שטח א'
נפתחו שלושה ריבועים על מדרגה במדרון תלול. המדרגה נוצרה בעקבות בניית תעלת ניקוז פתוחה (יותר מ-2 מ' רוחב) של יקבי 'כרמל' והממצא בה הוא מן המאה הכ'. בתעלה וסמוך לה נמצאו שברי כלי חרס, לא באתרם, מתקופות רבות. מיעוטם מן התקופות הכלקוליתית הקדומה, הברונזה התיכונה 2, הפרסית וההלניסטית, ומרביתם מן התקופות הרומית והביזנטית. חלק מן הממצא הקרמי הקדום הוא ככל הנראה מאזור המצודה שנמצאת על כיפה מעל לשטח א'.  

 

שטח ב' (איורים 2, 3)
נפתחו תשעה ריבועים במדרון מתון (170 מ"ר שטח כללי), כ-30 מ' דרומית-מערבית לשטח א'. שרידי תעלת ניקוז של היקב והפרעות אחרות בנות זמננו פגעו בשרידים הקדומים.

 

מערכת מים. נתגלתה תעלה להובלת מים המוליכה בכיוון כללי צפון-מזרח–דרום-מערב, בהתאמה לתוואי הוואדי שבו עובר הכביש. קטע התעלה שנחפר כיוונו מזרח–מערב. הקצה המערבי ששרד מן התעלה מקורה בלוחות אבן שטוחים שהשתמרו לאורך של 1.8 מ'. קטע זה (0.85 מ' רוחב) חובר לתעלה רחבה יותר (לוקוס 205; 8.5 מ' אורך, 1 מ' רוחב). במקום החיבור משתנה התוואי לכיוון מזרח (איור 4). בקטע זה היתה התעלה מקורה בקמרון שלא השתמר אך תחילתו ניכרת בנטייה פנימה של קירות התעלה (איור 2: חתך 1–1). נתגלתה רצפה עשויה משכבה של טיח לבן, עליה שכבת אבנים קטנות והצטברות של חרסית שהושקעה כנראה על ידי מים. בבדיקה מתחת לרצפת התעלה (לוקוס 207) נתגלה מילוי של אדמה אפורה ובה שברי כלי חרס, רובם מן התקופה הכלקוליתית הקדומה. קירות התעלה

(W2 ,W1) בנויים מפן פנימי של אבני גיר קטנות מסותתות בקפידה ומטויחות בטיח לבנבן. הפן החיצוני נבנה מאבני גוויל. יסודות הקירות בנויים מאבנים גדולות יותר מסותתות גס. קטע זה של התעלה מסתיים בפנייה לכיוון צפון-מזרח, התעלה נפתחת אל לוקוס 210 (איור 5) וקיר 1 פונה בזווית ישרה דרומה. במעבר בין לוקוס 205 ללוקוס 210 נתגלתה רצפה משופעת לכיוון צפון-מזרח, שנבנתה מאבנים שטוחות ונראה שמכאן גלשו המים מן התעלה אולי לבריכה. המשך התעלה לכיוון צפון לא השתמר. על סמך סגנון הבנייה והממצא הקרמי שנתגלה בתוך התעלה ניתן לתארכה לשלהי התקופה העות'מאנית (לפני כמאה שנים). ספיקת המעיינות בוואדי אינה מצדיקה תעלה כה רחבה ועל כן נראה כי אין זו אמת מים. סביר שמימי המעיינות הובלו במערכת זו אל שוקת, בצד השני של הוואדי, ששימשה עד ראשית המאה הכ' להשקיית עדרים (דגן ש' 1988, מזמארין לזכרון יעקב: 125, 131). 
 

מדרגות עיבוד. נתגלו שתי מדרגות עיבוד (W3 [לא בתוכנית], W4) בגובה נדבך אחד, שנבנו מאבני שדה. בקיר 4 שולבו אבני בנייה מסותתות בשימוש משני.

 

קירות. נתגלו קירות (W5-7) הקדומים למדרגת עיבוד 4. הם נבנו ישירות על הסלע מאבני גיר רכות, מסותתות בקפידה (0.22 × 0.40 × 0.60 מ'). קירות 6 ו-7, היוצרים פינה, נפגעו מאוד על ידי תעלת הניקוז של היקב והשתמרו לגובה של נדבך אחד. לא נמצאו רצפות המתייחסות לקירות אלה והממצא הקרמי שנתגלה בסביבתם מעורב. בטיח שעל אחת מאבני קיר 6 שולבו שברי כלי חרס מצולעים ועל פיהם ניתן להציע שהקירות נבנו בתקופה הרומית או הביזנטית.  

