טבלה 1. השכבות בקיסריה

שכבה
תקופה
I
המאה הכ' לסה"נ
II
עות'מאנית מאוחרת (בוסנית)
IIIa
IIIb
צלבנית (לואי הט')
צלבנית (טרום לואי הט')
IV
פאטימית
V
עבאסית
VI
אומיית
VII
סוף ביזנטית – ראשית אומיית
VIII
ביזנטית מאוחרת
IX
ביזנטית קדומה
X
רומית מאוחרת
XI
רומית
XII
רומית קדומה
XIII
הרודיאנית
 
התקופות ההרודיאנית – הרומית (שכבות XI–XIII). שרידים מתקופות אלו התגלו בעיקר בחלק המערבי של החפירה (R11–R8), אולם החשיפה המצומצמת לא אפשרה התוויית תכנית ברורה. מהתקופה ההרודיאנית נחשף קיר רחב (2.2 מ') שתחם ממערב את מכלול האחסון, וממערב ניגשה אליו רצפת אבן. בתקופה הרומית נבנה קיר צר יותר ממזרח ובמקביל לקיר. שני הקירות תחמו אולם רחב (כ-8 מ' רוחב). בבורות בדיקה שנחפרו במבנה זוהו שני קירות ניצבים ושתיים או שלוש רצפות מהתקופה הרומית שניגשו אליהם; אחת מהן עשויה לוחות אבן גדולים (איור 4). מפלס עפר בהיר מתקופה זו נחשף בבור בדיקה ממזרח לקיר ולאולם.
 
התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (שכבות VII–X). לשכבות אלו אפשר לשייך את מכלול האחסון הגדול ששירת את הנמל. במכלול שני מחסנים: מערבי ומזרחי, החולקים קיר משותף — הקיר מהתקופה הרומית, שהמשיך לשמש גם בשכבות אלו — אך לא התגלה מעבר ביניהם.
המחסן המערבי (R11–R8) נחפר כמעט במלואו, ונחשפו בו ארבעה חדרים רחבים יותר מאלו שבמחסן המזרחי. בחדר 8 נבנו ארבע אומנות, ששימשו כנראה בסיס לקשתות שתמכו בכיפה או בקמרון צולב. רצפות חדרים 8 ו-9 עשויות מכורכר כתוש מהודק, רצפת חדר 10 — מטיח מוצק אפור, ובחדר 11 נחשפה רצפת פסיפס שנעשה בה שימוש בחרסים במקום שיבוצי אבן.
המחסן המזרחי (R17–R12 ,R3–R1), שחלקו נחשף בחפירות הקודמות, נחשף במלואו בחפירה זו; יש בו מסדרון מרכזי (R2), שרוצף בפסיפס לבן, המוקף במסגרת אדומה (איור 5), וכן שני אגפי חדרים, הפונים אליו ממזרח וממערב. רצפות החדרים, העשויות מכורכר כתוש מהודק, שהונח על לוחות חרס, הושתתו על קמרונות, שכיוונם מזרח–מערב. במרכז חדרים 3 ו-15 התגלו עמודי אבן, שנועדו כנראה לתמוך ברצפה של קומה שנייה. על רצפת חדר 12 נמצאו קנקני שק מקומיים מנותצים. החדרים נבנו מעל חללים מקומרים; זה שעליו נבנה חדר 17 נחפר במלואו; הוא נמצא מלא, כמעט עד תקרתו, בהצטברות עפר שחדרה אליו בתקופה הפאטימית. רצפת החלל עשויה מסלע הכורכר ומחלוקי נחל. על הרצפה נמצאו חרסים המתוארכים ברובם לתקופה הביזנטית.
אי אפשר בשלב זה לקבוע בוודאות את זמן הקמת מכלול המחסנים. נראה שיש לייחס את תחילת השימוש במכלול לשלהי התקופה הרומית או לראשית התקופה הביזנטית.
 
