נפתח ריבוע חפירה והובחנו שלוש שכבות (IIII; איורים 2, 3), שנמצאו בהן שרידי שלושה מבנים שנבנו זה על גבי זה. המבנים משכבות I ו-II מתוארכים לתקופות הפאטימית והעבאסית (המאות הט'–הי"א לסה"נ), ואילו המבנה משכבה III יצא מכלל שימוש בתקופה האומיית (המאה הח' לסה"נ). החפירה לא העמיקה עד הקרקע הבתולה.

 
שכבה III. נחשפו קטעים משני קירות רחבים (W116 ,W115), היוצרים פינה. הקירות בנויים מאבני גזית מבזלת (0.25 × 0.30 × 0.35–0.53 מ'), שהשתמרו לגובה נדבך אחד (כ-0.4 מ' גובה), שראשו מפולס; ראש הנדבך צופה בשכבה של חומר מליטה קשה ואפור. אל הפן המזרחי של קיר 115 (1.5 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב; איור 4) ניגשת רצפה (L122) מרוצפת באבני גוויל בינוניות–קטנות (5 × 15 ס"מ), שהייתה מכוסה בהצטברות של אדמה (L118). אל קיר 116 (2.2 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב; איור 5) ניגשת מצפון רצפה קשה ומהודקת (L121; כ-0.1 מ' עובי) עשויה חלוקים וחומר מליטה קשה. מתחת לרצפה נחשפו באתרן שתי חוליות של צינור חרס שנאטמו בחומר גירני לבן ומהודק (איור 1:6).
הממצא הקרמי שנאסף מרצפות 121 ו-122, מהצטברות 118 שמעל לרצפת האבן 122 ומהצטברות אדמה ממזרח לקיר 115 (L111),  כלל קערה מיובאת מקפריסין (איור 2:6; Hayes 1972, Cypriot Red Slip Ware Form 2), המתוארכת לסוף המאה הה'–ראשית המאה הו' לסה"נ, שכמותה נמצאו בעבר בטבריה; ספל שגופו מצולע (איור 3:6; Stacey 2004:139–140, Fig. 5.54:1), המתוארך לתקופה האומיית–ראשית התקופה העבאסית; וכן קנקנים (איור 4:6, 5) וכלי זכוכית (איור 1:9; גורין-רוזן, להלן) מן התקופות הרומית הקדומה, הביזנטית וראשית האומיית.
נראה כי המבנה הוקם בתקופה הביזנטית אך המשיך להתקיים עד לתקופה האומיית; אפשר שנפגע ברעש שביעית, בשנת 749 לסה"נ. שרידים מתקופה זו נמצאו בשכבה III בחפירתו של הירשפלד, שזמנה למן סוף המאה הה' ועד לרעידת האדמה של שנת 749 (Hirschfeld 2004:5). לאחר שהמבנה יצא מכלל שימוש הוא לא שוקם, הקירות פורקו עד לגובה נדבך אחד ושימשו יסוד לקירות חדשים, החללים בין הקירות מולאו באבני גוויל (L125 ,L124 ,L119 ,L112; איורים 4, 5) והשטח פולס והוכשר לבניית מבנה חדש.
 
