בחודשים יולי–אוגוסט 2014 נערכה חפירת בדיקה בשולי ח' ג'נבא א-תחתא, מדרום לצומת האלה (הרשאה מס' 7179-A; נ"צ 194999-5037/621414-562), לקראת הרחבת כביש 38 החוצה את האתר. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' צור, בסיוע י' הוסטר (ניהול שטח), וכן י' אלעמור (מנהלה), מ' קונין, א' האג'יאן ומ' קאהן (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום ומחקר הכתובת), ר' בר-נתן (כלי חרס), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס), ס' גנדלר (גלאי מתכות), ב' אונונה (זכוכית), א' זילברשטיין (כלי אבן) ד' בן עמי וצ' צוק (ייעוץ מדעי).
היישוב הערבי ג'נבא א-תחתא שכן על גבעה סלעית, הצופה למזרח אל עמק האלה. פני השטח בגבעה הם סלע גיר רך ומתחת לו סלע גיר קשה. נפתחו שני שטחי חפירה (A ו-B), המרוחקים 60 מ' זה מזה. בשטח A, הדרומי, התגלו מפלס חיים מהמאה הא' לסה"נ ושרידי קירות מהתקופה הביזנטית. בשטח B, הצפוני, התגלו מקווה מהתקופה הרומית הקדומה וסמוך אליו מאגר מים מהתקופה הרומית.
בחפירות שנערכו בעבר ממזרח לשטח החפירה התגלו שרידים של מבנה דת מרוצף בפסיפס, ובו כתובת מהמאה הו' לסה"נ (ח"א תשל"ו) ושרידי יישוב מהמאות הו'–הח' לסה"נ (אבנר תשנ"ו). בשנת 2014 נחשפו במרחק כ-20 מ' ממזרח לחפירה שני בורות מים מהתקופה הביזנטית (צור 2016).
שטח A (איור 1). בצפון שטח החפירה נחשפו משטח סלע מוחלק (L113; איור 2) ומעליו אדמה חומה בהירה שמעורבים בה שברי כלי חרס ופסולת של כלי אבן שיוצרו במחרטה. שברי כלי החרס מתוארכים למאה הא' לסה"נ וכוללים סירי בישול (איור 6:3–8; Tchekhanovets 2013:131–132). פסולת כלי האבן (איור 9:3–12; Magen 2002: Pls. 2.24, 2.25, 3.29) מתוארכת לתקופה הרומית הקדומה. במכסה האבן שהתגלה במכלול (איור 9:3) ניכרים סימני מחרטה עמוקים, המעידים על רמת גימור נמוכה. נראה כי במקום היה מרכז לייצור כלי אבן.
במרכז ובצפון שטח החפירה התגלה יסוד של קיר (W120), שנבנה על הסלע בכיוון כללי צפון–דרום מאבני שדה בינוניות (כ-0.17 × 0.28 × 0.36 מ'). ממזרח לקיר 120 נחשפו משטח סלע מוחלק (L119) ומעליו אדמה (L110), שמעורבים בה שברי כלי חרס מהמאות הה'–הו' לסה"נ, ובהם קערות (איור 1:3, 2; Hayes 1972:323–337) וקדרות (איור 3:3–5), אבני פסיפס לבנות גסות (2 × 2 ס"מ) ושברי רעפים.
בדרום שטח החפירה התגלו שרידי קיר (W102; איור 4), שנבנה בכיוון כללי צפון–דרום משני פנים של אבני שדה מהוקצעות וביניהם מילוי של אבנים קטנות. במרכז הקיר, בקטע שאורכו כ-2 מ', השתמר מילוי האבנים הקטנות בלבד. במפולת אבנים ממערב לקיר התגלו חרסים מן התקופה הביזנטית, שברי רעפים ואבני פסיפס לבנות גסות.