התקופה האומיית (שכבה VI). על פי מסקנות החופרים הקודמים באתר, השימוש במכלול המחסנים הביזנטי נמשך גם במחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, לאחר הכיבוש המוסלמי, אז חולקו חדרים, הורמו רצפות, נוספה בנייה ונסתמו חלק מהפתחים. מסקנות אלה עולות גם מתוצאות החפירה הנוכחית. פתחי חלק מחדרי האחסון נמצאו סתומים, ובכל המכלול ניכרת העלאת מפלסי רצפות. רצפת הפסיפס שבמעבר המרכזי במבנה המזרחי כוסתה ברצפת טיט ועפר מהודק, ורצפות דומות נחשפו גם בחדרי האחסון. בדומה לחדרים 1 ו-3, שהתגלו בחפירות הקודמות, חולקו גם חלק מהחדרים שנחשפו בחפירה הנוכחית. נדבכי הקירות החדשים נבנו משורת אבנים אחת בכל נדבך ללא חומרי מליטה (איור 6). לפתח הסתום של חדר 15 הוצמד ממזרח גרם מדרגות בנוי מאבני גזית בשימוש משני, שהוביל לקומה שנייה או לגג המבנה.
עשרות אמפורות מיובאות מאזור הים האגאי, המתוארכות למחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, נמצאו בחדר 12 (איור 7); הן נמצאו מעל קנקני שק מקומיים מהתקופה הביזנטית (לעיל), ששכבת עפר דקה הפרידה ביניהם. ריכוז האמפורות מרמז על המשך השימוש במכלול לאחסון. עם זאת, אין לשלול את האפשרות שהמבנה שימש למגורים, שעל כך יכול לרמוז מגוון רחב של כלי בישול וכלי שולחן מקומיים ומיובאים במכלול האומיי. מבני מחסנים ומגורים מהתקופה האומיית נדירים בקיסריה, ולמכלול האדריכלי מתקופה זו חשיבות רבה.
מהממצא הקרמי עולה שההתיישבות האומיית באתר הסתיימה בשלהי המאה הז' לסה"נ בנסיבות שאינן ברורות. ניכר פער התיישבותי של לפחות מחצית המאה עד להתיישבות המחודשת תחת השלטון העבאסי. במהלך הנטישה אירעו לפחות שני אירועי הרס משמעותיים באתר, שמקורם כנראה בכוחות טבע ולא בפעולה מכוונת. האירועים פגעו קשה במחסנים המערבי והמזרחי והפילו חלקים מקירותיהם. באירוע הראשון קרס חלק מתקרת המבנים, ובמבנה המזרחי ניכרים סימני שרפה. באירוע השני הצטברה שכבת חול ומפולת, שבמבנה המערבי, בחדרים 8–11, עובייה יותר משני מטרים, ובחדרים 12–14 ובמסדרון של המבנה המזרחי — מטר וחצי. בחלק מהמפולות במסדרון אפשר היה לזהות בבירור את סדר הנדבכים המקורי של הקיר או הקמרון שממנו הם קרסו (איור 8).
 
התקופות העבאסית והפאטימית (שכבות IV–V) (איור 9). ההתיישבות באתר התחדשה באמצע המאה הח' לסה"נ, והיא נמשכה ברצף עד סוף התקופה הצלבנית. במהלך הבנייה החדשה לא פונו שכבות המפולות והחול. הבנאים העדיפו לפלס את השטח ולבנות מעליו. חלק מאבני הבנייה וקירות המסגרת של המכלול הביזנטי ההרוס שולבו בשימוש משני ללא התחשבות בתכניתו המקורית. אופי הבנייה מעיד על שימוש עיקרי למגורים — הקירות דקים למדי, ומרבית הרצפות עשויות עפר מהודק וטיח. מניתוח סטרטיגרפי אפשר לזהות לפחות ארבעה שלבי משנה. תוספות בנייה מאוחרות מעמעמות את קווי הבנייה הקודמים, כך שברוב המקרים אי אפשר להתוות את תכנית החדרים המקורית. חדרים 16 ו-17 יוצאי דופן בממדיהם ובריצוף האבן שלהם (איור 10). בחדר 17 נמצאו מתקנים תעשייתיים, מכתשים וטבונים, השייכים לכמה שלבי שימוש. על רצפת חדר 16 נמצאו נרות (איור 11) ופכיות שלמות מהמאות הח'–הט' לסה"נ. ריצוף האבן בחדר זה כוסה מאוחר יותר ברצפת טיח יצוקה ובשתי רצפות של עפר מהודק וטיח. תמורות דומות ניכרו גם בפתחים. עוד ניכרים בשכבות האסלאמיות בארות, בורות מים ובורות ספיגה רבים, שבהם ממצא עשיר ובו נרות שלמים מהתקופה הפאטימית (איור 12). כמו כן התגלו, בפינה הצפונית-מזרחית של המבנה המערבי, ארבעה מתקני תעשייה מטויחים מהתקופה העבאסית (איור 13), מעל המפולות שחתמו את המחסנים הביזנטיים–אומיים.
 
