בחודש אוקטובר 2013 נערכה חפירת הצלה בח' אל-מע'רם בירושלים (הרשאה מס' 6926-A; נ"צ 221003-87/635677-726; איור 1), לאחר שנחשפו מחצבות עתיקות במהלך עבודות לסלילת כביש בין רחוב א-דהר בשועפט לרחוב הרב אלמושנינו ברמת שלמה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מוריה, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום שטח) וב' טורי (ארכיאולוג נפת מזרח ירושלים).
נפתחו שני שטחי חפירה (A ו-B; איור 2) במדרון הצפוני של הגבעה שעליה שוכנת ח' אל-מע'רם ונחשפו מחצבות אבן. בח' אל-מע'רם תועדו בעבר שרידי מבנים, שומרה ובורות מים ולוקטו חרסים מהתקופה הביזנטית (קלונר תשס"ב: אתר 120). באתר א-ראס, הסמוך ממערב לח' אל-מע'רם, תועדו מערות, חציבות והריסות שלמבנים ומגדלים ולוקטו חרסים מתקופת הברזל 2 ומימי החשמונאים (קלונר תשס"ב: אתר 118). בסביבה התגלו בסקרים ובחפירות בעבר מחצבות אבן עתיקות רבות (קלונר תשס"ב: אתרים 27, 75, 116; עדוי 2009: אתרים 1, 2, 7, 9–12, 14–19), שתוארכו בחלקן לתקופות הרומית והביזנטית (עדוי 2007; מזרחי 2008 [א]; מזרחי 2008 [ב]; זילברבוד 2012).מחצבות אלו הן חלק ממערך נרחב של מחצבות אבן ברכס שועפט–בית חנינה, ששימשו לאורך התקופות. על גב רכס שועפט–בית חנינה תועדו בעבר שתי דרכים רומיות עתיקות, דרך שכם ודרך בית חורון (קלונר תשס"ב: אתר 28), שאיפשרו הובלה יעילה של אבני בנייה לירושלים וליישובים שבקרבת המחצבות.
טרם החפירה נערכו באתר חתכי בדיקה, במטרה לאמוד את ממדי המחצבות. משני שטחי החפירה הוסרו באמצעות כלי מכני הצטברויות של אדמה ושפכים בני ימינו, פרט לריבוע בדיקה בכל אחד מהשטחים. בשטח A התגלתה מחצבת חצר קטנה ואילו בשטח B התגלו כמה מחצבות קטנות. שיטת חציבת האבנים וכן מידות האבנים (0.2 × 0.2 × 0.6 מ'; 0.2 × 0.4 × 0.6 מ'; 0.36 × 0.50 × 0.60 מ') דומות בכל המחצבות. במחצבות התגלו תעלות ניתוק (8–10 ס"מ רוחב בחלק העליון, 3–4 ס"מ רוחב בחלק התחתון; איור 3), שחתכן דמוי טרפז. בדופנות הסלע של המחצבות נראים סימני סיתות אלכסוני (1–2 ס"מ רוחב, 0.5 ס"מ עומק). במחצבות התגלה ממצא מועט של חרסים לא אינדיקטיביים.
שטח A. נחשפה מחצבת חצר קטנה דמוית ר (L100; כ-10 × 13 מ', 1.2 מ' עומק מרבי; איורים 4, 5), ובה כמה מדרגות חציבה היורדות כלפי המרכז. נראה כי המחצבה נמשכת לדרום ולצפון אל מחוץ לשטח החפירה. בדרומה של המחצבה נחפר ריבוע בדיקה (L101; כ-1.5 × 2.5 מ'), ובו זוהו שכבת הצטברות עליונה של אדמת סחף בצבע חום כהה (0.5–1.0 מ' עומק) ומתחתיה שכבת הצטברות של שבבי חציבה מעורבים במשקע דק גרגר בגוון לבן-ורדרד (0.2–0.4 מ' עובי).
שטח B. התגלה ריכוז של ארבע מחצבות קטנות (L200; כ-2.6 × 3.1 מ', 0.4 מ' עומק מרבי; 2.7 × 2.7 מ', 0.5 מ' עומק מרבי; 3.8 × 4.4 מ', 0.5 מ' עומק מרבי; 3.7 × 5.8 מ', 0.6 מ' עומק מרבי; איורים 6–9). בדרום-מזרח המחצבה נחפר ריבוע בדיקה (L201; כ-1.5 × 2.5 מ'), ובו זוהו שתי שכבות הצטברות זהות לאילו שנמצאו במחצבה בשטח A.
שיטת חציבת האבנים ותכניתה של המחצבה הגדולה מעידים על ידע, תכנון מוקדם וארגון, שאיפשרו לכמה קבוצות של פועלים לעבוד באותו זמן. המחצבות שהתגלו באתר ובאזור כולו נועדו לספק אבני בנייה לירושלים ואולי אף לאתרים אחדים בסביבתן, בעורף הצפוני של העיר, ובהם ח' חוואנית, ח' אל-מע'רם וח' עדאסה (
עדוי 2007). קשה לתארך מחצבות שכן לאורך התקופות לא השתנתה שיטת החציבה (
ספראי וששון תשס"א: 2), אם כי על סמך הדמיון של המחצבות שהתגלו בחפירה למחצבות סמוכות שתוארכו לתקופות הרומית והביזנטית (המאות הב'–הו' לסה"נ) אפשר שגם המחצבות באתר פעלו בתקופות אלה.
ספראי ז' וששון א' תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אלקנה.