בחודש ינואר 2015 נערכה חפירת הצלה מצפון-מערב לשכונת הר חומה בירושלים (הרשאה מס' 7300-A; נ"צ 220477-514/626432-51), לאחר שנפגעו עתיקות בעת הרחבת כביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הבינוי והשיכון, נוהלה על ידי י' ביליג, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ד' תנעמי (גלאי מתכות, צילום וסיוע בחפירה ), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות וסרטוט), ע' פדידה (צילום שטח), נ' זאק וס' איטקיס (תכניות) וכן א' בוארטו וי' רגב ממכון ויצמן למדע (תיארוך פחמן 14).
נפתחו שני שטחי חפירה (100, 200) סמוך לכביש, במדרון הדרומי-מזרחי של גבעת הארבעה ובמרחק של כ-45 מ' ממזרח לאמת המים התחתונה לירושלים (איור 1). בשטח 100 התגלתה חצר של מערת קבורה, ובשטח 200 התגלו חציבה וכבשן (איורים 2, 3). הקטע הסמוך של האמה נחפר בשנת 2007 והתגלו בו חמישה שלבי בנייה (זילברבוד 2011). במעלה גבעת הארבעה התגלו שרידי בית מרחץ מהמאות הב'–הג' לסה"נ ומערת קבורה חצובה שנשדדה (ברוך וגנור 2014).
שטח 100 (איורים 4, 5). התגלתה חצר דמוית כ של מערת קבורה חצובה בסלע. החלק הצפוני של החצר מקורה בתקרת סלע. פתח המערה (0.53 מ' רוחב, 0.56 מ' גובה) נחצב בדופן הצפונית של החצר, ונמצאה בו אבן סגירה דמוית פקק מסותתת היטב באתרה (איורים 6, 7). בין הפתח לאבן הסגירה היה רווח שמולא בכמה אבנים קטנות. על אבן הסגירה נשענה מחוץ אבן גדולה נוספת (0.30 × 0.95 × 1.10 מ'; איור 8). דופן הסלע מסביב לפתח המערה טויחה בטיח חום בהיר ובו מעט עדשות אפרפרות (איור 9). בשלב מאוחר נבנה לרוחב החצר קיר בציר מזרח–מערב (איור 10), כנראה במטרה להגן על המערה. סמוך לקרקעית החצר הצטבר רובד של אבנים קטנות ומעליו הצטבר עפר חום בהיר למלוא גובה החצר. בעפר שהצטבר בחצר המערה נמצאו שברים של קנקנים וסירי בישול מסוף ימי הבית השני וכן שבר גדול של קערה שזמנה ימי הבית הראשון. נראה כי תקרת הסלע של מערת הקבורה התמוטטה לתוך חלל המערה, ועל כן היא התמלאה כולה בעפר; המערה לא נחפרה.
שטח 200 (איור 11). נחשפה חציבה מלבנית (L203; מידות 3.10 × 4.68 מ' לפחות, כ-1.65 מ' עומק; איור 12), הכוללת שלוש דפנות סלע ניצבות, צפונית, מערבית ומזרחית. מלאכת החציבה מרושלת. הדופן הצפונית מעוגלת ואילו השתיים האחרות ישרות. בצד דרום התגלתה דופן סלע חצובה נוספת בכיוון מזרח-מערב, אך מפלסה נמוך מזה של שלוש הדפנות האחרות. החציבה נסתמה בהצטברות אדמה, ומעליה נבנה בימינו קיר (W151; איור 12) בכיוון מזרח–מערב שהשתמר לגובה 1–3 נדבכים. ייתכן שחציבה זו היא חצר של מערת קבורה, שהפתח שלה נמצא מצפון לשטח החפירה. במרחק של 2.8 מ' מצפון לחציבה התגלה פיר חצוב סגלגל, ואפשר שגם הוא חלק מאותה מערת קבורה; הוא נמצא מחוץ לשטח החפירה ועל כן לא נחפר.
מדרום לחציבה 203, נמוך ממנה, נחשף כבשן דמוי פעמון חצוב בסלע (L204; קוטר בבסיס 1.8 מ', עומק 1.5 מ'; איור 13). הוא נפגע בחלקו הדרומי ולא השתמר במלואו. דופן הסלע של הכבשן חרוכה מאש. בכבשן התגלו כמויות גדולות של אפר, פחם ושברים אחדים של כלי חרס לא אינדיקטיביים. בדיקה של פחמן 14 לדגימה של פחם מן הכבשן, שמקורו בגבעול או ענף קטן, תוארכה לאחר קליברציה, בסבירות של 90.6%, לשנים 205–90 לפסה"נ. אפשר שבכבשן זה הוכנו טיח ומלט להקמת אמת המים התחתונה. במחקר מקובל לתארך את הקמתה של האמה התחתונה לירושלים לימי החשמונאים (
ביליג תשנ"ז:76–79, 87–91), ואם אכן הכבשן נחצב לצורך הקמת האמה אז התיארוך באמצעות פחמן 14 מלמד אולי שהאמה נבנתה במחצית הראשונה של ימי מלכות אלכסנדר ינאי. בחפירות שנערכו בקרבת כניסתה של האמה התחתונה למנהרת ארמון הנציב נחשף כבשן בקוטר דומה (2 מ' קוטר); אמנם בכבשן זה התגלו שברי כלי חרס מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (
ביליג תשנ"ד:73), אך אפשר שהוכנו בו טיח ומלט לשיפוץ ותחזוקה של אמת המים.
ביליג י' תשנ"ד. ירושלים, מזרח תלפיות.
חדשות ארכיאולוגיות ק:72–73.
ביליג י' תשנ"ז. אמת המים התחתונה לירושלים. עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר אילן. רמת גן.