 

שלוחת זמארין
רוב שטחה של שלוחת זמארין מעל לאזור החפירה הוא סלע חשוף ללא שרידים ארכיאולוגיים. תועדו שרידים שלא נחפרו (איור 1):

 

מצודה (נ"צ — רי"ח 19689/72010; רי"י 14689/22010; איור 6). על כיפה קטנה הצופה על שטח א' נראים פינתה הצפונית-מזרחית של מצודה ומעט מערבה קטע נוסף של הקיר הצפוני. קירותיה נבנו מאבני שדה גדולות מאוד. שברי כלי החרס בפני השטח מתוארכים לתקופות הרומית והביזנטית. מן המצודה יש תצפית טובה אל פתחו של ואדי מילק, הכפר פוריידיס, רכס מאיר שפייה ושליטה ישירה על מעיין עין אל-קוצוב שבוואדי למרגלות המצודה.

 

דרך מרוצפת (נ"צ — רי"ח 19665-73/72006-8; רי"י 14665-73/22006-8). במעלה שלוחת זמארין נראית דרך מרוצפת באבנים קטנות, ששוליה תחומים בשורת אבנים גדולות ובינוניות. על פי אופייה נראה כי הדרך נסללה בתקופה העות'מאנית או בראשית המאה הכ' לסה"נ. ראשוני המתיישבים היהודים בזכרון יעקב סללו אליה דרך למעבר עגלות (סמסונוב א' 1943, זכרון יעקב: 67, 68, 100) וייתכן כי סללו דרך נוספת לצורך גישה למעיין.

 

גת (נ"צ — רי"ח 19668/72002; רי"י 14668/22002). תועדה גת גדולה הכוללת משטח דריכה ובורות איסוף ומתוארכת על פי אופייה, כנראה לתקופה הביזנטית.
 

עוד תועדו קווי קירות, מדרגות עיבוד, חציבות ואולי קברים חצובים. ריכוז של ממצא קרמי ואדמת חורבה נראו סמוך לבתים על שלוחת זמארין וייתכן שאלו שרידי יישוב קדום. קושי באיתור שרידים קדומים נובע מכך שחלק מן השלוחה מכוסה במזבלה.

הממצא הקרמי   
התקופה הכלקוליתית הקדומה. הממצא הקרמי הרב מקביל לתרבות ואדי רבה וליריחו שלב VIII המוגדרות במחקר לעתים ניאוליתית מאוחרת ולעתים כלקוליתית קדומה. חילוקי הדעות הן על מהות השלבים – האם הם  שלבים כרונולוגיים או תרבויות אזוריות חופפות בזמן. הממצא כולל בעיקר קנקנים או פיטסים שלהם שפות זקופות, נטויות החוצה (איור 7: 1, 3) ופערורים בעלי שפה פשוטה או חתוכה (איור 7: 2, 7-4; ייתכן שכלים 2, 4 הם קערות עמוקות). חלק משברי כלי החרס מחופים בחיפוי אדום ולשפת קנקן אחד (איור 7: 3) יש מירוק כהה. הכלי היחיד שנמצא כמעט שלם הוא קנקן-פערור (יש המגדירים טיפוס זה קרטר; איור 2; איור 7: 7) שנתגלה על גבי הסלע בלוקוס 208; שלמותו מעידה על שרידי אתר ולא על שברים שהתגלגלו ממקום אחר. טיפוס כלי זה מיוחס על ידי גרפינקל, על פי ידיות הלולאה שלו והיעדר חיפוי או עיטור, לתקופה הכלקוליתית התיכונה או לתרבות הקטיפית (Garfinkel Y, 1999. Neolithic and Chalcolithic Pottery of the Southern Levant. (Qedem 39): 170, 190-191). שבר הנושא עיטור חרות של דגם אידרה וחיפוי אדום (איור 7: 8) וכן ידיות הנקב הקטנות (איור 7: 13) אופייניים לתרבות ואדי רבה. כן נמצאו מכסה (איור 7: 9, השווה גרפינקל לעיל: איור 5), ידית (איור 7: 12) השייכת כנראה למחבצה או לקערה ושתי ידיות קנקנים (איור 7: 10, 11). ייתכן כי ידיות מס' 10 ו-12 שייכות לתקופה הכלקוליתית המאוחרת.
  

תקופת הברונזה הקדומה 1. נתגלתה שפה אחת של קנקן-פערור (איור 8: 1). משקולת פלך סגלגלה קטנה, שבמרכזה חור (איור 8: 2) שייכת גם לתקופות קדומות, אך לא ניתנת לתיארוך מדויק.

