תקופת הברזל 2א'–ב' (סוף המאה הי'–המאה הט' לפסה"נ)

מתקופה זו לא תועדו שרידים ארכיטקטוניים. נמצאו חרסים אחדים מתקופת הברזל 2 במילויים בבורות המאוחרים (L110 ,L109) ובהצטברויות בקרבת פני השטח
(L103 ,L102) מעידים כנראה על יישוב מתקופה זו בסביבה הקרובה ולא בבורות החצובים עצמם.
 
שכבה II
פני הסלע הטבעי נחשפו בעומק של 0.3–0.5 מ' מתחת לפני השטח; בחצי המערבי של הריבוע נחשפו שלוש ממגורות חצובות בסלע שחלקן העליון הוסר בפעילות החציבה של שכבה I (ממגורות L110 ,L109 ,L105; איורים 2, 3). סביר להניח שהן היו במקורן חלק מקומת מרתף תת-קרקעית של מבנה מגורים ששרידיו הוסרו כליל בפעילות מאוחרת.
ממגורה 109 (1.73 מ' קוטר מרבי, 1 מ' קוטר פתח, 1.7 מ' עומק; איור 4). בור פעמון חצוב היטב, עם זיווי קל בחלקו התחתון וגומחה קטנה חצובה בגסות בחלקו העליון שנועדה כנראה להכנסת מוט עץ שיסייע בירידה אל הבור (איור 3: חתך 1–1). על סמך השוואה לבורות דומים בגליל התחתון בתקופה הרומית הקדומה, נראה שמתאר הבור הלך ונעשה צר כלפי מעלה והסתיים בפתח מעוגל קטן (0.6 מ' קוטר), אלא שחלקו העליון של הבור הוסר בפעילות החציבה בעת העתיקה. הבור נמצא מלא באדמה ובאבנים. על רצפת הסלע הייתה שכבה של אדמה אפורה לחה ומעליה שכבה עבה יותר של אדמה חומה שבה כתמי אפר ועצם של כבש/עז. החלק העליון של הבור הכיל מילוי האדמה אבני בנייה גדולות. לא נמצא בבור מפלס חיים ברור, אולם בשכבה התחתונה (כ-0.8 מ' עובי) נמצאו חרסים מתקופת הברזל ומעליהם חרסים מהתקופה הרומית הקדומה וחרסים אחדים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת. נראה ששלושה מטבעות מהתקופה הרומית המאוחרת שנמצאו בעזרת גלאי מתכות בערימת האדמה שהוצאה מהבור, מקורם במילוי בחלק העליון של בור זה.
ממגורה 110 (כולל L113 ו-L117; איור 3: חתך 2–2). בור חצוב (יותר מ-2.7 מ' עומק) שתחתיתו לא נחשפה. לממגורה הייתה צורת פעמון מאורך עם פתח מעוגל (0.92 מ' קוטר פתח, יותר מ-2 מ' קוטר מרבי). בדומה לממגורה 109, גם חלקה העליון של ממגורה 110 הוסר בפעילות החציבה המאוחרת, והפתח המקורי היה כנראה צר יותר (0.5–0.6 מ' קוטר; איור 5). פתח חצוב בדופן המזרחית של הבור נחתך גם הוא בפעילות חציבה מאוחרת. בבור נמצא מילוי אדמה חומה שבחלקו העליון הכיל אבני בנייה