בחודשים יולי 2015 עד אוגוסט 2016 נסקר אזור המצוק של גבעת אולגה (רישיונות מס' S-588/2015 ו-S-645/2016; נ"צ 188868/706123). הסקר, מטעם המכון הגיאולוגי, נוהל על ידי ע' ברקאי וא' ראצלב מהמכון ללימודי ים ע"ש רקאנטי באוניברסיטת חיפה, בסיוע ס' עד (שרטוט) ובהשתתפות סטודנטים מהמעבדה למיקרו-פליאונטולוגיה וגיאו-ארכיאולוגיה ימית מבית הספר ללימודי ים באוניברסיטת חיפה.
מטרת הסקר הייתה לבדוק את קצב התמוטטות המצוק ונסיגתו באמצעות בחינה של האתרים הארכיאולוגיים שעל גבי המצוק. תל גדור, שנכלל בסקר, קרוב לקצה הצפוני של מצוק השרון, בגובה 19.8 מ' מעל פני הים. האתר נסקר בעבר (נאמן ופורת 1988; פורת, דר ואפלבאום תשמ"ה), וזוהה בו מבנה מרובע קטן שלא תוארך כיוון שלא נמצאו בו או מחוצה לו שרידי מפלס חיים. אולם, במילוי העפר שמילא את חלל החדר נמצאו מעט חרסים משלהי התקופה הביזנטית או מראשית התקופה האסלאמית, ולפיכך הוצע לתארכו למאות הו'–הח' לסה"נ.
המבנה מלבני (איור 1) וקירותיו, שהשתמרו לגובה שלושה נדבכים, נבנו משתי שורות של אבני כורכר מסותתות שביניהן מילוי של אבנים קטנות וטיט סידי. קירות המבנה (0.8 מ' רוחב) טויחו בצדם הפנימי. בחינה מדוקדקת של הפינות הצפונית-מזרחית (איור 2) והדרומית-מזרחית (איור 3) העלתה כי פינותיו של הקיר המזרחי ממשיכות כ-0.5 מ' מעבר לנקודת המפגש בין הקירות (איור 1:1, 2; הרחבה שאינה מופיעה בשרטוט משנת 1988) כנראה שרידים של מגדלי פינה. הקיר המערבי של המבנה שנקבע בו פתח הכניסה (0.9 מ' רוחב) מרוחק 0.3–2.5 מ' מקצה המצוק. על סמך גודל המבנה והיקף השטח הנדרש לכניסה בטוחה אליו, נראה כי מאז בנייתו התמוטטה מקצה המצוק רצועה שרוחבה 5 מ' לפחות. בדיקות פחמן 14 של דגימות פחם, שנאספו מהטיח שעל הדופן הפנימית של המבנה (Barkai et al. 2017), מתארכות אותו למאות הט'–הי' לסה"נ. בחתך המצוק, בצד הפונה אל הים, כ-0.3 מ' מתחת למפלס הבניין, נראות אבני בנייה הבולטות חוצה מן המצוק (איורים 3:1; 4) — כנראה פינה של המבנה משלב מוקדם או של מבנה קדום יותר.
זמן קצר לאחר הכיבוש המוסלמי, במאה הז' לסה"נ, החל השליט האומיי מועאוויה בן אבו סופיאן בבנייה של מצודות חוף ומגדלי תצפית (
ח'ליליה תשס"ז). תל גדור ממוקם באמצע מערך האתרים ההגנתיים, בין קיסריה בצפון ותל מכמורת בדרום. בהיעדר שרידי בנייה אחרים, סביר להניח שהמבנה שימש מגדל תצפית. ממדיו אמנם קטנים ביחס למצודות אחרות, אך תכניתו האדריכלית, שבה מגדלים מרובעים הנמשכים מן הפינות, זהה כמעט לתכניותיהם של מגדלי תצפית מוכרים (
Khalilieh 1999). ייתכן שמגדל התצפית של תל גדור הוא משני וקטן, אך הוא נמצא בנקודת תצפית מצוינת הצופה למרחוק
.
ח'ליליה ח' תשס"ז. ארסוף ומערך ההגנה החופי של ג'נד פלסטין בין השנים 640/19–1099/493: רבאטים ומחראסים. בתוך י' רול, א' טל ומ' וינטר, עורכים.
מפגש הצלבנים והמוסלמים בארץ ישראל השתקפותו בארסוף, בסידנא עלי ובאתרי החוף (אפולוניה-ארסוף – מחקרים נלווים). תל אביב. עמ' 125
–142.
נאמן י', סנדר ש', אורן א', שרביט י' ופלנר ד' 2012. מכמורת – 52 (סקר ארכיאולוגי של ישראל).
נאמן י' ופורת י' תשמ"ח. תל גדור. חדשות ארכיאולוגיות צב:29–28.
פורת י', דר ש' ואפלבאום ש' תשמ"ה. קדמוניות עמק חפר. תל אביב.
Barkai O. Katz O. Mushkin A. and Goodman-Tchernov B. 2017. Long-term Retreat rates of Israel’s Mediterranean Sea Cliffs inferred from Reconstruction of Eroded Archaeological Sites.Geoarchaeology:1–14.
Khalilieh H.S. 1999. The Ribat System and Its Role in Coastal Navigation. Journal of the Economic and Social History of the Orient 42:212–225.