התקופה הרומית

בשטח S1 התגלו קברי שוחה, מבנה קבורה מלבני, מבנה קבורה ובו פסיפס ושני מתקני איגום. בשטח S3 נחשפו קבר משפחתי ואזור פעילות. בשטח N התגלו קבר קמרון וכן חרסים ועצמות אדם שמקורם כנראה בקברי שוחה שנהרסו.
 
קברי שוחה. בשטח S1 נחשפו 24 קברי שוחה (0.8 × 1.2–2.8 מ', 0.4–1.5 מ' עומק; איור 4,)שנחצבו בסלע כורכר בכיוון כללי מזרח–מערב. קרקעיתם של כל קברי השוחה מדורגת: גבוהה בקצה המערבי ונמוכה בקצה המזרחי. בחלק מהקברים נחצב בתחתית הדופן המזרחית כוך קטן החודר את הדופן למזרח. ראשי הנקברים הונחו בצד מערב. ייתכן שהחציבה המדורגת של הקברים נעשתה מסיבות אידיאולוגית שאינן ידועות לנו או מסיבות מעשיות: חלקו המזרחי של הקבר נותר מקורה. אפשר שהקצה המערבי, המוגבה, של הקבר שימש משענת ראש. באחד מקברי השוחה (L167) נחצב בקצה המערבי שקע מרכזי להנחת ראש הנקבר. באחד הקברים (L119) התגלו שתי אבני כורכר מסותתות. אבני כורכר דומות התגלו בשפכי אדמה שהוסרו מפני השטח טרם החפירה באמצעות כלי מכני. נראה כי אבנים אלה שימשו במקור מצבות לסימון הקברים, כפי שהתגלה בקברים שנחפרו בעבר בבית קברות זה (וולך תשנ"ח). מרבית הנקברים הונחו הישר על סלע הכורכר. בחמישה קברים התגלו מסמרים אחדים, אך אי אפשר לקבוע אם מקורם בארונות קבורה מעץ. בקבר שוחה אחד (L108) נמצאו שרידיו של ארון עופרת ועליו עצמות אדם. קברי שוחה ובהם קבורה בארונות עץ ועופרת התגלו בחפירות במרחק כ-150 מ' מצפון-מזרח לשטח החפירה (וולך תשנ"ח). רק בחלק מקברי השוחה בשטח החפירה התגלו עצמות אדם. השתמרות העצמות גרועה ועל כן זוהו עצמות מחמישה קברים בלבד. העצמות נבדקו בשטח החפירה ולאחר מכן נמסרו לנציג משרד הדתות לקבורה מחדש. נראה כי חלק מהקברים נשדדו והופרעו כבר בעת העתיקה. באחד הקברים (L128) נמצאו במרכז השוחה לבני בוץ צרופות, סדורות בצורת ח לגובה שלושה נדבכים (איור 5); על הדופן הפנימית של הלבנים התגלו סימני פיח. בכשליש מהקברים התגלו מנחות קבורה, שהונחו על קרקעית השוחה צמוד לדופן המזרחית, ובהן כלי חרס מהתקופה הרומית המאוחרת, כלי זכוכית מהמאות הא'–הב' לסה"נ, מראה וחרוזים (איורים 6, 7; טבלה 1). מנחות כלי החרס כוללות אמפורת שולחן מטרה סיגלטה (איור 1:8, 2) וקנקנים מטיפוס אשקלון (איור 3:8), המתוארכים למאה הא'–סוף המאה הג' לסה"נ; הקנקנים דומים בצורה לקנקנים שיוצרו בבית היוצר שנחפר באחוזת המיל השלישי (Israel and Erickson-Gini 2013). מנחות כלי הזכוכית כוללות לפחות עשרה בקבוקים ושברי בקבוקים האופייניים למאות הא'הב' לסה"נ: בקבר 107 נמצאו שברים של שלושה בקבוקים לפחות וכן בקבוק שלם (איור 4:8), הדומה בצורה, בחומר ובבלייה ל-15 בקבוקים מטיפוס זה שנתגלו בקבר שנחפר בשנת 2012 במתחם העירייה החדש בעיר והכיל ארונות עופרת (Winter 2016); בקבר 113 התגלו בקבוק שלם קטן, דמוי-פמוט בצבע כחלחל-ירקרק (איור 5:8) ושברים של בקבוק נוסף; בקבר 114 נמצא בסיס של בקבוק; בקבר 119 נחשף בקבוק תמים דמוי-פמוט גדול, בצבע כחלחל-ירקרק (איור 6:8); ובקבר 107 התגלו ארבעה בקבוקי זכוכית ומראה פשוטה מסגסוגת נחושת מצופה בחומר מתכתי אחר, יחד עם חלקי הידית שלה (ר' איור 7). מראות דומות תוארכו למאות הא'–הג' לסה"נ (Winter 2015). כן התגלה בקבר 129 חרוז זכוכית גלילי קטן, שעוטר אולי בחוטים (איור 7:8). ברוב קברי השוחה התגלו גם חרסים מתקופות מאוחרות, ובהן למשל התקופה הביזנטית, ונראה שהם תוצאה של הפרעות מאוחרת כמו שוד ובניית בית החולים.
בשטח N התגלו שברים אחדים של כלי חרס מהתקופה הרומית ועצמות אדם. עצמות האדם התגלו במילויים בתוך מבנה מהתקופה הממלוכית ומסביבו, שאינם קשורים לקבורה. נראה כי מקור העצמות בקברים, כנראה קברי שוחה, שהופרעו בבנייה מאוחרת באתר.
 