 

תקופת הברונזה התיכונה 2. נתגלו שברי כלי חרס רבים: קנקנים שלהם שפה דקה וזקופה נוטה חוצה (איור 8: 3), קנקנים או פיטסים שלהם שפה מעובה ומעוצבת (איור 8: 4, 5) וכן כלי לא שכיח, קנקן או קדרה שלו שפה מעובה וגוף צר (איור 8: 6). עוד נתגלו סירי בישול שיוצרו באובניים ולהם שפת מרזב או שפה מעובה (איור 8: 7, 8), פכית דלייה גדולה מחופה באדום (איור 8: 9), קנקן עם רכס על הצוואר (איור 8: 10) ובסיס קערה (איור 8: 11). המכלול מתוארך לשלב מתקדם של תקופת הברונזה התיכונה 2א' או לראשית  תקופת הברונזה התיכונה 2ב'.

 

התקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית. מן התקופה הפרסית נתגלו שברי כלי חרס אחדים של קערות מורטריה (איור 8: 12, 13), שני שברי כלים אטיים מן המאות הה'-הד' לפסה"נ, בסיס שטוח, ככל הנראה של לקיטוס (איור 8: 14) ובסיס טבעת של קערה (איור 8: 15). לתקופה ההלניסטית שייכים שפת קערה מחופה שחור (איור 9: 1), בסיס של קערה מחופה וממורקת (איור 9: 2) ואולי שפת אמפורה (איור 9: 3). לתקופה הרומית ניתן לשייך שפת קנקן (איור 9: 4) שדומות לה פורסמו מרמת הנדיב.
 

מהתקופה הביזנטית נתגלתה כמות גדולה של שברי כלי חרס, בהם קערות מיובאות (איור 9: 5, 6), קנקן (איור 9: 7), קנקני 'עזה' (איור 9: 8, 9), קדרת בישול (איור 9: 10) ופקק של קנקן (איור 9: 11). נראה שגם את שפת הכלי עם העיטור הטבוע (איור 9: 12) יש לתארך לתקופה זו.

 

התקופות הצלבנית והממלוכית. נתגלו שברים אחדים, בהם שפת קערה מן התקופה הצלבנית שלה חתך משולש וזיגוג חום-צהוב (איור 10: 1). שבר קערה עם זיגוג חום על גבי חיפוי לבן ושבר קנקן או אגן שלו שפה מעובה וזיגוג חום, ירוק וצהוב על גבי חיפוי לבן מתוארכים לתקופה הממלוכית (איור 10: 2, 3).

 

התקופה העות'מאנית. נמצאו שברים של פך עזתי אפור (איור 10: 4), רעפי 'מרסיי' (איור 10: 5) וממצאים אחרים מימינו. עיקר הממצא הוא משלב מאוחר בתקופה. את שתי קערות הבזלת שנתגלו (איור 10: 6, 7) לא ניתן לתארך במדויק.

 

כלי הצור
ולדימיר זבנוביץ
 
ממצא כלי הצור אינו מכלול הומוגני ונראה כי מקורו בכמה תקופות. זהו מאסף של כלים ספורדיים בחלקם שאינם מייצגים. במכלול 68 פריטים, 59% מהם יוצרו מצור הומוגני (איאוקני?) בגוונים של אפור בהיר עד חום והשאר מצור הכולל תוספים לבנים, פסים או צור וורדרד. מרבית הפסולת היא של להבים ולהבונים שבורים עם חתך משולש (1.9-1.3 ס"מ רוחב). גרעינים שנתגלו שימשו להתזת להבים ולהבונים (4.1 ס"מ אורך מרבי). 63.2% מן הפריטים הם כלים, מרביתם נתזים ולהבים משובררים. להב מגל בעיצוב דו-פני (איור 11: 3) המתאפיין בשברור לחץ אופייני לתקופה הניאוליתית (שלב יריחו IX). כלי דו-פני אחד נתגלה בחפירה (איור 11: 4), ויש לתארכו כנראה לתקופה הכלקוליתית. ללהב מגל נוסף (איור 11: 1) חתך טרפזי המזכיר להבי מגל כנעניים ויש לתארכו כנראה לתקופת הברונזה הקדומה. כלי נוסף שלו חתך מלבני (איור 11: 2), דומה ללהבי המגל הגיאומטריים המאפיינים את השלבים המאוחרים של תקופה הברונזה התיכונה ואת תקופת הברזל.