שטח B (איור 5). התגלה מקווה חצוב בסלע (L205; איור 6), הכולל חמש מדרגות ובור טבילה. הוא טויח בשתי שכבות טיח, התחתונה אפורה והעליונה לבנה (איור 7), האופייניות למאה הא' לסה"נ. בתחתית הדופן המערבית של בור הטבילה נחצבה מדרגה, ששימשה ספסל ישיבה. במעלה המדרגות התגלה משטח סלע חצוב ומטויח, המחולק במחיצת סלע מטויחת. סמוך למחיצת הסלע מדרום התגלה קיר (W212), שנבנה על שכבת הטיח של המקווה בכיוון מזרח–מערב משני נדבכים של אבנים גדולות מהוקצעות (כ-0.50 × 0.60 × 0.66 מ'). קיר זה ביטל כנראה את השימוש במקווה ושימש לתמיכת המאגר (להלן). בבור הטבילה ועל המדרגות נחשפה אדמה אפורה (L205; עובי 7 ס"מ), שהצטברה במקום לאחר שהמקווה פסק לשמש, ומעורבים בה שברי כלי חרס ו-33 שברים של כלי זכוכית, המתוארכים לתחילת המאה הב' לסה"נ. הממצא הקרמי כולל קערות (איור 1:8–3), קערות ETS (איור 4:8, 5), קדרת בישול (איור 6:8), סירי בישול (איור 7:8–9), קנקנים (איור 10:8–12), פכים (איור 13:8–15), מכסה (איור 16:8) ונר דיסקוס (איור 17:8, 18). שברי כלי הזכוכית, שגונם כחלחל בהיר והם מכוסים בשכבה עבה של בליה שחורה, כוללים חמישה שברי קערות שלהן שפה מעובה, שני שברים של בסיסי טבעת נמוכים, שישה שברי שפה של כוסות ושני בסיסי כוסות (Gorin-Rosen 1999:85–90). על סמך הממצא הקרמי וממצא כלי הזכוכית נראה כי המקווה יצא משימוש בראשית המאה הב' לסה"נ.
מדרום וממערב למקווה התגלה מאגר מים סגלגל חצוב בסלע ומטויח (L210; איור 9), ובו הובחנו שני שלבי שימוש. נראה כי בשלב הקדום נחצב מאגר קטן, ששימש אוצר למקווה. משלב קדום זה נחשפה מדרום למקווה רצפת סלע מטויחת המוליכה למערב אל פתח המאגר. בשלב מאוחר יותר, לאחר סיום השימוש במקווה, הורחב המאגר בחציבה. בשלב זה נבנה מעל רצפת הסלע המטויחת שבחזית המאגר ריצוף אבנים (L214; איור 10); בין אבני הריצוף התגלתה אבן סף בשימוש משני. במרכז המאגר הושאר עמוד סלע לתמיכת התקרה. בצדה המערבי של תקרת המאגר התגלה פיר אנכי חצוב ומטויח (L213), המוביל אל פני השטח; הוא שימש לכניסת מי נגר עילי. החלק הצפוני של דופן הפיר דופן באבנים בינוניות עד לפני השטח. בתקרת המאגר התגלתה כתובת חרותה באנגלית (איור 11), ובה הובחנו השמות Cpl Scarlett ו-Walsh, ראשי התבות RAE, המספרים NX9168 ו-NX7792 והתאריך 30.05.1940. הכתובת מעידה שהמאגר היה חשוף עד לשנות ה-40 של המאה הכ'. מבדיקת הכתובת עולה כי ראשי התיבות CPL מציינים את הדרגה Corporal (רב"ט), המספרים הם מספרים אישיים של חיילים אוסטרליים והאותיות RAE פירושן Royal Australian Engineers (חיל ההנדסה האוסטרלי). על סמך הארכיון הלאומי האוסטרלי רב"ט סקרלט (פיליפ ויליאם סקרלט; Phillip William Scarlett), מספר אישי NX7792, נולד במלבורן בתאריך 09.02.1918, התגייס