טבלה 1. מנחות קבורה בקברי שוחה
לוקוס
בקבוקי זכוכית
מסמרים
קנקנים
אחר
106
 
+
 
 
107
4
+
 
מראה וחלקי ידית
108
 
 
 
ארון עופרת ומטבע
110
 
 
2
 
113
1
+
 
 
114
1
 
 
 
115
 
+
 
 
119
5
 
 
 
126
 
+
 
 
128
 
 
 
לבנים
129
שברים אחדים
 
 
חרוז זכוכית וצדף אם הפנינה
131
שברים אחדים
 
 
 
132
שברים אחדים
 
3
 
 
מבנה קבורה מלבני. בשטח S1 התגלו שרידי מבנה מלבני תת-קרקעי (L161; איורים 9, 10), הכולל חדר אחד. המבנה נבנה בתוך בור שנחצב בסלע הכורכר במיוחד לשם הקמתו (1.8–2.5 מ' עומק). קירות המבנה נבנו הישר על הסלע החצוב, ללא תעלות יסוד, מאבני כורכר והשתמרו לגובה נדבך אחד; על בסיס הקירות השתמרו שרידי טיח. הקיר הצפוני של המבנה (W10003) קרס לתוך המבנה. לא התגלו מפולות נוספות, ועל כן נראה כי יתר קירות המבנה פורקו בעת העתיקה. רצפת המבנה עשויה מטיח שהונח על סלע הכורכר החצוב. מחוץ למבנה נחשפה גומחה עגולה חצובה בסלע ומטויחת (L162). בקצה המזרחי של קיר 10003 נחשפה אומנה חצובה. על סמך מיקום האומנה והגומחה ממזרח למבנה נראה כי פתח המבנה היה קבוע גם הוא בצד מזרח. תכנית המבנה ומיקומו מתחת לפני השטח והגומחה המטויחת מלמדים שהמבנה נועד לקבורה, והיה כנראה חלק משדה הקבורה שהתגלה בשטח. על סמך הרווח המצומצם שבין קירות המבנה לחציבה מסביבו נראה כי לא הוסדרה גישה נוחה אל המבנה. במבנה לא התגלו שרידי קבורה וממצאים. העדר גישה וממצאים מלמדים כנראה כי המבנה שימש לתקופה קצרה ואולי אף לא שימש כלל. אפשר שהסיבה לכך הייתה כשלים בבנייה, שינוי בתכנית הבנייה, בעיה בנגישות או סיבה אחרת. בחפירות שהתנהלו באתר בשנת 2010 התגלו במרחק כ-300 מ' מדרום לחפירה שרידים דומים של מבנה קבורה שבחזיתו גומחה עגולה ומטויחת (הרשאה מס' 5903-A). נראה כי מבנה הקבורה שנחשף בחפירה היה חלק מבית הקברות מן התקופה הרומית, ועל סמך הסטרטיגרפיה באתר הוא קדום למבנה הפסיפס (להלן) מהתקופה הרומית.
 
