מבנה הקברים המערבי נבנה מאבני כורכר מקומיות (0.35 מ' רוחב ממוצע). הוא מחולק לשלושה קברי קמרון (1, 2, 7; איור 3) הערוכים ברצף שכיוונם הכללי צפון–דרום. ציר הקמרונות מזרח–מערב, ופתחי הכניסה אליהם נקבעו במזרח. קברים 1 ו-2 שרדו במלואם, ומקבר 7 נמצאו רק שרידים של תחילת קמרון. לחזיתות הקברים 1 ו-2 אומנה אחת משותפת (0.3 מ' רוחב אבני הבנייה). קבר 1 (2.85 מ' רוחב, 1.5 מ' גובה) טויח בטיח אפרפר וצדפים כתושים מכל צדיו. פתח הכניסה (0.6 מ' רוחב, 0.9 מ' גובה; איור 4) היה חסום בשתי אבני גולל, אף הן מכורכר (0.4–0.5 × 0.6 מ'). פנים הקבר לא נחפר.

קבר 2 (2.90 × 3.65 מ') נמצא פתוח בחזיתו המזרחית לכל רוחבו. פנים הקבר נחפר לעומק של 1.5 מ' מן התקרה ונמצא מלא בחול; פנים הקמרון טויח בטיח אפרפר ובו צדפים כתושים. בראש הקמרון נפער פתח מעוגל (0.65 מ' קוטר), המעיד כי הקבר נשדד בעבר.
קבר 7 צמוד לקבר 2 מצפון. מידותיו קטנות מקברים 1 ו-2 (2.05 × 3.20 מ'), והוא השתמר לגובה מרבי של 0.65 מ'. קירות הקבר (0.30–0.45 מ' רוחב ממוצע) נבנו מאבני בנייה קטנות (0.2 מ' גודל ממוצע). שרידי קמרון שקירה את כל רוחבו נמצאו במצב השתמרות גרוע. פנים הקבר (1.3 × 2.6 מ') היה מלא בחול ולא נחפר.
שלושת הקברים מצטרפים למבנה קברים אחד שנבנה בשני שלבי בנייה טכניים. קברי הקמרון 1 ו-2, שלהם אומנה משותפת, הוקמו בשלב הבנייה הראשון, ואילו קבר 7, הניגש לקבר 2, נבנה בשלב שני ובהתייחסות ברורה לקמרונות הצמודים לו מדרום. חזית מבנה הקברים אחידה, מסתיימת בקו ישר ואופי בנייתה אחיד, כך שיש לראות בשלושת הקברים יחידה אחת. על סמך ממצא כלי החרס שהתגלה במילוי הניגש אל הקמרונות ואל פתחי הכניסה (L108) — ובו קערת יבוא מטיפוס African Red slip (איור 1:5) ונר בית נטיף (איור 4:5) — אפשר לתארך את המבנה לאמצע המאה הד' – ראשית המאה הה' לסה"נ.
מבנה הקבורה המזרחי כמעט רבוע (5 × 6 מ'; איור 6) ונבנה אף הוא מאבני כורכר מקומיות בשילוב חומר מליטה שהוכן מסיד ומצדפים כתושים. המבנה קורה בקמרון חביתי, צירו מזרח–מערב, והוא נישא על קירות המבנה (W3 — כ-1.25 מ' גובה השתמרות מרבי; W4 — כ-0.7 מ' גובה השתמרות; W5 — כ-0.85 מ' גובה השתמרות; W6 — כ-0.9 מ' גובה; 0.7 מ' רוחב ממוצע של הקירות); אף שהקמרון נהרס ברובו, חלקו התחתון ניכר בקירות 3 ו-5, למעט בפינה הצפונית-מזרחית של המבנה. פנים המבנה טויח בטיח אדמדם, שקטעים ממנו השתמרו על הקירות. דומה כי הפתח למבנה נקבע במרכז קירו המזרחי (W6) — כך שיוביל אל המסדרון החוצה את המבנה לשניים — אך בשל מצב ההשתמרות הגרוע של הקיר לא נותרה כל עדות לפתח. מהפתח הובילה מדרגה אחת (W12; כ-0.7 מ' רוחב) אל המסדרון (4.4 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב). משני צדי המסדרון הותקנו שקתות (2.0–2.1 מ' אורך, 1.20–1.25 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה השתמרות), שתיים מכל צד, שטויחו בטיח אדמדם והופרדו במחיצות (0.26 מ' רוחב). על פי ממצא כלי החרס שנאסף מעל השקתות וצמוד לקיר 4 (L104 ,L102), שכלל בעיקר קנקני עזה (איור 2:5, 3), יש לתארך את המבנה למאה הו' לסה"נ.
 
שני מבני הקברים שנחשפו בחורבת אשדוד-ים נבנו בשני פרקי זמן בתקופה הביזנטית. מבנה הקבר המערבי, המורכב ממערך של שלושה קמרונות, מתוארך לאמצע המאה הד' – ראשית המאה הה' לסה"נ. קברי קמרון דומים מוכרים ממישור החוף הדרומי, ועד כה נחשפו כדוגמתם יותר ממאה. קברי הקמרון המתוארים כאן מתווספים אל תפרוסת קברי הקמרון המתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. טיפוס קברים אלו הוא תופעה ייחודית למישור החוף הדרומי של ארץ ישראל, ורווח בקרב האוכלוסייה האמידה. מבנה הקבר המזרחי נבנה במאה הו' לסה"נ, בהתייחסות למבנה הקברים המערבי. מבנה זה קורה בקמרון, בדומה לקמרונות במבנה הקברים המערבי, אך הוא משקף טיפוס אחר של קבורה, שלו תכנית אדריכלית פנימית המחלקת את החלל לחמישה מרחבים: מסדרון וארבע שקתות קבורה.
במפת מידבא מצוינת 'אזוטוס שעל הים', היא אשדוד-ים ובה תיאור מבנים. מבנים אלו הם כנראה חלק מהעיר אשדוד בתקופה הביזנטית, המסתתרת מתחת לחולות ולמצודת אשדוד-ים. הקברים שנחשפו הם חלק מבית הקברות של העיר, ומעידים על עושרה התרבותי של אשדוד-ים בתקופה הביזנטית.