בחודש מאי 2017 נערכה חפירת הצלה בירושלים, דרך בית חנינא, בגבול אזור התעשייה עטרות, סמוך לצומת דרך שדה התעופה וכביש 60 (הרשאה מס' 8001-A; נ"צ 221333-42/640008-20; איור 1), בעקבות גילוי עתיקות בפיקוח לקראת עבודות להרחבת הכביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מוריה, נוהלה על ידי ד' גלמן (צילום), בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ד' תנעמי (גילוי מתכות), ו' אסמן (מדידות), נ' זאק (תכנית), ב' טורי (פיקוח, בטיחות ותיעוד דיגיטלי), א' לידסקי-רזניקוב (ציור קרמיקה), א' רזניצקי (טיפול במתכות), ק' עמית (צילום כלי מתכת), ור' קול (נומיסמטיקה).
נפתחו שני ריבועים ונחשפו בהם שרידים של דרך קדומה (10 מ' אורך, כ-3 מ' רוחב; איור 2). תשתיות מודרניות פגעו בשרידי הדרך הקדומה וייתכן שרוחבה המקורי היה גדול יותר.
קטעים נוספים של הדרך, ששימשה בתקופות הרומית והביזנטית והובילה מירושלים צפונה, מוכרים כ'דרך בית חורון' או 'דרך שכם' מסקרים וחפירות, שבהם השתמרה הדרך ברוחב 4–5 מ', לרוב מרוצפת באבנים:
בח' עדאסה (צפון), כקילומטר אחד מדרום-מערב לאתר, נמצאו שרידים של דרך רומית חצובה (קלונר תשס"ב: אתר 1). בח' עדאסה (דרום-מערב), כ-1.5 ק"מ מדרום-מערב לאתר, נמצאו שרידים מהדרך הרומית ולצדה קירות בנויים (קלונר תשס"ב: אתר 5). באתר 'המיל ה-IV', כ-2.5 ק"מ מדרום לאתר נחשף קטע דרך מרוצף באבנים, באורך כ-3 ק"מ והשתמרות של כ-4.5 מ' רוחב (קלונר תשס"ב: אתר 28). בקטע נוסף של הדרך, כ-3.5 ק"מ מדרום לאתר, השתמר הקטע מרוצף אבנים ברוחב של כ-4 מ', חלקו בנוי על גבי מדרון והונח על גבי מדרגות בנויות (קלונר תשס"ב: אתר 77). ב-2004 נחשף קטע קטן נוסף מהדרך, מרוצף אבנים, בשכונת בית חנינא (זילברברוד 2008).
ב-2007–2008 נחפרו קטעים נוספים מהדרך ברחובות טאהה חוסין ועבד-אל חמיד שומאן בבית חנינא, ואותרו בהם שלבים אחדים מהתקופות ההלניסטית–הביזנטית (עדוי 2012).
בקטע הדרך שנחשף בחפירה מפלס עליון של גיר כתוש ומהודק (L6 ,L3; איור 2), המונח על גבי תשתית של אדמה מהודקת וחצץ דק (L7; איורים 2–4), המונחת על הקרקע הטבעית. שולי המפלס העליון משתרעים מעט יותר ממפלס התשתית במערב, וייתכן שכך היה גם במזרח. בחלק משטח החפירה השתמרו שני המפלסים ואילו במזרח הריבוע הדרומי השתמר רק מפלס התשתית. חלק משרידי הדרך שקעו כ-10 ס"מ מתחת לגובהם המקורי.
נחפר חתך בשרידי הדרך, במטרה להבחין בבהירות בין המפלסים ולאתר ממצאים שהקשרם החתום יכול לסייע בתיארוך הדרך (איור 5). באדמת המילוי החתומה (L8) נמצאו מעט חרסים סחופים, לא אנדיקטיביים. עם זאת, על פי מאפייני החרסים וסימני טכניקת הייצור שלהם אפשר לתארכם כנראה לתקופה הרומית ולייחס את בניית הדרך לתקופה זו לכל המוקדם.
החרסים שנמצאו באדמת המילוי שמעל שרידי הדרך כוללים שברי קנקני אגירה מהתקופות הרומית הקדומה (איור 2:6) והמאוחרת (איור 3:6), ושברים רבים של קדרות מטיפוס arch-rimmed basin מהתקופה הרומית המאוחרת–הביזנטית (איור 4:6, 5). מהממצא הקרמי אפשר להניח שהדרך נסללה בתקופה הרומית ואולי המשיכה לשמש בתקופה הביזנטית.
בחלק הצפוני של החפירה השתמרות הדרך טובה פחות. נמצא מפלס של אבנים טבעיות במגוון גדלים (L4; כ-1.6 מ' רוחב; איורים 2, 7), לכל רוחב ריבוע החפירה, בציר מזרח–מערב, הנמשך מערבה מעבר לקצה המערבי של שרידי הדרך ולגבולות החפירה.
קטע דרך זה נהרס בפעילות מאוחרת. מחתכים שנחפרו בעבודות הבנייה בקרבת החפירה עולה כי היה כאן תוואי נחל, שחלו בו שינויים במרוצת הזמן – השקע שנוצר התמלא באבנים מפעילות טבעית של סחף או מפעילות מכוונת, ונסתם.
בין אבני המפלס וסמוך להן, מעבר לקצה המערבי של תוואי הדרך, נמצאו שני מטבעות המתוארכים לסוף המאה הד'– תחילת המאה הה' לסה"נ. כן נמצאו חרסים, בהם שבר קנקן מהתקופה החשמונאית (איור 1:6). מקורן של האבנים והאדמה שביניהן אינו ידוע, סחף או מילוי מכוון; לפיכך אין אפשרות לתארך את מועד הריסת קטע הדרך על סמך המטבעות והחרסים שנמצאו בו.