נפתחו שמונה ריבועים (איור 2): אחד בצפון השטח (D3), שישה במרכזו (G7 ,F7 ,F6 ,G6 ,G5 ,F5) ואחד בדרומו (H12). בריבוע D3, בעומק 1.15 מ', נמצאו שרידי קיר באדמת חרסית מעורבת בחול; בציר צפון-מזרח–דרום-מערב (ר' איור 2). הקיר בנוי נדבך אחד של אבני גוויל קטנות והשתמר לגובה היסודות בלבד. ליד הקיר נמצאו חרסים אחדים מתקופות הברזל 1ב'–2א' (L115), בהם סיר בישול (איור 3:3).


במרכז השטח, בעומק כ-20 ס"מ, מעל שכבה של כורכר, נחשף מפלס חיים ובו חרסים מתקופת הברזל 2א', בהם סיר בישול (איור 4:3) וקנקן: איור 5:3), וחרסים ספורים מתקופת הברונזה המאוחרת 2, מקצתם יבוא מקפריסין, למשל קערה מחופה לבן (איור 2:3). כן נמצאו חרסים אחדים מן התקופה העבאסית, בהם פך (איור 6:3). בריבוע 6F נחשף מתקן, כנראה גת (L109; איור 4) ובריבוע G7 נחשף מקבץ אבנים (L119), כנראה שרידי מפולת, ללא ממצא מתארך.

 

המתקן נחפר אל תוך שכבת חול כורכר ונבנה באבני גוויל קטנות מלוכדות בחומר מליטה. שרד ממנו בור איגום עגול, מטויח בחלקו הפנימי (כ-1.85 מ' קוטר חיצוני, כ-1.45 מ' קוטר פנימי, 0.94 מ' עומק). בפנים המתקן תועדו ארבע שכבות טיח (כ-1 ס"מ עובי כל שכבה). בתחתית המתקן, בגומת שיקוע (0.37 מ' קוטר, 0.18 מ' עומק), נמצאו שברי גוף של קנקן. מתקנים כאלה ידועים באתרים אחרים מתקופת הברזל 2 במישור החוף המרכזי: בראשון לציון (סגל תשנ"ח; ארבל 2009), בלוד (ינאי ומרדר תשס"א), ביפו (ל' ראוכברגר מידע בעל פה) ובתל קסילה (איילון 1994).


בריבוע H12 נמצאו שרידי קבר מתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (L114). נראה שהקבר מטיפוס קברי שוחה (2.2 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, 0.7 מ' עומק). הקבר נחצב אל תוך שכבת כורכר פריך, כיוונו מזרח–מערב ולא נמצאו בו עצמות, אולי התכלו מהחומציות של סלע הכורכר (תופעה ידועה; י' נגר מידע בעל פה). בקבר נמצאו כלים ספורים בהם קערה מזווה (איור 1:4). מצפון-מערב לקבר נמצאה שוחה קטנה חצובה בכורכר (L112); נמצאו בה שברי גוף של קנקן מתקופת הברזל.

חשיבות החפירה בתיעוד השימוש במורדות הדרומיים-מערביים של תל גריסה בתקופות השונות; בתקופת הברונזה התיכונה הם שימשו לקבורה ובתקופת הברזל לחקלאות.