אחדות. שכבת האדמה התחתונה בבור (L117) הייתה לחה והכילה נתזי אבן גיר רבים וחרסים מהתקופה הרומית הקדומה. בשכבה שמעליה (L113; עובי 0.8 מ') היו כמויות של אפר, עצמות בקר וכבש/עז שעליהן סימני שחיטה וכן חרסים רבים מהתקופה הרומית הקדומה, לרבות שבר נר דו-פייה מקורצף (ר' איור 11: 20) ושברים קטנים של כלי זכוכית מהתקופה הרומית הקדומה. מעל שכבה 113 נחשף מפלס חיים חרסיתי דק (L110; גובה מעל פני הים 352.7 מ') שבתוכו ובשכבת ההצטברות שמעליו (כ-0.3 מ' עובי) נמצאו נתזי גיר קטנים, כתמי פחם וחומר אורגני, מעט עצמות בקר, כבש/עז ותרנגולת, שברי סיר בישול שרוף, שברים של שני נרות ושברים של כלי אבן גיר (ר' איור 13: 1–3). ממצאים אלה מרמזים על פעילות בישול ופעילויות אחרות בתוך הבור. עוד נמצאו בבור, בשכבה 113 ובמפלס 110, שני מטבעות של אלכסנדר ינאי (104–76 לפסה"נ).
שכבת האדמה העליונה בממגורה 110 (מעל 353.2 מ' מעל פני הים) הייתה לא מהודקת והכילה חרסים ואבני בנייה מעובדות בגסות ושני מטבעות מהתקופה הרומית המאוחרת (מחצית המאה הד' לסה"נ).
ממגורה 105 רדודה בהרבה משתי הממגורות האחרות ולה צורת אגן פתוח (איורים 3: חתך 3–3, 6). נראה שבמקור הייתה גם לממגורה זו צורת פעמון והיא נחצבה במפלס גבוה יותר בהתאמה לשיפוע הסלע הטבעי היורד מצפון לדרום. פעילות החציבה המאוחרת הסירה את מרבית חלקה העליון של הממגורה כך שנותרה צורת אגן רדוד בלבד (1.4 מ' קוטר מרבי, 0.8 מ' עומק). המילוי בממגורה 105 כלל אבני בנייה גדולות מסותתות ומעט אדמה וחרסים אחדים. לממגורה הייתה מחוברת חציבה מרובעת בסלע שתחילה נראתה כשוקת אך עם הסרת האבנים ומילוי האדמה התברר שזהו פיר מאונך וצר (0.6 מ') ובו מדרגה אנכית עמוקה (L106; איור 7) שירדה לחדר חצוב (L114). הכניסה לחדר נחשפה רק בחלקה והוא לא נחפר שכן הוא חורג מגבולות שטח החפירה. בתקרת החדר הובחן לוח אבן קירוי שלא נבדק. כמות קטנה של מילוי אדמה לא מהודקת שהוצאה מפיר 106 ומחדר 114 הכילה חרסים מהתקופות הרומית הקדומה והמאוחרת, שברים אחדים של כלי זכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת ו-13 מטבעות מתוארכים לאמצע המאה הד' לסה"נ. האופי המעורב של הממצא מלמד שהחדר נחצב כנראה בתקופה הרומית הקדומה אולם היה בשימוש גם בתקופה הרומית המאוחרת.
 