שכבה II. הקירות הרחבים משכבה  IIIשימשו יסוד לקירות של מבנה חדש, שקירותיו צרים יותר. מהמבנה שרדו שני קירות ניצבים זה לזה (W107 ,W106; איורים 3, 4): קיר 106 (3.4 מ' אורך, 0.56 רוחב) נבנה על גבי קיר 116, וקיר 107 (כ-3 מ' אורך, 0.56 מ' רוחב) נבנה על גבי קיר 115. הקירות שרדו לגובה שני נדבכים שנבנו מאבני בנייה מבזלת מהוקצעות בחלקן (0.25 × 0.30 × 0.35–0.45 מ'); הנדבך השני בקיר 107 נבנה מאבנים ארוכות (0.25 × 0.3 × 0.58 מ'). ראש הנדבך התחתון בשני הקירות פולס, ועליו הונחה שכבה של אבנים קטנות וחומר מליטה אפור וקשה. בין אבני הנדבך השני בשני הקירות הונחו אבנים קטנות. בקצהו הצפוני של קיר 107 נמצא פתח מעבר לחדר שנמצא מצפון לקיר 106 (L110 ,L108). בחדר זה ובחדר שמדרום לקיר 106 (L120 ,L109) נחשפו רצפות טיח לבן ועבה (כ-5 ס"מ עובי; איור 7) על גבי תשתית של אבנים קטנות שכיסו גם את חלקם התחתון של הקירות. רצפות הטיח ותשתיתן הונחו על מילויי אבנים 119, 124 ו-125 שבין קירות שכבה III. גם מבנה זה ניטש, קירותיו פורקו ברובם ועל שרידיהם הוקם מבנה חדש.
 
שכבה I. המבנה החדש הוקם באוריינטציה דומה לזו של מבנה שכבה II. מן המבנה שרדו שני קירות (W102 ,W101) שנבנו בחלקם על הקירות ועל הרצפות של החדרים מהשכבה הקודמת. קיר 101 (3.65 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) הושתת על רצפות הטיח של חדרי המבנה של שכבה II  ועל הקטע מקיר 106 שאותו הוא חוצה. מן הקיר שרדו שניים–שלושה נדבכים של אבנים גדולות וביניהם אבנים קטנות (0.22 × 0.30 × 0.50 מ') סדורות בשתי שורות, שביניהן אבני גוויל קטנות. יסוד הקיר הושתת על שרידי המבנים שמתחתיו ולכן במקומות שבהם השרידים גבוהים, כמו למשל רצפה 108, גובה היסוד שני נדבכים ובמקומות שבהם השרידים נמוכים, כמו במילוי 119, גובה היסוד שלושה נדבכים. קיר 102 (1.9 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) ניצב לו ממערב, ונבנה הישר על גבי קיר 106 משכבה II (איורים 4, 7). לא נמצאו רצפות הקשורות לשלב בנייה זה.
 
