המבנה מלבני (איור 1) וקירותיו, שהשתמרו לגובה שלושה נדבכים, נבנו משתי שורות של אבני כורכר מסותתות שביניהן מילוי של אבנים קטנות וטיט סידי. קירות המבנה (0.8 מ' רוחב) טויחו בצדם הפנימי. בחינה מדוקדקת של הפינות הצפונית-מזרחית (איור 2) והדרומית-מזרחית (איור 3) העלתה כי פינותיו של הקיר המזרחי ממשיכות כ-0.5 מ' מעבר לנקודת המפגש בין הקירות (איור 1:1, 2; הרחבה שאינה מופיעה בשרטוט משנת 1988) כנראה שרידים של מגדלי פינה. הקיר המערבי של המבנה שנקבע בו פתח הכניסה (0.9 מ' רוחב) מרוחק 0.32.5 מ' מקצה המצוק. על סמך גודל המבנה והיקף השטח הנדרש לכניסה בטוחה אליו, נראה כי מאז בנייתו התמוטטה מקצה המצוק רצועה שרוחבה 5 מ' לפחות. בדיקות פחמן 14 של דגימות פחם, שנאספו מהטיח שעל הדופן הפנימית של המבנה (Barkai et al. 2017), מתארכות אותו למאות הט'–הי' לסה"נ. בחתך המצוק, בצד הפונה אל הים, כ-0.3 מ' מתחת למפלס הבניין, נראות אבני בנייה הבולטות חוצה מן המצוק (איורים 3:1; 4) — כנראה פינה של המבנה משלב מוקדם או של מבנה קדום יותר.

 
זמן קצר לאחר הכיבוש המוסלמי, במאה הז' לסה"נ, החל השליט האומיי מועאוויה בן אבו סופיאן בבנייה של מצודות חוף ומגדלי תצפית (ח'ליליה תשס"ז). תל גדור ממוקם באמצע מערך האתרים ההגנתיים, בין קיסריה בצפון ותל מכמורת בדרום. בהיעדר שרידי בנייה אחרים, סביר להניח שהמבנה שימש מגדל תצפית. ממדיו אמנם קטנים ביחס למצודות אחרות, אך תכניתו האדריכלית, שבה מגדלים מרובעים הנמשכים מן הפינות, זהה כמעט לתכניותיהם של מגדלי תצפית מוכרים (Khalilieh 1999). ייתכן שמגדל התצפית של תל גדור הוא משני וקטן, אך הוא נמצא בנקודת תצפית מצוינת הצופה למרחוק.