שכבה I
לשכבה זו מיוחסת פעילות החציבה באתר. לאחר שהממגורות יצאו מכלל שימוש והתמלאו באדמה ובאבנים, נוצל שטח הסלע לחציבת אבני בנייה גדולות. לאורך אמצע ריבוע החפירה נחשפה מדרגה אנכית חצובה בפני הסלע (0.4–0.8 מ' עומק) בקו לא סדור (איור 8). חציבת המדרגה חתכה פתח בדופן המזרחית של ממגורה 110 וצמוד לו נבנה קיר (W112) בן שני נדבכים של אבנים קטנות; אפשר שהוא מעיד על שימוש משני בחלקה העליון של ממגורה 110. בצדו המזרחי של ריבוע החפירה נחצבה מדרגה עמוקה נוספת בקו לא סדור (כ-0.4 מ' עומק), שיצרה רצועה (1–2 מ' רוחב) בין שתי המדרגות, שבה נחצב הסלע לעומק רב יותר וניכרו היטב קווי החציבה של אבני בנייה גדולות
(L116 ,L115). מאוחר יותר, מולאה המדרגה הנמוכה בשלוש שכבות של אבני בנייה במגוון גדלים, מונחות בשורות זו ליד זו, כנראה כדי ליישר את מפלס פני השטח
(L108 ,L107). בפני הסלע הובחנו חציבות מזוות ורדודות – תשלילים של אבנים שנחצבו לאחר סופו של היישוב הקדום משכבה II (איור 9). חרסים מהתקופה הרומית המאוחרת שנמצאו במילוי האדמה בין האבנים מאפשרים לתארך את ניצול השטח כמחצבה והמילוי באבנים לתקופה הרומית המאוחרת. מעל מילוי האבנים והאדמה הייתה שכבת גיר רדודה, כנראה מפלס חיים (L102), ועליה מעט חרסים, מטבע מהמאות הב'–הג' לסה"נ ושני מטבעות מהמאה הד' לסה"נ.
 