מבנה קבורה ובו פסיפס. בשטח S1 התגלו שרידי מבנה (איורים 9, 11), ובו לפחות שלושה חדרים, מזרחי (L173), מרכזי (L158) ומערבי (L168), שנבנו הישר על סלע הכורכר ללא תעלות יסוד. קירות המבנה לא השתמרו, אך התגלה עושר של שברי פרסקו, שעוטרו במשטחי צבע, בפסים, בעיטור המחקה שיש, בעלים, בפירות ואולי אף באשכולות ענבים. שברי פרסקו אלה מלמדים כי היה זה מבנה מפואר, אולי אחוזת קבר משפחתית. מהחדר המזרחי במבנה השתמרו רק שרידים דלים ומצומצמים של תשתית רצפה.
החדר המרכזי נבנה מעל קבר שוחה (L172), שבו התגלו שרידים של שני פרטים. החדר מלבני והוא רוצף בפסיפס, המורכב ממסגרת לבנה הקפית, מסגרת בדגם גיוש ובמרכז שטיח ובו חמישה אצטרובלים (איור 12). במסגרת הלבנה (79 אבנים בשטח של 10 × 10 ס"מ) שולבו גם אבני פסיפס צהובות ואדומות; מסגרת זו אינה מקבילה לחלוטין לקיר הדרומי של המבנה, שלא השתמר אך מיקומו הובחן בשטח. במסגרת בדגם הגיוש שולבו אבנים בצבעים אדום, לבן, צהוב ושחור, והיא תחומה בשורה אחת של אבנים שחורות. השטיח המרכזי (107 אבנים בשטח של 10 × 10 ס"מ) תחום בשתי שורות של אבני פסיפס שחורות. בחמשת האצטרובלים שולבו אבנים בצבעים שחור, צהוב וורוד-אדום. כיוון האצטרובלים מלמד כנראה שהמבנה היה מבנה רוחב. חמשת האצטרובלים הממוקמים במרכז הפסיפס מסמלים פוריות וחיי נצח, והם מסמלים את האל הרומי בכחוס (Forsdyke 1954:6). בהקף רצפת הפסיפס התגלו שבע גומחות חצובות דמויות קונוס (0.25 מ' קוטר, 0.4 מ' עומק), שחלקן העליון בולט מעל גובה הרצפה; אחת הגומחות נהרסה. הגומחות דופנו במלט וטויחו. ארבע מהגומחות נחצבו לאורך הקצה הדרומי של הרצפה, שתי גומחות נחצבו לאורך הקצה המזרחי של הרצפה, מהן אחת נהרסה, וארבע גומחות נחצבו כנראה לאורך הקצה הצפוני של הרצפה, מהן השתמרה רק אחת. לאורך הקצה המערבי של הרצפה לא נחצבו גומחות, דבר שמחזק את ההנחה שהיה זה מבנה רוחב. ייתכן שהגומחות שימשו מעמד לקנקן. קוטר הגומחות דומה למידות קנקנים מהתקופה הרומית. אם אכן קנקנים הונחו בגומחות אלה, אז חלקם העליון בלט כדי 0.2–0.3 מ' מעל מפלס הרצפה. ייתכן גם כי הגומחות עצמן שימשו כלי קיבול לנוזל כלשהו.
בחדר המערבי 168, שלא השתמר ברובו, התגלתה רצפה מטויחת. בפינות הצפונית-מזרחית והדרומית-מזרחית של רצפת החדר שולבה אבן רבועה קטנה ומוגבהת שטויחה. לא ברור אם שתי אבנים מוגבהות אלה היו חלק מפתח שלא השתמר בצד המזרחי של החדר או שאבנים כאלה שולבו גם בצד המערבי של רצפת החדר. החדר המערבי נבנה מעל מבנה הקבורה המלבני; ביניהם מפרידה שכבה עבה של אדמת כורכר (1.8 מ' עובי), שהונחה אולי במכוון. יש סטייה קלה לכיוון צפון (כ-10 מעלות) בכיוון הבנייה של מבנה הפסיפס ביחס לזה של מבנה הקבורה. נראה כי בוני מבנה הפסיפס ידעו על קיומו של מבנה הקבורה.
מעל הרצפות בחדרים המרכזי והמערבי התגלו עצמות אדם, ממצא קרמי מעורב מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית, הכולל נר מטיפוס עגול מהתקופה הרומית המאוחרת (איור 1:13; ישראלי ואבידע 94:1988), שברים של שלושה בקבוקי זכוכית ואבן שחיקה מעוגלת (איור 2:13) עשויה מאבן חול מבורזלת אדמדמה, השחוקה משני צדיה. ממצא זה אינו מתארך את המבנה או את השימוש בו, אך נראה כי המבנה היה חלק מבית הקברות שנחשף בחפירה. על סמך תכנית המבנה והפסיפס אפשר להציע כי החדר המרכזי במבנה שימש להתכנסות ולפעילות בעוד שהחדרים הצדדים שימשו לקבורה של כמה נקברים בסרקופגים או בארונות קבורה.
לאחר שהמבנה יצא מכלל שימוש הוא נחתך בחלקו הצפוני בארבע תעלות (L171 ,L170 ,L156, L155), שנחצבו לתוך סלע הכורכר. התעלות התגלו מלאות באדמה, אבני פסיפס, שברי פרסקו וחרסים. לא ברור מה הייתה מטרת חציבתן של התעלות.
במרחק כ-2 מ' מצפון למבנה התגלו קבורות מאוחרות למבנה, ללא מנחות, שנחפרו לתוך אדמת מילוי; נראה שהן חלק משדה הקבורה שנחשף בחפירה.
 
