שטח A (איורים 3, 4)
נחשף קטע שכיוונו צפון-מזרח–דרום-מערב ממערכת לאספקת מים; המערכת נפגעה בחלקה בעקבות פעילות של כלי מכני בקצה הדרומי-מערבי של השטח (L4). את שרידי המערכת כיסתה אדמת סחף חומה בהירה (L1; עומק 0.9 מ'). המערכת נבנתה בתוך חציבה בסלע הגיר. חלקה הצפוני-מזרחי של המערכת הוא תעלה (0.5 מ' רוחב, 0.35 מ' עומק) שכיוונה צפון-מערב–דרום-מזרח, ובה הונח צינור אופקי (4.55 מ' אורך חשיפה; איורים 3: חתך 1–1; 5) על מצע של שברי לבנים צרופות המלוכדות בטיח אטום למים שצבעו כתום-ורדרד. משני צדיו דוּפן הצינור בלבנים מלבניות, בשברי לבנים ובטיח הידראולי רב. התעלה כוסתה בלבנים גדולות ושטוחות שהונחו על הדפנות במפלס אחד עם פני הסלע הטבעי; הכיסוי נחפר רק בחלקו (L7 ,L6). הצינור עשוי חוליות חרס (0.28 מ' אורך החוליה, 0.23 מ' קוטר חיצוני; איור 6), שחוברו זו לזו בחיבורי זכר ונקבה; הצד הזכרי פונה לצפון-מזרח. החיבורים בין החוליות נאטמו בטיח הידראולי לבן.

לחלקה הדרומי-מערבי של המערכת מתאר טרפזי: בתוך חציבה טרפזית הונח מסד הבנוי ארבעה נדבכים של לבנים שטוחות, שביניהן שכבות עבות של טיח הידראולי בצבע כתום–ורדרד. בקצה הדרומי-מערבי של המסד נחשף צינור אנכי העשוי אף הוא חוליות חרס, והוא נמשך מטה לעומק לא ידוע (0.23 מ' קוטר חיצוני, 0.23 מ' עומק חשיפה; איור 7). מיקום צינור זה מתאים לציר הצינור האופקי.
סביר להניח שמסד הלבנים הטרפזי שימש תשתית לתא בקרה שמוקם בין שני הצינורות, האופקי שנמשך מצפון-מזרח והאנכי; תאים מעין אלה נראים בדרך כלל כבריכות קטנות, והם משמשים לפריקת לחץ, לוויסות זרימת המים ולניקוי הצינור. דופנות תא הבקרה ורצפתו לא השתמרו, אך יש להניח שאף הם נבנו מלבנים ומטיח אטום למים. נראה כי הצינור האנכי הוליך מים אל תא הבקרה, ומשם זרמו המים אל הצינור האופקי והמשיכו לצפון-מזרח. החיבור בין תא הבקרה לצינור האופקי היה ככל הנראה באמצעות ברך שממנה התרומם צינור חוליות אנכי קצר שעלה מעל לגובה רצפת התא.
מעל לצינור ולסלע הטבעי (L17 ,L1) נתגלו שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ; לא צוירו), המתארכים את התקנת הצינורות ותא הבקרה למאה הה' לסה"נ לכל המאוחר.
 
שטח B
שכבה 3 (איורים 8, 9).בחלקו הצפוני-מזרחי של שטח B נחפרו טרם החפירה חתך בדיקה ובור בדיקה (L11). מתחת לרבדים של סחף נחשף מפלס של אבנים קטנות מגיר רך ומבזלת ששימש כנראה רצפה, הנמשכת בצפון-מערב אל תוך שטח הריבוע ובצפון-מזרח אל מחוץ לגבולות החפירה. ממצא כלי החרס משכבה זו היה דל ולא אינדיקטיבי.
 
שכבה 2 – התקופה ההלניסטית.בפינה הדרומית-מזרחית של שטח B נחשפו בסיס של עמוד, ומדרום לו קטע בנייה הנמשך אל מחוץ לשטח חפירה(איור 10). השרידים נתגלו מתחת לאדמת סחף חומה (L15 ,L12). בסיס העמוד הושתת על קרקע חומה ונבנה כטבעת רחבה (0.55 מ' קוטר ממוצע) וצפופה של חלוקים ואבנים קטנטנות, המקיפה שקערורית קטנה ועגולה (0.15 מ' קוטר, 9 ס"מ עומק). קטע הבנייה נבנה מאבני גוויל קטנות ובינוניות, הושתת על קרקע חומה ונשתמר לגובה נדבך אחד.
כלי החרס שנלקטו בשכבה זו מתוארכים לתקופה ההלניסטית (המאות הב'–הא' לפסה"נ) ובהם מורטריה (איור 1:11), קערה מחופה אדום מבחוץ (איור 2:11) וקנקן (איור 3:11).
 
שכבה 1 – התקופה הביזנטית. בחלק הדרומי-מזרחי של שטח B נחשף קיר (W3) שכיוונו מזרח–מערב. הקיר נבנה מאבני גוויל מגיר ומבזלת במגוון גדלים, הושתת על אדמת סחף מעורבת בחרסים והשתמר לגובה נדבך אחד. מדרום-מזרח לקיר נחשפה תשתית רצפה שניגשה אליו (L12). התשתית עשויה מאבנים קטנטנות, לרוב מבזלת, והיא השתמרה בקרבת הקיר בלבד.מצפון לקיר נחפרה שכבת סחף (L16) מעל למפלס החיים הנקשר לקיר. סביר להניח ששרידים אלה השתייכו למבנה שניצב מחוץ לעיר סקיתופוליס. מיקומו וסגנון בנייתו יכולים אולי להעיד כי היה זה מבנה שנקשר לפעילות חקלאית.
בין שברי כלי החרס משכבה זו נתגלו קערה מטין צלהב מחופה אדום מבחוץ ומעוטרת בחריתה מתחת לשפה (איור 4:11), המתוארכת למאה הו' לסה"נ וקנקן מן המאות הד'–הז' לסה"נ (איור 5:11).
 
מן החפירה נראה שהאתר נושב לראשונה לפני התקופה ההלניסטית. מהותם של השרידים מתקופה זו אינה ברורה, אך מיקומם — ממזרח לעיר ההלניסטית שעל תל אצטבה, מצפון-מזרח לשער הצפוני ('שער דמשק') של סקיתופוליס הרומית ומחוץ לחומה הביזנטית של העיר — מעיד על פעילות אנושית. השרידים מהתקופה הביזנטית מעידים על שני מכלולי בנייה. השרידים שנתגלו בשטח B שייכים אולי למבנה חקלאי שנחשף בחלקו, או נקשרים לפעילות חקלאית כלשהי. קרוב לוודאי ששרידי המערכת לאספקת המים שנחשפו בשטח A ותעלת הצינור שנתגלתה מדרום-מערבלחפירה (זידאן 2014) שייכים למפעל מים אחד. נראה שמערכת המים המשוכללת, שנבנתה בתקופה הביזנטית, נועדה לשמש את העורף החקלאי הצפוני-מזרחי של סקיתופוליס. ייתכן שאף סיפקה מים גם ליישוב הביזנטי בח' א-טואל שמצפון-מזרח לחפירה, שם נתגלו שרידי מבנים מפוארים המעידים על חשיבותו (צורי תשכ"ב: 144); אתר זה שוכן על המשך הציר של תעלת הצינור. מקור המים שהזין את התעלה אינו ידוע, ואפשר להניח שהיה זה נחל חרוד הזורם מדרום, או אחת מאמות המים של העיר.