כלי החרס
בבורות ובחציבות נמצאו כ-170 שפות אינדיקטיביות של כלי חרס, בהם 15 מתקופת הברזל, 22 מהתקופה ההלניסטית המאוחרת, 125 מהתקופה הרומית הקדומה ורק שמונה מהתקופה הרומית המאוחרת.
תקופת הברזל 2א'–ב': רוב החרסים נמצאו בממגורה 109 ומיעוטם בממגורה 110. בחרסים היו סירי בישול ששפתם מרוכסת (איור 10: 1), קנקן פערור מחומר שגונו כתום (איור 10: 2) וכמה קנקנים, לרבות קנקן 'היפו' שצווארו מרוכס (איור 10: 3). אף שהכמות קטנה, אפשר לקבוע שהחרסים אופייניים לאתרים בצפון הארץ בתקופת הברזל 2א'–ב' (סוף המאה הי' והמאה הט' לפסה"נ) – תקופת הממלכה הצפונית של ישראל.
התקופה ההלניסטית המאוחרת: במכלול הקרמיקה ההלניסטית היו בעיקר סירי בישול וקנקנים. נמצאו שבר קערה מחופה אדום ממשפחת טרה סיגילטה המזרחית (איור 10: 4), קערת מורטריה מטין צלהב (איור 10: 5), סירי בישול כדוריים שצווארם קצר (איור 10: 6), קנקני שק מטין בגוון צלהב, שחתך השפה שלהם ריבועי או מעוגל (איור 10: 7, 8), קנקני שק אחדים מטין בגוון חום בהיר, שצווארם נוטה החוצה ושפתם מחודדת יותר (איור 10: 9, 10), ואמפורת שולחן שצווארה גבוה (איור 10: 11). המכלול המצומצם מתוארך לתקופה ההלניסטית המאוחרת (סוף המאה הב' וראשית המאה הא' לפסה"נ).
התקופה הרומית הקדומה: המכלול הגדול של כלי החרס מתוארך לתקופה הרומית הקדומה ומורכב בעיקר מקנקנים ומכלי בישול שחלקם דומים לכלי בישול המוכרים מכפר חנניה (Adan-Bayewitz D. 1993. Common Pottery in Roman Galilee. Ramat Gan). נמצאו שברי קערות מטיפוס כפר חנניה 1B (איור 11: 1, 2), סירי בישול פתוחים בעלי פרופיל מעוגל מטיפוס כפר חנניה 3A (לא אוירו), סירי בישול פתוחים עם דופן מזווה (איור 11: 3, 4), שצורתם שונה מאלה של כפר חנניה, וחרס אחד של סיר בישול פתוח מטיפוס כפר חנניה 3B (איור 11: 5). נמצאו שברי קדרות אחדים מטיפוס 'שיחין' מהתקופה הרומית הקדומה (איור 11: 6), סירי בישול סגורים הדומים לטיפוס כפר חנניה 4A (איור 11: 7), סיר בישול שנמצא מעל מפלס חיים 110, מטין ורדרד, עם צוואר גבוה ורכס חיצוני בשפה (איור 11: 8) שאינו מצורות כפר חנניה, וסירי בישול מטיפוס כפר חנניה 4B (איור 11: 9, 10). כלי החרס לא נבדקו פטרוגרפית, אבל נראה מצורות הכלים וממראה החומר שחלק מסירי הבישול נעשו בבית היוצר של כפר חנניה המרוחק כ-32 ק"מ, ואילו אחרים נוצרו בבית יוצר אחר לכלי בישול, ככל הנראה קרוב יותר לאתר.
כל הקנקנים הם קנקני שק ולהם שתי צורות של צוואר ושפה: צוואר ריבועי שנוטה החוצה ולו שפה מתחדדת, הדומה לטיפוס T1.3 של פרננדז (איור 11: 11, 12) וצוואר מרוכס שבשפתו מרזב פנימי, הדומה לטיפוס T1.5 של פרננדז (איור 11: 13–15; Diéz Fernández F. 1983. Cerámica Commún Romana de la Galilea: Approximaciones y differencias con la ceramica del resto de Palestina y regiones circundantes. Jerusalem and Madrid). טיפוס הקנקן הראשון T1.3 קדום יותר (המאה הא' לפסה"נ–השליש השני של המאה הא' לסה"נ) והשני T1.5 מאוחר יותר (המאה הא'–ראשית המאה הב' לסה"נ). נראה ששני טיפוסי הקנקנים היו בשימוש בשליש השני של המאה הא' לסה"נ. עוד נמצא מבחר פכים ופכיות מהתקופה הרומית הקדומה (איור 11: 16–18) ושלושה נרות בעלי פיות מקורצפות, לאחד מהם פייה כפולה (איור 11: 19, 20). אף שמוצא הטין של הנרות לא נבדק פטרוגרפית, נראה שהנרות יוצרו ביהודה. על בסיס מכלולים מאתרים במרכז הגליל התחתון, חלק מכלי החרס מתוארכים למאה הא' לסה"נ וחלקם לסוף המאה הא' ולתחילת המאה הב' לסה"נ ונראה שכל צורות כלי החרס האלה היו בשימוש בעשור שבין 60–70 לסה"נ.
התקופה הרומית המאוחרת: השפות המעטות מתקופה זו נמצאו בעיקר במילויים
(L104 ,L103) מעל מפלסי האבנים (L108 ,L107) וכן בשכבת המילוי מעל מפלס החיים בממגורה 110. החרסים כללו שתי קערות מטיפוס כפר חנניה 1E מהמילוי בממגורה 110 (איור 12: 1, 2), שאולי חדרו לממגורה דרך הפתח שנכרה בדופן הבור בחציבה המאוחרת; קערה מטיפוס 1 או 2 של LR Cypriote Red Slip (איור 12: 3), קערה עמוקה מחומר גס (איור 12: 4), קדרה מטיפוס 'שיחין' (איור 12: 5), קערת בישול בעלת ידית אופקית (איור 12: 6) וסיר בישול בעל צוואר גבוה ושפה מרוכסת (איור 12: 7). למרבית כלי החרס מיפיע יש השוואות בבית דיוניסוס בציפורי, בשכבת החורבן שמתוארכת לרעידת האדמה משנת 363 לסה"נ (Balouka M. 2004. The Pottery from the House of Dionysos. In R. Talgam and Z. Weiss. The Mosaics of the House of Dionysos at Sepphoris [Qedem 44]. Jerusalem:39–45).
 