התקופה הצלבנית (שכבה III) (איור 3). לתקופה זו שייכים שני מבנים: הפינה הצפונית-מזרחית של הביצור המסיבי של הנמל וחדר מרוצף בפסיפס לבן גס, שכלל הן אבני פסיפס תעשייתי בשימוש משני הן חלוקי אבן (איור 14). החדר נבנה מעל המפולות שחתמו את חדר 12. חרסים מהתקופה הצלבנית ששולבו בריצוף החדר מעידים על תיארוכו, וכך גם מיקומו הסטרטיגרפי מעל המפלס העבאסי–פאטימי. נמצאה גם תעלה שניקזה מים מגג המבנה לבור מים עמוק בנוי ומטויח, שנחפר לתוך המפולות שחתמו את חדר 9 שבמחסן המערבי. ייתכן שאחדים מבורות הניקוז והבארות הם מן התקופה הצלבנית. מלבד כמות קטנה של מגוון חרסים, חלקם מיובאים, מיוצגת התקופה גם במטבעות ובמעט כלי זכוכית. עוד נמצאו שלושה ראשי חצים האופייניים לתקופה. בשלב זה של המחקר אין אפשרות לקבוע לאיזה שלב בשכבה III שייכים השרידים.
 
הנוכחות הבוסנית והמנדטורית (שכבות I–II). ממפות ומצילומי אוויר מראשית המאה הכ' לסה"נ עולה שההתיישבות הבוסנית לא כללה את שטח LL והגיעה רק עד שוליו המזרחיים. יש בכך סתירה לייחוסם האפשרי של חלק מקירות המתקנים להתיישבות זו על ידי החופרים הקודמים. שרידי בור אשפה המתוארך כנראה לעשור השני או השלישי של המאה הכ' נמצאו בגבולו המזרחי של השטח, ובו תרמילים של כדורי רובה בריטיים, שברי כלי חרסינה אחדים ומכלי פח קטנים הדומים לקופסאות של שימורי בשר שהיו בשימוש צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה. התחמושת ומכלי הפח מצביעים על האפשרות שהבור אינו קשור ליישוב הבוסני אלא לעמדה צבאית סמוכה. עוד נמצאו בכמה נקודות בשכבת פני השטח שברים אחדים של רעפי מארסיי. רעפים כאלה יובאו לארץ ישראל בעיקר בשלהי המאה הי"ט ובעשורים הראשונים של המאה הכ' לסה"נ, ודוגמות נוספות נמצאו בשטחים אחרים באתר שכללו את הכפר הבוסני.
 
תוצאות החפירה מאששות את עיקר מסקנות החופרים הקודמים. החפירה לא הבהירה אם המבנים נוסדו בסוף התקופה הרומית המאוחרת, כפי שמעידים ממצאים מתשתית רצפת המסדרון של המחסן המזרחי, או בתחילת התקופה הביזנטית, כפי שמעיד הממצא מאחד הקמרונות שמתחת לחדרי האחסון של המחסן המזרחי. חשיפת החלק המרכזי של מבנה המחסנים משלימה את תכניתו. ריכוז הקנקנים שנמצא באחד החדרים וכן כלי אגירה ואחסון השולטים במכלול הקרמי הכולל, מחזקים את אפיון המכלול כמבנה אחסון הקשור לנמל. השינויים שחלו בתכנית המבנה והתוספות שחילקו את חדריו בתקופה האומיית, שעליהם עמדו החופרים הקודמים, הובחנו גם בחפירה הנוכחית. הצטברויות החול והמפולות שכיסו את המבנה מעידות על אירוע טבע משמעותי שקטע את השימוש בו, או כפי שנרמז מהממצא הקרמי, הרסו חלק מקירותיו בעת שהמבנה היה כבר נטוש. בתקופה העבאסית חודשה ההתיישבות בשטח, ועל גבי המפולות והחול הוקמו מבנים חדשים ששימשו כנראה למגורים ולמלאכה. פעילות זו נמשכה גם בשלבים המאוחרים של התקופה העבאסית, בתקופה הפאטימית ואולי גם בתקופה הצלבנית, שבה בוצר קטע זה של מכלול הנמל. הרס קיסריה ונטישתה עם הכיבוש הממלוכי משתקף גם בהיעדר ממצא מהמאות הי"ד – ראשית הי"ט לסה"נ. ההתיישבות הבוסנית התפשטה רק עד שולי שטח LL, ולא נמצאו בו מבנים מהכפר.