שטח A נמצא בצפון-מזרח החפירה. לפני תחילת החפירה נערך חישוף נרחב: הוסרו הצטברויות מהמאה הכ' לסה"נ (1.3 מ' עובי), ובהן ערמות שפכים ושכבת אדמת חמרה שהובאה למקום כנראה בתחילת שנות ה-90. מתחת למילויים המודרניים נחשפה שכבת חרסית, המכילה שרידים ארכיאולוגיים השייכים לכפר העות'מאני חתא: אבני בנייה, שחלקן מסותתות, ממבנים שכנראה עמדו על הגבעה שמדרום לשטח זה, וחרסים מהתקופות הממלוכית, העות'מאנית הקדומה והעות'מאנית המאוחרת. השרידים העות'מאניים הושתתו על ערמות של פסולת בית יוצר מהתקופה הביזנטית, שהובאו כנראה מקרבת מקום (שטח B), ובהן בעיקר שברי קנקנים וקדרות, אך גם פכים, פכיות, נרות וקערות. כן נתגלו כלי אבן, עצמות בעלי חיים ומעט שברים של כלי זכוכית.

 
שטח B, בצפון-מערב החפירה, הוא הקטן בין שטחי החפירה. נחשפו שרידים דלים של הריסות בית יוצר לכלי חרס מהתקופה הביזנטית, שהיה כנראה מקור הכלים שנחשפו בערמות הפסולת בשטח A. במקום נחשפו בורות פסולת שנמצאו בהם שברים של קנקנים, קדרות, קערות ופכים; שברי לבנים וסיגים; וכן עצמות בעלי חיים. נראה שבבית היוצר יוצרו בעיקר קנקנים מטיפוס קנקני עזה.
 
שטח C ממוקם על מדרון מתון המשתפל לדרום-מערב (איור 3). בעומק של כ-0.4 מ' נחשפו שרידים דלים של הכפר חתא, שנפגעו קשות מכלים חקלאיים שחרשו את השטח בעשרות השנים האחרונות. בקצה המערבי של השטח נחשף מכלול מתקנים: משטח עבודה רבוע (1.3 × 1.3 מ') מאבני גוויל קטנות, המשופע במתינות צפונה, ומדרום לו חלקו התחתון של תנור אפייה (כ-1 מ' קוטר) שלצדו שני ריכוזי אפר. במכלול נמצאו כלי חרס מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, עצמות בעלי חיים ומעט שברי כלי זכוכית. עוד נמצאה תעלת מים, שכיוונה הכללי מזרח–מערב, שנבנתה מאבני גוויל קטנות ומאבנים בינוניות, חלקן מהוקצעות. התעלה השתפלה למערב, אל עבר מתקן מלבני ששרד רק בחלקו. המתקן ניצב ממזרח לדרך, ודומה כי שימש מקור מים לעוברים בה. הדרך (כ-4.2 מ' רוחב; לפחות 80 מ' אורך, 35 מ' אורך חשיפה; איור 4), שכיוונה הכללי צפון–דרום, התגלתה בעומק של כ-0.5 מ' מתחת לפני השטח. היא נסללה משברי גיר מהודקים על אדמה חרסיתית, ובקטעים אחדים — ישירות מעל בורות פסולת מהתקופה הביזנטית; בחלקה הדרומי נערך תיקון בכורכר כתוש בשל שקיעה. בפן המזרחי שלה שולבו תעלת ניקוז ואבני שפה מאבני גיר מסותתות. הממצא שהתגלה על הדרך מתוארך לתקופת המנדט הבריטי. בקטע האמצעי של הדרך אפשר להבחין בשרידים דלים של קירות ושל תעלה שנבנו עליה אחרי שיצאה מכלל שימוש, השייכים אולי לשכבה המודרנית שנחשפה בריבועים הדרומיים של השטח.
בכל שטח C התגלתה כמות קטנה של חרסים מהתקופה הביזנטית ללא הקשר סטרטיגרפי, רובם שברים של קנקני עזה ושל קדרות.
 