כלי אבן גיר מהתקופה הרומית הקדומה
נמצאו שברים של חמישה כלי אבן גיר בממגורה 110 (איור 13: 1–3). הקערות וספלי האבן מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה ואופייניים לאוכלוסייה יהודית שהקפידה בענייני טוהרה וטומאה. חפץ לא שגרתי מאבן גיר רכה נמצא במילוי על פני השטח ללא הקשר סטרטיגרפי ברור (איור 13: 4). החפץ דומה לנר שמן גס אולם אין עליו סימני שימוש.
כלי כתישה מבזלת
בתחתית ממגורה 110נמצא שבר בזלת של אבן טחינה דמוית כיכר לחם האופיינית לתקופת הברזל (L117; איור 13: 5). באזור החציבות בסלע נמצאו שני שברים של אבני רחיים אולינתיות, עליונה ותחתונה (איור 13: 6, 7). אבני רחיים מסוג זה היו בשימוש בארץ ישראל בתקופות ההלניסטית והרומית. נמצא גם שבר של אגן בזלת עם בסיס טבעת (איור 13: 8).
סיכת עצם
נמצא שבר קטן של סיכת עצם בין אבני המילוי של המחצבה (איור 13: 9).
 
המטבעות
דני שיאון
התגלו 26 מטבעות, מהם שלושה אינם ניתנים לזיהוי כלל. שאר המטבעות נפוצים מאוד לתקופתם. מטבעות אלכסנדר ינאי (104–76 לפסה"נ), ובעיקר הטיפוס שהתגלה בחפירה זו (כוכב/עוגן, מס' 1, 2) מתגלים לעתים קרובות בהקשרים מאוחרים הרבה יותר, עד המרד הגדול ואפילו במאה הד' לסה"נ. בחפירה זו הם משתלבים יפה הן עם הממצא מהתקופה הרומית הקדומה בממגורה (L110) הן עם החרסים החשמונאיים.
הטיפוס הנפוץ הנוסף הוא 'וירטוס דוקר פרש נופל' (מס' 6–22, מסומנים FH בטור 'טיפוס' בטבלה מס' 1). אף שהוא נפוץ מאוד, הוא מופיע כאן בריכוז יוצא דופן, עד כדי הדרת טיפוסים אחרים של התקופה. עשרה מ-17 המטבעות מטיפוס זה נמצאו ב-L114, ואפשר לראות בהם מטמון קטן.
טבלה 1. המטבעות על פי סדר כרונולוגי
מס'
ר"ע
לוקוס
סל
שליט
תאריך
טיפוס
מטבעה
הערות
1
106603
110
1028
אלכסנדר ינאי
80–76 לפסה"נ
 
ירושלים
 
2
106604
113
1054
אלכסנדר ינאי
80–76 לפסה"נ
 
ירושלים
 
3
106605
101
1003
רומי
המאות הב'–הג' לסה"נ
 
 
 
4
106606
106
1044
ליקיניוס הא'
313 לסה"נ
 
רומא
בשפכים
5
106607
114
1064
קונסטנטינוס הא'
320–321 לסה"נ
 
תסלוניקה
 
6
106608
114
1038
קונסטנטיוס הב'
351–354 לסה"נ
FH
ניקומדיה
 
7
106609
114
1058
קונסטנטיוס הב'
351–354 לסה"נ
FH
ניקומדיה
 
8
106610
109?
1045
רומי מאוחר
351–354 לסה"נ
FH
Antioch
בשפכים
9
106611
114
1059
קונסטנטיוס הב'
355–360 לסה"נ
FH
רומא
 
10
106612
109?
1046
קונסטנטיוס הב'
355–361 לסה"נ
FH
תסלוניקה
בשפכים
11
106613
114
1063
קונסטנטיוס הב'
355–361 לסה"נ
FH
אנטיוכיה
 
12
106614
114
1062
רומי מאוחר
355–361 לסה"נ
FH
 
 
13
106615
110
1035
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
הרקלאה
 
14
106616
114
1057
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
קונסטנטינופול?
 
