למערה A, בחלק הצפוני-מערבי של החפירה, כניסה פתוחה גדולה וחלל חצוב. המילוי בחדר (L100) הכיל אדמה מעורבת באבנים ואשפה מודרנית, והיה נטול ממצאים, למעט חרס ממורק צהוב מן התקופה הממלוכית. המערה נוקתה, ונחשפו מתארה המלבני ורצפת סלע מפולסת (איור 3). בפינה הצפונית-מזרחית נחשפו שני ספלולים (0.2 מ' קוטר) החצובים ברצפת הסלע (איור 4). אי אפשר לקבוע אם הספלולים היו חלק מהתכנית המקורית של המערה או תוספת מאוחרת.

 
במערה B, הישר מדרום למערה A, נתגלה בור מלבני דמוי שוקת (L101; מידות 2.8 × 0.7 מ', 1 מ' עומק). שלוש מדופנות הבור נחצבו בגסות, ואילו הדופן הצפונית דופנה בשורה של לוחות אנכיים לא מהוקצעים מאבן גיר קשה (איור 5). הלוחות חתמו את הבור והפרידו אותו מכוך הקבורה הצדדי (0.75 × 1.50 מ', 0.6 מ' גובה). במהלך ניקוי הכוך מאדמת סחף (L102; איור 6) נתגלה מכלול עשיר של חפצים: בסיס וחלק תחתון של פך שאפשר לרפאו נמצאו במערב הכוך; מטמון של חפצי ברונזה, כולל שתי מראות, אחת מהן שלמה (איור 7); מקל כחל; וחפץ לא מזוהה, שנתגלה על רצפת הסלע, בצד המזרחי של הכוך. לפך (איור 1:8) טין ורדרד עם גריסים לבנים קטנים, והוא דומה לכלי מהתקופה ההלניסטית שנתגלה בחפירה בחניון גבעתי בירושלים (סוף המאה הב' לפסה"נ; ד' בן-עמי, מידע בעל פה). על החלק העליון של הפך נראו סריטות שנגרמו ככל הנראה משיני מכרסמים.
המראה השלמה (איור 2:8) מעוטרת בפשטות במעגלים חד-מרכזיים מרובי חריצים. מן המראה השבורה (איור 3:8) נשמר הדיסק המרכזי, והוא נושא עיטור מורכב: במרכז ורדה בת שישה עלי כותרת דמויי שקד, וסביבה רצועת נקודות המוקפת במעגל של טבעות רדודות. על פי סגנון העיטור אפשר לתארך את המראה לתקופה ההלניסטית (ג' שטיבל, מידע בעל פה). מקל הכחל (איור 4:8) נשמר היטב, כמעט שלם, ארוך, דק ומתעגל ובקצהו כפית סגלגלה קטנה שטוחה שבורה מעט. החלק מתחת לכף מפותל, כך שנוצר אפקט עיטורי פשוט. מקלות כחל נפוצים למן התקופה ההלניסטית ועד התקופה האסלאמית, והם מופיעים לעתים קרובות בהקשרים של קבורה. לחפץ הקטן (איור 5:8) ראש דמוי שעון חול מחורר למחצה, ומוט קצר שחתכו עגול. ייתכן שזוהי מסמרת שבעזרתה חוברה ידית לאחת המראות.
 
מערה C נמצאת ממזרח למערות A ו-B. מבחינה סגנונית היא דומה למערה B — בור מלבני דמוי שוקת (L103; מידות 1.2 × 2.5 מ', 1.3 מ' עומק), מעט גדול מזה שבמערה B. הבור נמצא מלא באדמה ובאבנים גדולות. מצפון לבור וממערב לו ניצבו לוחות אבן אנכיים ויצרו מחיצה (איור 9) שחסמה את כוך הקבורה הצדדי (L104; איור 10). הכוך היה מלא באדמת סחף ללא ממצאים, מלבד מקבץ של שרידים שחוקים ושבורים של עצמות אדם, שנמצאו מונחים על רצפת הסלע במרכז הכוך. בשל השתמרותם הגרועה של השרידים אי אפשר לזהות את גילם של הנקברים או את מינם, ואף לא את מספרם; כל ערכם הוא עדות מובהקת לשימוש במערה לקבורה.
 
מבין שלוש המערות, מערות B ו-C נמצאו חתומות, וללא ספק שימשו לקבורה. מערה A נבזזה, ולא נתגלו בה ממצאים. היא נחתמה כנראה בשורה של לוחות אבן, הדומים לאלה שנתגלו במערות B ו-C, ועל כן דומה כי אף היא שימשה לקבורה. מערות אלו, מטיפוס קבר פיר, שימשו כנראה לקבורה של אדם יחיד, בניגוד למערות סמוכות, שתועדו בסקרים ובתעלות בדיקה, שבהן כוכי קבורה רבים.
למרות שקברי פיר נדירים למדי בירושלים, נמצאה מערת קבורה דומה בממילא (מערה 64; Reich 1993). מערה זו הותקנה באיכות גבוהה הרבה יותר, וזמנה התקופה ההלניסטית. דרומה משם, בתלפיות מזרח, נחפרו שני קברי פיר דומים (Kloner and Zissu 2003: Sites 6–12), אשר תוארכו לתקופת הבית השני, אם כי ייתכן שהיו בשימוש עד למרד בר כוכבא. לדברי רייך טיפוס זה של קבר פיר עשוי להיות שלב קודם לקבר כוך.
אין לבלבל קברים אלה עם קברים דומים בסגנונם שנתגלו בכרם א-שיח' (Baramki 1932) ובבית צפפה (Kloner and Zissu 2003: Sites 13-[40-89]), שזמנם התקופה הרומית המאוחרת. מאז חפירות הבדיקה בבית צפפה, נחשפו שם קברים נוספים מטיפוס זה (נגר 2015; הרשאות מס' A-7187 ,A-6704); ממצאיהם מלמדים כי אכן יש לתארכם לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ). עם זאת, את הקברים בשיח' ג'ראח יש לתארך על פי הפך ממערה B וקווי הדמיון למערה 64 בממילא לסוף המאה הב'–המאה הא' לפסה"נ (התקופה ההלניסטית).