המנזר (28 × 20 מ'; איור 2) מחולק לאולמות שנבנו בציר מזרח–מערב למעט אולם חדר האוכל שנבנה בציר צפון–דרום. אולם התפילה (L8) וחדר האוכל (L4), שרוצפו בשטיחי פסיפס מרהיבים, בולטים ביופיים ובגודלם. אולם התפילה רוצף בפסיפס בדגם של עלים בצבעים כחול, אדום, צהוב וירוק (איור 3). אולם חדר האוכל Refectorium)) רוצף בפסיפס ובו דגמים מעולם הצומח, עיטורים גיאומטריים, אמפורות, סלים ואף צמד ציפורים (איור 4). 

בשטיחי הפסיפס נמצאו ארבע כתובות הקדשה בשפה היוונית המציינים את שמות ראשי המנזר אליהו, נונוס, סלומון והילריון, וכן שם אומן הפסיפס שריצף את חדר האוכל: אנסטסיוס (איור 5); כן מופיעים תאריכי ביצוע עבודות הריצוף באולמות, המתארכים את המנזר למחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ. תאריך בניית המנזר מופיע בכתובת שבאולם התפילה – 575 לסה''נ (איור 6). הכתובת בחדר שממערב לחדר התפילה (L7) היא דו-לשונית – יוונית וסורית, ומתוארכת לשנת 596 לסה''נ (איור 7).
הכניסה למנזר הייתה ממערב. האגף המערבי של המנזר, שהשתמר חלקית, מחולק לשלושה חדרי שירות (L67 ,L63 ,L65) לפחות ורוצף בפסיפס בצבע לבן שנהרס ברובו במפולות בעקבות קריסת המבנה בסוף התקופה הביזנטית.

בחפירת המנזר התגלו מעט כלי חרס ובהם כלי אגירה גדולים: אמפורות ומגוון קנקנים, סירי בישול, קדרות וקערות. עוד נתגלו מעט כלי זכוכית טיפוסיים לתקופה הביזנטית ומטבעות.
 
נראה שהמנזר, הסמוך ליישוב הביזנטי חורבת חור, הוא מנזר עירוני והוא חלק מרצף מנזרים השוכנים לצד הדרך שחיברה בין עבר הירדן לבקעת באר שבע.