בחודש יוני 2014 נערכה חפירת הצלה במגרש פרטי בשכונת בית חנינא בירושלים (הרשאה מס' 7150-A; נ"צ 220903-28/637656-82), לקראת עבודות פיתוח. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון נעים ע'ית, נוהלה על ידי ד' יגר, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות), ש' לשם וב' דוויאת (פיקוח ארכיאולוגי), ד' תנעמי (גילוי מתכות) וב' טורי.
החפירה נערכה ברחוב אל-איאם, מצפון לרחוב עבד אל-חמיד שומאן (כביש 20), במדרון הדרומי של גבעה ברכס שועפט–בית חנינא, הנתחמת ממזרח ומצפון בדרך ביר נבאללה וממערב בכביש 50 (איור 1). ברכס פרוש מערך מחצבות. צמוד לרכס נמשכות שתי דרכים עתיקות – דרך שכם ודרך בית חורון – שהובילו לירושלים (קלונר תשס"ב: אתר 28; עדוי 2012). הקרבה לדרכים סייעה להוביל את אבני הבנייה לירושלים וליישובים בקרבת המחצבות. באזור נסקרו ונחפרו מחצבות עתיקות רבות (קלונר תשס"ב: אתרים 27, 75, 116; עדוי 2009), שחלקן תוארכו לתקופות הרומית והביזנטית (מזרחי 2008א; מזרחי 2008ב; זילברבוד 2012; הרשאה מס' 6813-A).
המחצבה שנחפרה היא המשכה הדרומי של מחצבה שנחפרה לפני שנים אחדות (עדוי 2007). היא נמשכת דרומה למגרש הסמוך, ולא נחפרה במלואה.
המחצבה היא מטיפוס מחצבת חצר גדולה (ספראי וששון תשס"א:4), ומתארה מלבני (L101 ,L100; מידות 24 × 16 מ', 0.6–2.2 מ' עומק; איורים 2, 3). דופנה המזרחית ישרה, ובחלקה התחתון מדרגות חציבה היורדות למרכז המחצבה. שיטת הסיתות והפקת האבנים בה מוכרת ממחצבות אחרות בסביבה. ראשית, הופרדה האבן מהסלע בתעלות משלושה צדדים, ואז נותקה ממקומה מצדה הרביעי, החופשי, כפי שניתן לראות מאבנים שלא נותקו (איור 4), מהתשלילים שנשארו לאחר הפקת האבנים, מתעלות ההפרדה בתחתית המחצבה (איור 5) ומסימני הסיתות בדופנות המחצבה. סימני סיתות זהים נראים בדופנות המחצבות, שם נעשה הסיתות באלכסון (1–2 ס"מ רוחב, 0.5 ס"מ עומק; איור 6). לתעלות ההפרדה חתך טרפזי (10–13 ס"מ רוחב בחלק העליון, 3–4 ס"מ רוחב בחלק התחתון), ואורכן מתאים למידות האבנים שהופקו במחצבה. גודל האבנים היה אחיד ברובו (0.30 × 0.36 × 0.60 מ'), אך יש גם גדלים נוספים (0.8 × 0.9 מ' בממוצע).
במחצבה הובחנו שתי שכבות הצטברות: שכבת אדמת סחף בצבע חום כהה (0.2–0.4 מ' עומק משתנה) ומתחתיה שכבת פסולת מחצבה, הנמשכת עד לתחתית המחצבה (L100) ומורכבת ממשקע בצבע חום בהיר ומשבבי אבני גיר רבים בצבע לבן (8 × 10 ס"מ, 2 × 4 ס"מ גודל ממוצע). ככל שמתקרבים לתחתית המחצבה, קטנים שבבי החציבה, ובתחתית המחצבה הם קטנים מאוד (1 × 2 ס"מ בממוצע). שם גם נמצאה צמידה גירנית מהודקת מאוד וקשה. השכבות הוסרו ברוב שטח המחצבה בכלי מכני, מלבד בריבוע אחד שנחפר ידנית (L101; כ-4 מ"ר; איור 2).
דופן המחצבה נפגעה בפינה הדרומית-מזרחית, שם ניכרים סדקים ותשליל של קידוח להחדרת חומר נפץ — עדות לשימוש חוזר שנעשה בשטח המחצבה במאה הכ' (איור 7).
לא נמצא ממצא מתארך.
שיטת הפקת האבנים ומתאר המחצבה מעידים על ידע, תכנון מוקדם וארגון שאפשרו עבודה של קבוצות פועלים אחדות בעת ובעונה אחת באתר. תיארוך מחצבות קשה, שכן ברוב התקופות נעשה שימוש באותן שיטות חציבה (ספראי וששון תשס"א:2) והממצא בהן דל. אף על פי כן, נראה כי אפשר לקשור בין המחצבה למחצבות סמוכות, שתוארכו לתקופות הרומית והביזנטית (המאות הב'–הו' לסה"נ). נראה כי מחצבה זו, בדומה למחצבות שנחפרו ונסקרו בעבר בסביבתה, נועדה לאספקת אבני בנייה לעיר ירושלים ואולי גם לאתרים בעורף הצפוני של העיר, השוכנים בקרבת המחצבות, דוגמת ח' חוואנית, ח' מע'ארם וח' עדאסה (עדוי 2007).
ספראי ז' וששון א' תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אלקנה.
קלונר ע' תשס"ב. סקר ירושלים האזור הצפוני-מזרחי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.