15
106617
106
1015
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
 
 
16
106618
110?
1048
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
 
בשפכים
17
106619
114
1061
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
 
 
18
106620
102
1006
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
 
 
19
106621
114
1060
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
 
 
20
106622
114
1040
קונסטנטיוס הב'
351–361 לסה"נ
FH
 
 
21
106623
102
1005
רומי מאוחר
351–361 לסה"נ
FH
 
 
22
106624
114
1039
רומי מאוחר
351–361 לסה"נ
FH
 
 
23
106625
109?
1047
תאודוסיוס הא'
(378–395 לסה"נ)
378–395לסה"נ
 
 
בשפכים
24
 
110?
1049
לא ניתן לזיהוי
 
 
 
בשפכים
25
 
101
1002
לא ניתן לזיהוי
 
 
 
 
26
 
110
1021
לא ניתן לזיהוי
 
 
 
 
 
למרות שטח החפירה המצומצם, השרידים שנחשפו תורמים למידע על תולדות ההתיישבות ביפיע בשלוש תקופות. החרסים מתקופת הברזל 2א'–ב' מעידים על יישוב שהיה על הגבעה מסוף המאה הי' עד המאה הט' לפסה"נ. היה זה ככל הנראה היישוב הישראלי יפיע בשטח שבט זבולון בממלכה הצפונית של ישראל. החרסים מהתקופה ההלניסטית המאוחרת משקפים את חידוש היישוב ביפיע בסוף המאה הב' או ראשית המאה הא' לפסה"נ. זיהוי התושבים החדשים כיהודים שהגיעו מיהודה מבוסס על סמך דמיון של אחדים מכלי החרס לכלים יהודאיים מהתקופה החשמונאית, ואולי גם ממטבעות חשמונאיים של אלכסנדר ינאי, אף שמקורם של אלה יכול להיות גם מן המאה הא' לסה"נ. הזהות היהודית ניכרת בהמשכיות ההתיישבות לתוך התקופה הרומית הקדומה, כשמכלול כלי החרס זהה למכלולים בכפרים יהודיים נוספים בגליל התחתון, ובכלי האבן מאבן גיר רכה. ממגורות הפעמון שפתחן העליון מעוגל וקטן אופייניות גם הן ואף זהות לממגורות מהתקופה הרומית הקדומה ביישובים יהודיים אחרים בגליל התחתון, למשל בנצרת השכנה ובכארם א-ראס בכפר כנא, האתר המזוהה עם כנא בגליל (חדשות ארכיאולוגיות 120). יתרה מזאת, הממגורות שנחשפו דומות לממגורות שנתגלו ביפיע בשלהי המאה הי"ט לסה"נ. סביר מאוד שהממגורות מהחפירה הנוכחית, והממגורות במערכת התלת-קומתית שנתגלו בעבר, נחצבו כממגורות אחסון תת-קרקעיות מתחת לבתי מגורים בתקופה הרומית הקדומה, והותאמו לקראת מלחמה להסתרת ציוד ובמידת הצורך גם להסתרת בני אדם. סירי הבישול השרופים והחומר האורגני בממגורות הם עדות ברורה לכך שהממגורות שימשו מקומות מסתור, ככל הנראה בעת המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים בשנת 67 לסה"נ. נראה שתושבי יפיע היהודית התחבאו במקומות המסתור הקטנים והצפופים האלה בעת הקרב עם הרומאים ובעת הטבח של היהודים בידי הרומאים.  
כמעט ואין עדות לפעילות באתר במהלך המאות הב' והג' לסה"נ, ואפשר שזוהי השתקפות של מצב היישוב לאחר הרס הכפר על ידי הרומאים בשנת 67 לסה"נ.
פעילות החציבה באתר המתוארכת על סמך חרסים ומטבעות למאה הד' לסה"נ מעידה על חידוש פעולות הבנייה בכפר. בית הכנסת שחפר סוקניק נמצא כ-100 מ' משטח החפירה ונמוך יותר במדרון; על סמך סגנונו האדריכלי תוארכה בנייתו לתקופה הרומית המאוחרת. ייתכן שאבני הבנייה הגדולות והמסותתות שנחצבו במרום הגבעה שימשו לבניית בית הכנסת של יפיע.