בור איגום. בשטח S1 התגלו שרידיו של בור איגום עגול שנחצב בסלע בחלקו התחתון (L140; איורים 9, 14). חלקו העליון של הבור לא השתמר, אך נראה כי דופן הבור הייתה בנויה ברובה. במרכז קרקעית הבור הותקנה גומחת איסוף מקערת חרס. רצפת הבור עשויה מלוחות חרס ניצבים, צמודים זה לזה, בדגם אדרה (איור 14). רצפת הבור טויחה בטיח הידראולי. דופן הבור טויחה בטיח בצבע אפור-ורוד (0.5 ס"מ עובי), שנמרח על מצע של מלט אפור ששולבו בו שברי צדפים. על סמך הבנייה נראה כי זמנו של הבור שלהי התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית. על סמך הסטרטיגרפיה בשטח נראה כי בור האיגום מאוחר למבנה הפסיפס ולמבנה הקבורה המלבני הסמוכים אליו.
 
מתקן איגום. בשטח S1;, ממערב לבור האיגום וממזרח לקברי השוחה, נחשף מתקן איגום עגול (L116; איורים 3, 15). חלקו התחתון של המתקן נחצב בסלע הכורכר ואילו חלקו העליון נבנה מדבש וטויח בטיח הידראולי. חלקו הצפוני של המתקן נפגע ושופץ באבנים בעת העתיקה. במרכז קרקעית המתקן הותקנה גומחה עגולה מבסיס של קנקן חרס (L133). במתקן התגלה מילוי של אדמה שמעורבים בה ממצאים; במילוי זה הובחנו שתי שכבות. בשכבת המילוי התחתונה התגלה ממצא מעורב מתקופות רבות, הכולל פריטים אדריכליים, שברי זכוכית, חרסים ועצמות. הפריטים האדריכליים כוללים אבני בנייה מהוקצעות, מרזב שקצהו דמוי ראש אריה (איור 1:16), שברי עמוד, שבר לוח שיש וכמה אבני פסיפס. מרזבים דומים שלהם ראש אריה מסוגנן מתוארכים למאה הי"ב לסה"נ (Rozenberg 1999:186, Fig. 3). שכבת המילוי העליונה כוללת בעיקר שברי טיח, אבנים קטנות, עצמות בעלי חיים וחרסים, ובהם פכית תמימה משלהי התקופה העות'מאנית (איור 2:16). אי אפשר לתארך את מתקן האיגום, אך על סמך המרזב שהתגלה בחלקו התחתון נראה כי המתקן היה בשימוש או עמד ריק עד למאה הי"ב לסה"נ. בשדה קבורה אחר באשקלון התגלה מתקן איגום דומה (קול-יעקב ופרחי תשע"ב:104), והחופרים סברו כי הוא שימש חלק ממתקן תעשייה שהמשיך לשמש בתקופה האסלאמית הקדומה.
 