אף שההבחנה האדריכלית בין שכבות II ו-I ברורה, הממצא הקרמי משתי השכבות אחיד למדי, ולפיכך קשה מאוד לקבוע מתי מבנה שכבה II נבנה, ננטש או נהרס, ומתי מבנה שכבה I נבנה במקומו. כלי החרס משכבות II ו-I אופייניים למכלול המוכר מחפירות קודמות בטבריה (Amir 2004; Stacey 2004), וזמנם התקופות העבאסית והפאטימית (המאות הט'–הי"א לסה"נ). הם מוצגים כאן כמכלול אחד שבו גם כלים מפני השטח. בממצא קערות מקומיות מזוגגות בהתזה בצבעים ירוק, קרם וחום-סגול ומעוטרות בחריתה (איור 1:8–5); שתי קערות מזוגגות מיובאות, אחת מעירק (איור 6:8; Stacey 2004:113, Fig. 5.23) ושנייה ממצרים (איור 7:8; Stacey 2004:117, Fig. 5.25); ופכים מטין צלהב (Buff Ware; איור 8:8–10). כן נמצאו כלים מייצור מקומי ללא זיגוג, דוגמת מחבת (איור 11:8) וקנקן פערור מעוטר בקווי סירוק ישרים וגליים (איור 12:8). הקנקן שייך לטיפוס שהופיע לראשונה בתקופה האומיית והשימוש בו המשיך בתקופה העבאסית; ייתכן על כן שזהו ממצא שאריתי משכבה III. לתקופה העבאסית שייכים עוד שבר של קערה מזכוכית (איור 4:9; גורין-רוזן, להלן) וקערית מתכת (איור 13:8), ששימשה ככל הנראה לכתישת חומרי איפור. קעריות מתכת נמצאו בעבר בטבריה, והן מתוארכות לתקופה האסלאמית הקדומה (Amir 2004:67).
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 12 שברים מזוהים, המתוארכים לתקופות הרומית הקדומה, הביזנטית–האומיית והעבאסית. ממצאי זכוכית מתקופות אלו מוכרים מחפירות אחרות בתחומי העיר טבריה.
שני שברים מייצגים את התקופה הרומית הקדומה — הפריטים היחידים מתקופה זו שנתגלו בחפירה. כלי אחד הוא כוס ששפתו חתוכה, המעוטרת בליטוש ובפסים חרותים דקים ואופקיים מתחת לשפה ועל הדופן (איור 9:1). הכוס, מזכוכית חסרת צבע, מכוסה בליה כסופה, ססגונית שמנונית. כוסות מטיפוס זה הופיעו במאה הא' לסה"נ והמשיכו בשינויים קלים עד המאה הד' לסה"נ. על פי איכות החומר ושיטת העיבוד יש לשייך כוס זו לחלקו הקדום של פרק זמן זה. הכלי השני הוא בסיס של בקבוקון מנופח לתבנית שיצרה דגם של צלעות היוצאות ממעגל סביב מרכז הבסיס כלפי מעלה (איור 2:9) מתוארך אף הוא לפרק זמן זה. הכלי, מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, מכוסה בליה כסופה שמנונית עם כתמי בליה חומה. לפי טיב החומר והעיבוד העדין של הכלי יש לתארכו לתקופה הרומית הקדומה.
על הכליםמן התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית נמנו שפה של כוס/קערה שנמצאה בסל אחד עם חוליית רגל מעובה של גביע גדול או של נר קערה (לא צוירו); בסיס גביע יין שלו רגל גלילית ובסיס מוצק קטן שנמצא עם שבר של בסיס כפתורי קטן ומעובה של בקבוקון שתוארך לתקופה האומיית (לא צוירו); ונר קערה שבמרכזו בית פתיל (איור 3:9). הנר, מזכוכית בגוון כחלחל בהיר, מכוסה בליה כסופה, לבנה ושמנונית. הבסיס קעור ודחוף פנימה, ולו צלקת גסה ושרידי זכוכית ממוט הזגג. בית הפתיל צינורי חלול, מתרחב ומתעבה מעט בחיבור לבסיס. לפי קוטר הבסיס, חלקו התחתון של הנר צר למדי, אך סביר להניח שחלקו עליון היה רחב יותר. כן נמצא שבר קטן מחיבור בין בסיס כלי ודופנו, היוצר חתך משולש (איור 4:9) האופייני מאוד לקערות גליליות, הן רדודות הן עמוקות, מן התקופה העבאסית. הכלי, מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, מכוסה במעט בליה כסופה וססגונית. הזכוכית מאיכות די טובה. קערה גלילית עמוקה מטיפוס זה נמצאה בבית שאן לצד כלי קטן יותר, שלו חתך דומה (Katsnelson 2014:39*–41*, Fig. 8: 3, 6). נוסף על שברי הכלים נמצא גוש קטן של זכוכית גולמית; פסולת תעשיית זכוכית נמצאה בחפירות הצלה רבות בטבריה (גורין-רוזן 2010; גורין-רוזן 2013).
 
בחפירה מצומצמת זו נמצאו שרידי מבנים שזמנם למן סוף התקופה הביזנטית ועד התקופה הפאטימית. החפירה הסתיימה בטרם נחשפו שכבות הקדומות לשלהי התקופה הביזנטית, וסביר להניח שהמבנים הוקמו מעל שרידים מהתקופה הרומית. המבנים הוקמו זה מעל זה ובאוריינטציה דומה, תופעה שהובחנה בחפירות נוספות בטבריה (Hirschfeld 2004:219). נראה ששלושת המבנים, או לפחות אלה משכבות I ו-II, הם מבני מגורים, וכי יש לקושרם לשכונת המגורים שנחשפה על ידי הירשפלד, שהשתרעה למרגלותיו המזרחיים והצפוניים של הר ברניקי לאורך תקופה ארוכה.