שטח D. בשטח זה, הממוקם במרכז האתר, התגלתה כנסייה בדגם בזיליקה (31 מ' אורך, 15 מ' רוחב; איורים 5, 6), המחולקת לאולם מרכזי ולשתי סיטרות, שהופרדו ממנו בשתי שורות של שלושה עמודי שיש. בחזית המבנה נמצא אטריום (L312) מרוצף בפסיפס לבן, שבמרכזו עמוד דקורטיבי (איור 7). מהחצר נכנסים לנרתקס (L317), שבו רצפת פסיפס עדינה, המעוטרת בדגמים הנדסיים צבעוניים, ובמרכזה כתובת הקדשה ביוונית ב-12 שורות. בכתובת מוזכרים בעלי תפקידים בכנסייה, ובראשם לאונטיוס, בישוף העיר אשקלון, שכנסייה זו הייתה כנראה תחת חסותו.
מהנרתקס נכנסים לאולם התווך, שרוצף בשטיח פסיפס צבעוני מעוטר בשריגי גפן היוצרים 36 מדליונים (L322), ובהם תיאורי בעלי חיים כזברה, נמר, ג'ירפה, צב, חזיר בר, זיקית, טווסים ובעלי כנף, וכן עיטורי פרחים ודגמים הנדסיים. בשניים מהמדליונים נמצאו כתובות הקדשה ביוונית המציינות את שמות התורמים לריצוף הפסיפס בכנסייה. משני צדי האולם המרכזי נחשפו שתי סיטרות (L347 ,L334), שרוצפו אף הן בשטיחי פסיפס צבעוני, ובהם דגמים מעולם הסמלים הנוצרי, מעולם הצומח ועיטורים הנדסיים. בולט ביופיו ובחשיבותו מדליון ברצפת הפסיפס בסיטרה הדרומית (L347), שבו צלב המסמל את ישו הנישא לשמיים על ידי צמד ציפורים. לצדו מופיעות האותיות אלפא ואומגה, כנאמר בספר חזון יוחנן א:8: "אני האלף והתו ראש וסוף נאום ה'" (איור 8). לכנסייה אפסיס פנימי (L361) ובו הבמה שבה ניהל הכומר את הטקסים, ומשני צדיו חדרי שירות טרפזיים קטנים (L378, L377). בקדמת הבמה נקבעה כתובת המציינת את סיומן של עבודות שיפוץ הפסיפס באולם התווך. מצפון למבנה הראשי נחשף חדר רחב מרוצף פסיפס (L327) בדגם הנדסי, ובו שתי כתובות המציינות את בנייתו של אגן טבילה שנחשף בקצה המזרחי של החדר (L388).
הכנסייה שימשה בתקופה הביזנטית ובתחילת התקופה האומיית. במאה הח' לסה"נ, בסוף התקופה האומיית, יצאה הכנסייה משימוש, והמבנה עבר שינויים רבים, בעיקר בחצר (L312) ובקיר הצפוני (W3). ממגורות (L362) וכלי עבודה, כגון אבני רחיים, מעידים כנראה כי בתקופה זו שימש המבנה לתעשייה הקשורה להכנת מזון ולאחסונו. בתקופה הממלוכית הוקם מעל הכנסייה מבנה, ממנו שרדו רק קטעים מיסודותיו.
 
הכנסייה היא חלק מיישוב ביזנטי קטן שהתקיים במקום ושכן לצד הדרך הראשית שחיברה בין אשקלון שעל חוף הים במערב ובין בית גוברין וירושלים במזרח. לאורך הדרך נחשפו יישובים נוספים מתקופה זו, אולם באף אחד מהם לא נמצאה כנסייה, ומכאן ייתכן שהכנסייה שנחשפה שימשה מרכז רוחני אזורי.