שרידי יישוב מתקופת הברונזה הקדומה 1ב (איור 2). נפתחו עשרה ריבועים מדרום וצמוד לחפירה שנערכה בעבר (איזנברג וסקלר 2000). במחצית מהריבועים התגלו שרידים אדריכליים דלים ובמחציתם השנייה נחשף רק סלע האם. במערב החפירה התגלו שרידי קיר (W107; אורך 1.7 מ'; איור 3), שנבנה משורה אחת של אבני גוויל גדולות ובינוניות והשתמר לגובה נדבך אחד (0.3 מ'). חלקו המזרחי של הקיר הושתת על הסלע וחלקו המערבי הושתת על מילוי אדמה ואבנים קטנות שפילס את הסלע. בחלקו המזרחי של הקיר צמודה אליו אבן נוספת; אפשר שאבן זו השתמרה מפן נוסף של הקיר, שכן קירות המבנים בני התקופה שהתגלו בחפירה הקודמת באתר נבנו משתי שורות של אבנים (איזנברג וסקלר 103:2000, איור 152). אפשר גם שהאבן הצמודה לקיר בחלקו המזרחי השתמרה מקיר שיצר פינה עם קיר 107 ואולי היא התמוטטה מנדבך בקיר. מצפון-מערב לקיר נחשף מפלס של אבני גוויל בינוניות וקטנות (L113; כ-0.6 × 1.1 מ'), שנועד לפלס את הסלע במקום שבו הוא נמוך. כיום מפלס האבנים אינו מגיע לקיר, אך יש להניח כי הם שימשו באותו זמן.

בריבועים נוספים בשטח החפירה התגלו מפלסי אבנים במגוון מידות שנועדו לפלס את הסלע (L132 ,L123 ,L118 ,L117; איור 4), אם כי מפלס 113 הוא היחיד שהתגלה בהקשר אדריכלי. מעל מפלס 123 התגלו שברי כלי חרס רבים מתקופת הברונזה הקדומה 1ב, חלקם ניתנים לריפוי (להלן, איור 6). צמוד למפלס 123 מצפון יש בור בסלע (L120), כנראה טבעי, שמולא כולו באבנים עד לגובה מפלס 123. מדרום-מערב למפלס 123 התגלה בור חצוב בסלע (L121; קוטר עליון 0.55 מ', קוטר תחתון 0.25 מ', עומק 0.75 מ'; איור 5), הרחב בחלקו העליון וצר בחלקו התחתון, ששימש אולי לאגירת נוזלים. בבור התגלתה אדמת סחף כמעט ללא ממצאים. מדרום למפלס 123 התגלה מקבץ של אבני גוויל בינוניות (L124; כ-0.55 × 0.85 מ'; ר' איור 4), שהושתת על מילוי של אדמה חומה. המקבץ מנותק מכל הקשר אדריכלי, אך מידות האבנים והנחתן על אדמה דומות לרצפות שהתגלו בחפירה הקודמת באתר (איזנברג וסקלר 103:2000, איור 152). מפלס אבנים 118 הוא הגדול ביותר שהתגלה בחפירה (כ-2 × 3 מ'), והוא עשוי מאבנים בינוניות וקטנות. השתמרותם של מפלסים 117 ו-132 דלה יותר.
בכל ריבועי החפירה התגלה ממצא קרמי אחיד המתוארך לתקופת הברונזה הקדומה 1ב, הכולל כלי יום-יום פשוטים, ובהם קערות (איור 1:6; איור 1:7, 2), קנקנית (איור 2:6), קנקנים שעוטרו בעיטור דמוי חבל ולהם ידיות מדף (איור 3:6, 4; איור 3:7–8) ופערורים (איור 5:6, 6; איור 9:7, 10). לרוב הכלים במכלול משך קיום ארוך, אך הפערורים, להם שפה מקופלת פנימה ולעתים עיטור חבל מתחת לשפה (איור 5:6), מתארכים את המכלול לתקופת הברונזה הקדומה 1ב. המכלול הקרמי כולל גם שבר קטן של כלי חרס (איור 11:7), אולי מחבצה, המתוארכת לפי חלק מהחוקרים לתקופת הברונזה הקדומה 1ב1, שלב 'ערני C' (למשל, Yekutieli 2006:230, fig 4:19), ולפי חוקרים אחרים לתקופת הברונזה הקדומה 1ב2 (למשל, Braun and van den Brink 1998).
 