קבר משפחתי. בשטח S3 התגלו שרידי קבר משפחתי חצוב בסלע (L300; ר' איור 3), שהיה חלק משדה הקבורה שהתגלה בשטח. הקבר נהרס כמעט לחלוטין, והשתמר רק חלקו התחתון החצוב בסלע; נראה כי חלקו העליון שלא השתמר היה בנוי. גבולות החציבה של הקבר טושטשו במהלך השנים בשל פגעי מזג אוויר ועבודת כלים כבדים בשטח. בשטח הקבר התגלו עצמות רבות, רובן פזורות ומתפוררות, וכן מנחות קבורה רבות; הכמות הרבה של העצמות והמנחות מלמדת על ממדיו הגדולים של הקבר. העצמות מהקבר מייצגות שמונה נקברים לפחות, בגילים 1–2, 5–7, 15–20, 18–20, 20–25, >5, >20, >30 שנים; מין הפרטים אינו ברור. בקבר התגלו מסמרים, המלמדים כנראה כי חלק מהנקברים הונחו בארונות עץ. בין העצמות בקבר התגלה מטבע מהמאה הג' לסה"נ (ר"ע 149195; טבלה 2:2). מנחות הקבורה בקבר כוללות מעט כלי חרס, פריטי זכוכית, תכשיטים, מסמרים גדולים, כלי עבודה, שני מפתחות מתכת, שרידי קופסת עץ, מראה ומקטר. כלי החרס כוללים שברים של סיר בישול (איור 1:17) ופכית (איור 2:17), המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת. כלי הזכוכית כוללים 11 פריטים האופייניים למאות הא'הב' לסה"נ, ובהם בקבוק שלם קטן דמוי פמוט בצבע כחלחל-ירקרק (איור 3:17) ושברים של לפחות שלושה בקבוקים נוספים. כן נחשפו חרוזי זכוכית מוארכים, ובהם חרוז כחול שלו חתך רוחב משושה וכמה חרוזים גליליים (איור 4:17) וכן חרוזים שעוטרו בחוט זכוכית לבן (איור 5:17). התכשיטים כוללים שני עגילי זהב לא תואמים, האחד חישוק פשוט (איור 6:17) והשני מורכב מחישוק ומוט שחלקו העליון עוטר בדגם של ליפוף (איור 7:17), וכן שתי טבעות נחושת פשוטות וכיפת נחושת קטנה, כנראה של פעמון (איור 8:17). פעמונים ועגילי זהב נפוצים מאוד בקברים מהתקופה הרומית ומתוארכים לסוף המאה הב'–תחילת המאה הג' לסה"נ (Winter 1996:109–110). פריטי המתכת כוללים שרשרת שזורה, המתחברת בארבע נקודות לטבעת אחת. שרשרת דומה מברונזה וברזל נמצאה בקבר משפחתי בשדה קבורה בא-נבי חסין, הצמוד למתחם בית חולים ברזילי, והיא מתוארכת לתחילת המאה הג' לסה"נ (קול-יעקב ופרחי תשע"ב). שני מפתחות המתכת שהתגלו בקבר שונים במידותיהם. המפתח הגדול שימש כנראה לבית בעוד שהמפתח הקטן שימש כנראה לקופסת עץ. התגלו מסמרות קטנות שלהן ראש שטוח (איור 9:17) וידית מתכת מעוגלת, שהשתמרו כנראה מקופסת עץ שהייתה מונחת בקבר אך לא השתמרה ברובה. עוד התגלו פס עץ מגולף ומעוטר בעיגולים (איור 10:17), אולי חלק מהמסגרת של קופסה זו, ושתי פרוטומות עץ קטנות של דמויות נשים (איור 11:17), המעוטרות גם הן בעיגולים זהים, המלמדים כנראה שגם הפרוטומות שייכות לאותה קופסת עץ ושימשו לעיטורה. בשתי הפרוטומות נעשה עיצוב גס של הפנים והחזה. בחלק האחורי של ראשי הפרוטומות עוצב שקע, ששימש כנראה לחיבורן לקופסת העץ. קופסות עץ נפוצות בקברים מהמאה הג' לסה"נ, והן לרוב מזוהות בממצא של מסמרות, מפתח או מנעול (קול-יעקב ופרחי תשע"ב; Rahmani 1960:143; Winter 2015). המראה שהתגלתה בקבר היא מראה כפולה, עשויה בתבנית מסגסוגת נחושת ומצופה כנראה בכסף, ולה מכסה (איור 1:18). צדה החיצוני של המראה וצדו הפנימי של המכסה מעוטרים בדגם של מעגלים חד מרכזיים. למראה שתי ידיות נשיאה דמויות פרסה (איור 2:18), שלא היו מולחמות אל המראה ונמצאו סמוך אליה. ארבע נקודות החיבור שבין הידיות למראה עוצבו כפרוטומות, מהן התגלו שלוש (איור 3:18): שתיים של נשים, ולהן פרטי לבוש וכובע, ואחת כנראה של גבר. המקטר שהתגלה בקבר הוא מקטר בזלת רדוד, שלו שלוש רגליים וארבע ידיות שפה (איור 4:18). מראה ומקטר דומים התגלו בקבר שוחה באתר אל-ג'ורה שבאשקלון והם תוארכו למאה הא' לסה"נ (וולך תשנ"ח).
 
