013: 26, Fig. 15:5–9; Loffreda 2008:182–183, DG 167:1–12, Tipo PENT 7). לקנקן היחיד שנמצא (איור 7:7) שפה דמוית קרדום האופיינית לקנקני שק; כמוהו נחשפו בג'למה ובכפר נחום, ובשני האתרים הם תוארכו למאות הג'–הד' לסה"נ (Johnson 1988:214–215, Fig. 7-51:772; Loffreda 2008:125–126, DG 77:1–25, Tipo ANF 12); כן נמצא מכסה דמוי פעמון (איור 8:7) לכיסוי אמפורות או קנקנים, ללא אפיון כרונולוגי. למכסים אלו מגוון צורות, והם מתוארכים למאות הג' – אמצע הד' לסה"נ. כאלה נחשפו בכמות גדולה בג'למה (Johnson 1988: 219–221, Fig. 7-55:842).
שאר כלי החרס נאספו מראשי קירות ומפני סלע האם בשני שטחי החפירה. אלה כללו קערות מיובאות ומקומיות, כלי בישול ומכסה. שתי קערות ממורקות שייכות לקבוצת Late Roman Ware C: קערה LRC2 (איור 9:7) המתוארכת לפרק הזמן סביב שנת 400 לסה"נ, וקערה LRC3 (איור 10:7) המתוארכת ל-460–490 לסה"נ (Hayes 1972: 327–328, 337, Figs.66:2; 76:7,9). מן הקערות המקומיות יש לציין קערה (איור 11:7) מטיפוס כפר חנניה 1E שזמנה אמצע המאה הג' – ראשית המאה הה' לסה"נ. כלי הבישול כוללים קדרה שלה שפת וו (איור 12:7), שהתפתחה מהקערות הקטנות (איור 2:7, 3), הנפוצה מאוד ברחבי אתרי הצפון מן המאות הד' – אמצע הה' לסה"נ; וסיר בישול שלו שפה מחורצת (איור 13:7), שנועדה לקליטת מכסה, הנפוץ באתרי הגליל כגון: ג'למה וכפר נחום, שם תוארך לתקופה הביזנטית (Johnson 1988:195, Fig. 7-39:589; Loffreda 2008:191–192, DG 176, Tipo PENT 16). המכלול גם כולל מכסה פעמון (איור 14:7) המתאים לכיסוי קנקן, טווח הופעתו הוא עד ראשית התקופה הביזנטית.
 
השרידים שנחשפו בחפירה מעידים על מבנה אחד, ואולי קיר תוחם ממערב. רבן סבר ששרידי הבנייה שחשף למרגלות בית שערים הם חלק מחווה קטנה. ייתכן ששטחי החקלאות ומבנים נוספים, ממזרח לשטח, שייכים למכלול אחד. הממצא הרומי והביזנטי שנחשף צמוד לקירות מתאים בתיארוכו לממצא החרסים מן הסקר.
יש קושי בשיוך השרידים לאחד האתרים הקרובים. מעיון במפת הסקר הבריטי מן המאה הי"ט נראה כי המעיין בעין עמיאל (Ain Hamadeh) ממוקם למרגלות גבעה המשתרעת צפונה מעבר לכביש 75 היום, וגבוה מעל שטחי העיבוד בעמק. הגבעה הוסרה בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת, כנראה ליצירת שטחים חקלאיים של היישובים שהוקמו בעמק, כיום בשטח שדות מושב שדה יעקב. סביר כי על הגבעה היה יישוב קדום, וממצאי החפירה הם שרידיו.