כבשן 1 (איורים 8, 9) נחשף במרחק של כ-60 מ' ממערב לשרידי היישוב מתקופת הברונזה הקדומה. הכבשן כולל בור שרפה סגלגל (L152; כ-3.0 × 3.3 מ'), שנחצב בסלע בחלקו התחתון ונבנה בחלקו העליון (W150); נחפרה רק מחציתו הצפונית. קיר 150, התוחם את בור השרפה, נבנה מאבני גוויל בינוניות (0.4 × 0.5 מ') וקטנות שלוכדו בחומר מליטה המבוסס על אדמה חומה-אדמדמה. בחלקו הצפוני השתמר קיר 150 לגובה של עשרה נדבכים (1.5 מ') ואילו בחלקו הדרומי הוא השתמר לגובה של נדבך אחד (0.2 מ'). בחלקו הצפוני של קיר 150, בבסיסו, התגלה פתח של תעלת האוורור של הכבשן (0.41 מ' רוחב, 0.5 מ' גובה; איור 10). מעל הפתח התגלתה אבן גדולה ושטוחה (0.5 מ' אורך, 0.2 מ' עובי), אולי חלק מתקרת תעלת האוורור. מסיבות בטיחותיות לא נחפרה תעלת האוורור במלואה. משני צדי הפתח נחשפו שני מדפים בנויים אבן (L158 ,L153), הצמודים אל קיר 150; על המדפים הונחו אבנים לשרפה. נמוך מהמדפים על קרקעית הבור הונח חומר הבערה. ייתכן שמדף 153 שימש גם מדרגה לירידה אל הבור ולעליה ממנו. בקרקעית בור השרפה, על הסלע, נחשף רובד ברור של אפר ופיח. מעל רובד זה נחשפו רבדים של סיד, אבנים ואדמה, כמעט עד לגובה פני השטח. נראה שהכבשן לא פונה לאחר השימוש האחרון בו. מסביב לכבשן, במרחק של כ-0.5 מ' משפתו, התגלה קיר (W139), שתמך את כיפת הכבשן; הוא נבנה משורה אחת של אבני גוויל גדולות (0.5 × 0.6 מ') או משתי שורות של אבני גוויל בינוניות והשתמר לגובה של נדבך אחד או שניים (0.7 מ'). צדו הצפוני של קיר 139 לא נחשף מפני שנבנתה מעליו גדרה חקלאית (W136); גדרה זו מבטלת את הכבשן ולכן היא מאוחרת לו. בחלקו המזרחי והדרומי הושתת הקיר על הסלע ואילו בחלקו המערבי הוא הושתת על מילוי של אדמה חומה-אדמדמה ואבנים קטנות. גדרה 136 (0.8 מ' רוחב) נבנתה משני פנים של אבני גוויל בינוניות (0.2 × 0.2 מ') ובתווך אבנים קטנות; היא השתמרה לגובה חמישה נדבכים (0.65 מ'). היא נמשכת לדרום-מזרח לאורך כ-45 מ' ומגיעה אל כבשן 2 (איור 11).
בשכבת פני השטח נמצאו חמישה תרמילי רובה משנות ה-30 של המאה הכ', שיוצרו על ידי הצבא הגרמי במלחמת העולם השנייה; הם מלמדים כי בשנים אלו הכבשן כבר לא היה פעיל. בסביבת הכבשן התגלו מעט מאוד חרסים, ואפשר לתארך רק שלושה מהם, האחד לתקופה הפרסית והשניים האחרים לתקופה הביזנטית, אם כי נראה שהם אינם מתארכים את זמן פעילות הכבשן. בסביבה הקרובה לאתר נחפרו כבשנים דומים שתוארכו לתקופה העות'מאנית (סטורצ'ן 2012א; סטורצ'ן 2012ב), וסביר להניח שגם כבשן זה פעל באותה תקופה. עם זאת יש לציין שצורת הכבשנים לא השתנתה באופן משמעותי לאורך התקופות השונות (שפנייר וששון תשס"א) ולכן תיארוך זה אינו וודאי.
 