אזור פעילות. בשטח S3 מדרום-מזרח לקבר המשפחתי נחשפה רצועת אבנים בתוך שכבת אפר (L306; איורים 3, 19). על האבנים ובקרבתן נמצאו מעט עצמות שרופות של בעלי חיים. אפשר שרצועת אבנים זו קשורה לזבחים או לסעודות שנערכו בטקסי אשכבה וזיכרון בקברים הסמוכים.
 
קבר קמרון. בחלקו המערבי של שטח N נחשף קבר קמרון (L549; איור 20), שהיה חלק משדה הקבורה שנחשף בשטח S. הקבר נחצב בסלע הכורכר בציר צפון–דרום ודופן באבנים. הדופן הצפונית של הקבר לא השתמרה. הפתח נקבע בדופן הדרומית של הקבר (W50017). רצפת הקבר עשויה ממלט אפור (0.2 מ' עובי). על הרצפה התגלו עצמות פזורות של שלושה נקברים לפחות, בגילים 20–25, 30–40, >60 שנים, ומנחות קבורה של כלי חרס רבים וכלי זכוכית. ממצא כלי החרס מתוארך ברובו לתקופה הרומית המאוחרת; חרסים אחדים תוארכו לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. המכלול הקרמי מהתקופה הרומית המאוחרת כולל קערות ייבוא (LRW; איור 1:21, 2), שאחת מהן (2) עוטרה בהטבעת גלגלת, סיר בישול (איור 3:21), קנקנים מטיפוס אשקלון (איור 4:21, 5) ונרות (איור 6:21–9), ובהם שבר של נר בית נטיף (6), נר עגול (7; ישראלי ואבידע 94:1988) ושתי ידיות עגולות (8, 9) ובהן נקב גדול (ישראלי ואבידע 48:1988–81). בנוסף התגלו בקבר שבר בסיס של צלמית בית נטיף ושבר קטן של ידית פך מעוטרת בזיז, המתוארכת לתקופה העבאסית (לא צוירו). מכלול הזכוכית מהקבר כולל שמונה פריטים קטנים, ובהם שבר צנצנת מעוטרת בחוט זכוכית בצבע טורקיז (איור 10:21) ושבר שפופרת (איור 11:21), האופייניות למאות הד'הה' לסה"נ וכמוהן התגלו בעבר באשקלון (ורגה תשס"ג: איור 1:136, 8), בסיס של נר כלילה מהמאות הה'הז' לסה"נ, חרוז שלו חתך רוחב משושה (איור 12:21), צמיד (איור 13:21) ופסולת מתעשיית זכוכית (איור 14:21). על סמך הממצאים נראה שהקבר נבנה בתקופה הרומית המאוחרת והמשיך לשמש בתקופות הביזנטית והעבאסית.
 
