לכבשן מתאר עגול (11.5 מ' קוטר; איור 2), ולו שלושה חלקים עיקריים: תא שרפה (L109 ,L100), קיר תמך חיצוני (W101) ומנהרת רוח (L108).
תא השרפה (L100) נחפר רק בחציו הדרומי-מערבי, הוא תחום בקיר מעוגל (W109, קוטר 4.5 מ', עומק מרבי 3 מ') שהושתת על הסלע, ובנוי מאבני שדה קטנות ובינוניות (35 × 40 × 40 ס"מ). לאחר הסרת שכבת הקרקע העליונה וגושי אבן אחדים, נחשפה שכבת סיד לבן הומוגנית (איור 3). מצפון לתא השרפה נחשף קיר (W104; אורך 2.3 מ', רוחב 0.4 מ'; איור 5) בן נדבך אחד הבנוי מחמש אבני שדה גדולות (30 × 40 × 60 ס"מ). הקיר בנה ככל הנראה בשלב מאוחר, ושימש קיר תמך לתא השרפה.

 

קיר תמך חיצוני (W101, רוחב 0.5 מ', קוטר 11 מ'; איור 4) הקיף את הכבשן ממזרח, ממערב ומצפון ושימש כנראה לתמיכת מבנה על מקומר, שלא השתמר, מעל תא השרפה. הקיר נבנה משתי שורות של אבני שדה בינוניות וגדולות (30 × 35 × 35 ס"מ). בין הקירות 101 ו-109נחפרה הצטברות של חומר בנייה אדמדם (L105).
במערב תא השרפה נחשפה מנהרת רוח (L108) – תעלה (3.8 מ' אורך, 1 מ' רוחב) הבנויה משני קירות מקבילים בני נדבך אחד, הבנויים מאבני שדה קטנות (10 × 15 × 15 ס"מ), שלה פתחים במזרח ובמערב, מכוסה בחמישה לוחות אבן (0.4 מ' אורך, 1 מ' רוחב) וביניהם מילוי של אבנים קטנות (איור 6). הפתח המזרחי (0.6 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) שימש להובלת אוויר אל תא השרפה (איור 7). הפתח המערבי זהה במידותיו לפתח המזרחי. ממזרח לפתח המזרחי נחשפה אבן שדה מהוקצעת (15 × 30 × 80 ס"מ), ששימשה כנראה מדרגה לתנור.


 

מיקומם של הכבשן ומנהרת הרוח במרכז הוואדי אפשר לנצל את משטר הרוחות הטבעי. האוויר זרם דרך מנהרת הרוח הבנויה לתוך תא השרפה, ונראה כי החום שנוצר במהלך הבערה ינק כמות מספקת של אוויר כדי ליצור את הזרימה הרצויה. לא השתמרו שרידים ממבנה העל המקומר של הכבשן בגלל פירוקו החלקי, כדי לאפשר הכנסה של אבנים שנועדו לשרפה. נאספו חרסים אחדים המתוארכים לתקופות הביזנטית והעות'מאנית.
נראה כי הכבשן הופעל על ידי תושבי בית נטיף הסמוך. מיקומו רחוק דיו מבתי הכפר כך שהעשן שהיתמר בעת פעילותו לא הפריע לאוכלוסייה המקומית.