לצבא בשנת 1939, שרד את מלחמת העולה השנייה ונפטר בתאריך 01.01.1970, ואילו וולש (Patrick Raphael Walsh), מספר אישי NX9168, נולד בקווארה בתאריך 05.01.1910, התגייס לצבא בתאריך 12.12.1939, שרד את המלחמה ונפטר בתאריך 12.07.2005. נראה כי שני חיילים אלה שהו עם כוחות הדיוויזיה השישית האוסטרלית שהתאמנה בארץ ישראל של ימי המנדט הבריטי לקראת שליחתה לצרפת, אך מכיוון שצרפת נכנעה בטרם הכוחות היו מוכנים הם נשלחו למצרים באוקטובר 1940 ונלחמו בחזית המדבר המערבי. במאגר התגלו 26 תרמילי רובה, תרמיל אחד של תמ"ק 9 מ"מ, שני זנבות של פצצות מרגמה 3 אינטש מטיפוס 36, שני זנבות של פצצות מרגמה 2 אינטש, פריט הדומה לבסיס מרעום, תליון נחושת מעוטר מהתקופה העות'מאנית וכמה פריטי ברזל שלא זוהו. התחמושת שהתגלתה במאגר מלמדת כי בקרבת מקום שכן שטח אימונים או בסיס צבאי של הצבא הבריטי.
מעל המאגר נחשפו שלושה קירות (W218 ,W217 ,W208) ופיר חצוב (L204). קיר 208 נבנה על סלע האם מאבנים גדולות ומסותתות, ובהן אבן סף שבורה בשימוש משני; הוא השתמר לגובה נדבך אחד. קיר 217 נבנה מעל תעלת יסוד חצובה בסלע מאבנים בינוניות; הוא השתמר לגובה שני נדבכים. נראה שבעבר קיר 217 ניגש לקיר 208, אולם האבנים בקטע המפגש לא השתמרו. קיר 218 (0.7 מ' רוחב, 0.75 מ' גובה השתמרות) התגלה רק בחתך המערבי של השטח; ממזרח לחתך ניכרת רק תעלת היסוד של הקיר החצובה בסלע (2.4 מ' אורך). נראה כי שלושת הקירות תחמו מרחב שבמרכזו נחצב פיר 213, שהוליך מים אל המאגר. בתוך פיר 204 הצטבר סחף. בדופן הדרומית של פיר 204, בעומק של 5 מ' מתחת לפני השטח, נחצב פתח (1.3 מ' קוטר; איור 12), המוביל אל מאגר המים. המעבר אל מאגר המים לא נחפר במלואו מטעמי בטיחות.
אבנר ר' תשנ"ו. ח' ג'נבא א-תחתא. חדשות ארכיאולוגיות קד:103–105.
ח"א תשל"ו: ח' ג'נבה א-תחתה. חדשות ארכיאולוגיות נז–נח:27–28.
National Archives of Australia. Files NAA: B883, NX9168 and NAA: B883, NX7792.
Gorin-Rosen Y. 1999. The Glass Vessels from the Miqveh near Alon Shevut. ‘Atiqot 28:85–90.
Hayes J.W. 1972. Late Roman Pottery. London.
Hayes J.W. 1985. Sigillate Orientali. In Atlante delle forme ceramiche II: Ceramica fine romana nel basino mediterraneo (tardo ellenismo e primo impero) (Enciclopedia della’arte antica classica e orientale). Rome. Pp. 1–96.
Magen Y. 2002. The Stone Vessel Industry in the Second Temple Period: Excavations at Hizma and the Jerusalem Temple Mount (JSP 1). Jerusalem.
Tchekhanovets Y. 2013. The Early Roman Pottery. In D. Ben-Ami. Jerusalem: Excavations in the Tyropoeon Valley (Giv‘ati Parking Lot) Vol. I. (IAA Reports 52). Pp. 109–149. Jerusalem.