התקופה הממלוכית
בשטח N התגלו שרידים של שני מבנים ובריכת אגירה (איור 20), ובהם הובחנו שני שלבים. לשלב הקדום יוחס מבנה, שהשתמרו ממנו כמה קירות (W50015 ,W50012 ,W50011 ,W50008), שנבנו מאבני כורכר לתוך שכבת חול ים. רצפות המבנה לא השתמרו. בחתך, צמוד לקיר 50012, הובחנו הצטברות של חול מעורב באפר (כ-0.3 מ' עובי) ומעליה שכבת טיח; נראה כי שכבת הטיח נפלה מהפן הצפוני של קיר 50012 (L525). לשלב המאוחר יוחסה בריכת אגירה גדולה, שנבנתה צמוד למבנה ממזרח וקורתה בקמרון חבית (איור 22). דופנות הבריכה והרצפה נבנו מאבני כורכר ודופנו מפנים בשכבת חרסים שלוכדו במלט ולאחר מכן טויחו בשלוש שכבות טיח (7–9 ס"מ עובי הטיח). צמוד לקירות החיצוניים של הבריכה, בפינתה הצפונית-מערבית ובאמצע הדופן הדרומית, נבנו אומנות תמיכה מלבניות. בבניית הקיר המערבי של הבריכה (W50001) נחפרה תעלת יסוד (L522; איור 23). בחפירת תעלת יסוד זו פורק חלקו המזרחי של קיר 50012 מהשלב הקדום. נראה כי המבנה שנבנה בשלב הקדום המשיך לשמש גם בשלב המאוחר. בבריכה התגלו מפולות אבן מהקמרון שהתמוטט ומעט כלי אבן וחרסים. עוד יוחס לשלב המאוחר מבנה שנבנה צמוד לבריכה מדרום מאבני כורכר בינוניות וקטנות וקורה בקמרון חבית (L550; איור 24). תחילתו של קמרון זה ניכר בקיר הצפוני של המבנה (W50023), שנבנה צמוד לקיר הדרומי של הבריכה (W50000); נראה ששני קירות אלה נבנו כמקשה אחת. האומנה הצמודה לחלקו האמצעי של קיר 50023 מסמנת כנראה את הגבול המערבי של מבנה זה. רוב המבנה נמצא מחוץ לשטח החפירה. במבנה התגלו אבני מפולת של הקירות, מעט חרסים ושכבות אפר ושרפה. שימוש המבנה אינו ברור, אך על סמך הבנייה הרעועה והעדר הטיח נראה כי הוא אינו קשור באגירת מים.
בחפירת שני המבנים והבריכה התגלו שברי כלי חרס וכלי אבן. המכלול הקרמי מתוארך למאות הי"ב–הט"ו לסה"נ, והוא כולל קערות מחופות בצבע חום או צהוב ומעוטרות בפס צבעוני ירקרק או חום ומזוגגות (איור 1:25, 2), קדרה גדולה (איור 3:25), סיר בישול מטיפוס ביירות, המאופיין בדופנות דקות וזיגוג בצבע חום כהה לא אחיד (איור 4:25; ו-Stern 2012: Pl. 4.17:42), סירי בישול מקומיים שלהם ידיות משוכות כלפי מעלה (איור 5:25, 6; Avissar and Stern 2005:94–95), פך ללא עיטור (איור 7:25), כלי אנטיליה (איור 8:25; ו-Stern 2012: Pl. 4.11:1), פך מעוטר בעיטור דו-גוני על רקע לבן וקווים וספירלות בצבע חום (איור 9:25), הדומה לפכים מיובאים מקפריסין (Avissar and Stern 2005:58), פך מסננת מעוטר בדגם גאומטרי בצבע חום כהה (איור 10:25), פקק קטן שעוצב משבר קערה מזוגגת ירוק (איור 11:25) וידית פך מעוטרת בחריצים מפותלים (איור 12:25). ממצא כלי האבן כולל שבר של פריט אדריכלי משיש מעוטר בתבליט של 'עין' ומשולשים (איור 13:25), שהתגלה על פני השטח, שבר קערה עמוקה משיש (איור 14:25), ששפתה ישרה ודופנה כמעט ישרה, ושבר קערה מעוגלת מאבן גיר (איור 15:25), ששפתה מעוגלת ודקה מהדופן. קערות כאלו שימשו לעתים קרובות לכתישה.
 
שלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי
בצפון-מזרח שטח N הובחנו על פני השטח עם תחילת החפירה שרידי מבנה, שרוב קירותיו פורקו. בחפירת שרידי המבנה התגלו רצפות של שני חדרים (L519 ,L514 ,L513), שנבנו מטיח אפור על תשתית מלט. רצפות אלה אופייניות לימי המנדט הבריטי. על סמך הרצפות נראה כי המבנה כלל שני חדרים (כ-15 × 17 מ' מידות כלליות משוערות). במבנה התגלו שברים של כלי עזה שחורים, המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית ועד לאמצע המאה הכ' לסה"נ.
במרכז שטח N התגלו כמה קירות נוספים שיוחסו לשלב זה (W50007–W50005). מקירות אלו השתמרו נדבכים אחדים, ללא קשר למפלסי רצפה ברורים. קיר 50005 נבנה מאבני כורכר מהוקצעות. קיר 50006 נבנה מנדבכים של אבני כורכר שהונחו על קיר קדום מהתקופה הממלוכית, ועל כן נראה כי חלק מהמבנה מהתקופה הממלוכית היה חשוף בתקופה העות'מאנית ונעשה בו שימוש. מקיר 50007 התגלה רק נדבך אחד של אבני כורכר מהוקצעות.
בחפירת שרידי המבנה והקירות התגלו שברי כלי עזה שחורים משלהי התקופה הע'ות'מאנית וימי המנדט הבריטי, ובהם קערה (איור 1:26) ושני פכי שתייה (בריק; איור 2:26–4), וכן שבר יחיד של קערת בזלת רדודה (איור 5:26), שהוחלקה בחלקה הפנימי ולה בסיס טבעת.
 
המטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 
בחפירה התגלו שמונה מטבעות ברונזה שהשתמרותם גרועה (טבלה 1:2–8), מהם שלושה לא זוהו (6–8). מטבע 1 הוא הקדום ביותר, והשתמר ממנו רק שבר שחוק מאוד. על סמך שרידי טביעת רכב מלבנית על אחד מצדי המטבע הוא תוארך למאות הא'–הב' לסה"נ. מטבע 2 (איור 1:27) הוא היחיד שהשתמר בשלמותו. זהו מטבע של גלריוס מקסימיאנוס ממטבעת הרקליאה, שנטבע בשנים 295–296 לסה"נ. מטבע זה היה חלק ממגוון מנחות קבורה שהתגלו בקבר המשפחתי (L300) בשטח 3S. מטבעות 3 ו-4 התגלו על פני השטח בין קברי השוחה בשטח S1; הם שחוקים מאוד ועל כן הם תוארכו באופן כללי למאות הד'–הה' לסה"נ. מטבע 5 (איור 2:27) הוא פלס נדיר של המושל העבאסי מטר, שנטבע במצרים בשנים 773–776 לסה"נ. הוא התגלה מעל L525 במבנה מהתקופה הממלוכית (L509).
 
טבלה 2. המטבעות
מס'
סל
לוקוס
זיהוי
מס' ר"ע
1
5074
538
רומי פרובינקיאלי, טביעת רכב, המאות הא'הב' לסה"נ
149194
2
3000
300
גלריוס מקסימיאנוס, הרקליאה, 295–296 לסה"נ (איור 1:27)
149195
3
1058
111
המאה הד' לסה"נ
149196
4
1057
111
המאות הד'–הה' לסה"נ
149197
5
5012
509
עבאסי, המושל מטר, פלס, מצרים, 773–776 לסה"נ (איור 2:27)
149198
6
1016
111
לא זוהה
 
7
1019
108
לא זוהה
 
8
5034
520
לא זוהה
 
 
שדה הקבורה שנחשף בחפירה היה חלק מבית קברות מרכזי בתקופה הרומית. על סמך תיארוך מנחות הקבורה נראה כי הקבורה בקברי השוחה משטח S1 נערכה במאות הא'–הב' לסה"נ, הקבורה בקבר המשפחתי משטח S3 נערכה במאות הב'–הג' לסה"נ והקבורה בקבר הקמרון משטח N נערכה בשלהי התקופה הרומית ובתקופה הביזנטית ואולי אף בתקופה העבאסית. אי אפשר לקבוע בוודאות כי חלק מקברי השוחה לא נבנו בתקופה הביזנטית או מאוחר לה, אך הקברים מהתקופה הביזנטית מאופיינים לרוב בדיפון אבן (קברי ארגז), וזה לא התגלה בקברי השוחה שהתגלו בחפירה. הקשר של מתקני האיגום לבית הקברות אינו ברור; בעבר התגלו בתי קברות ובהם או בקרבתם בורות איגום (קול-יעקב ושור תש"ס; עין גדי תשס"ג; קול-יעקב ופרחי תשע"ב), והם לרוב נקשרו לתעשיית יין. הממצא המועט מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה מלמד כנראה על פעילות מעטה בשטח החפירה בתקופות אלה, שבהן האתר המשיך כנראה לשמש לקבורה בהקף מצומצם. המבנים והבריכה מהתקופה הממלוכית שנחשפו בשטח N מלמדים על חידוש הפעילות באתר בתקופה זו ועל שינוי בשימוש שלו מבית קברות לאזור מגורים.