כבשן 2 (איורים 12–14) נחשף במרחק של כ-45 מ' מדרום-מזרח לכבשן 1. בכבשן הובחנו שני שלבים, אך השימוש בשלב הקדום אינו ברור. בשלב הקדום נחצב בסלע בור (L162; כ-3.5 × 3.5 מ', כ-2.5 מ' עומק), שדופנו הצפונית נפרצה. בצד המזרחי של דופן הבור נחצבה גומחה מלבנית (איור 15). בצד הדרומי-מערבי של דופן הבור נחצב חלל (L161; כ-1.6 × 2.7 מ'; איור 16). בתוך החלל, במרחק של 0.34 מ' מהפתח, התגלה מקבץ של אבנים (איור 17), ובהן אבן אחת גדולה ומסותתת (0.3 × 0.4 מ') וכמה אבני גוויל בינוניות; האבנים חסמו את המעבר לחלק פנימי של החלל. בכל החלל התגלתה הצטברות אדמה ללא ממצאים פרט לשבר קטן של קערת זכוכית שהתגלה בחלק החיצוני של החלל. קערת הזכוכית מתוארכת לתקופה הרומית (אמצע המאה הא' עד אמצע המאה הב' לסה"נ), אך קשה לתארך את החלל על פי שבר כלי יחיד. לא מן הנמנע שהחלל נוקה לקראת הסבת הבור לכבשן ואם נותרו בו ממצאים הם נפגעו מהחום הרב של הכבשן.
בשלב המאוחר הוסב הבור לשמש כבשן לייצור סיד: בדופן הסלע של הבור, בצדדים המערבי והדרומי, מולאו סדקים באבני גוויל קטנות שלוכדו באדמה חומה (L168); פתח חלל 161 נסגר בבנייה של קיר צר (W171); בצדו הצפוני של הבור נבנה קיר מאבני גוויל בינוניות (W145), שנועד לסגור אותו מצפון וליצור בור שרפה; וקרקעית הבור הועמקה בחציבה של שקע חצי-כדורי גדול. בחפירה בתחתית הבור התגלתה שכבה ברורה של אפר ופיח ומעליה — שכבה של אבנים שרופות ושרידי סיד. בשתי שכבות אלה לא התגלה כל ממצא מתארך. קיר 145, שהשתמר לגובה של שלושה–ארבעה נדבכים, נצמד בצדו הדרומי לסלע החצוב ואילו בצדו הצפוני הוא ניגש אל תעלת האוורור של הכבשן (להלן). גבוה מקיר 145 נבנה בשלב זה קיר נוסף (W146), ששימש בסיס לכיפת הכבשן. מהקיר השתמרו שלושה נדבכים, הנדבך התחתון נבנה מאבני גוויל גדולות ואילו שני הנדבכים העליונים נבנו מאבנים קטנות יותר. מעל דופן הסלע של הכבשן, בצדדים הדרומי, המערבי והמזרחי, נבנה קיר (W142; גובה השתמרות 0.5 מ'); הוא תחם את בור השרפה יחד עם קיר 145 שנבנה בצד הצפוני של הכבשן. בצד הדרומי משתלב קיר 142 עם מילוי אבנים 168 הסותם סדקים בדופן הכבשן. גבוה מקיר 142 נבנה קיר נוסף (W144; אורך 11.5 מ', רוחב 0.3 מ') משורה אחת של אבני גוויל בינוניות; הוא שימש בסיס לכיפת הכבשן בצדדים הדרומי, המערבי והמזרחי, בדומה לקיר 146 בצד הצפוני של הכבשן. קירות 142 ו-145 התוחמים את הכבשן אינם נפגשים, וגם קירות 144 ו-146 ששימשו בסיס לכיפת הכבשן אינם נפגשים, אולי כתוצאה מהרס הכבשן לאורך השנים. בצד הצפוני של הכבשן נבנתה תעלת אוורור (L163; רוחב 0.5 מ'), התחומה בשני קירות (W170 ,W169) שנבנו על הסלע משורה אחת של אבני גוויל בינוניות והשתמרו לגובה חמישה נדבכים (1.3 מ'). מהלכה של התעלה מעוגל מעט; היא לא נחפרה לכל אורכה. צמוד לכבשן מצפון-מערב נחפר שטח קטן, ובו התגלו שרידים מכיפת הכבשן. קיר הכיפה, שהיה בנוי כנראה מאבני גוויל בינוניות, דופן מחוץ בשכבת אבנים קטנות ואדמה. מעל הדיפון של כיפת הכבשן נחשפו רבדים אלכסוניים של סיד ואפר שנשפכו במקום בזמן שהחומר השרוף הוצא מהכבשן (איור 18).
זמנו של השלב הקדום אינו ברור, וגם מהשלב המאוחר לא התגלה ממצא מתארך. עם זאת אפשר שבשלב המאוחר שימש הכבשן בתקופה העות'מאנית, בדומה לכבשנים האחרים שהתגלו בסביבה. סביר להניח כי גדרה 136, המבטלת את כבשן 1 ומגיעה אל כבשן 2 ממערב, מאוחרת גם לכבשן 2.
 
ממצא כלי צור
זינובי מצקביץ'
 
בריבועי החפירה התגלו שישה פריטי צור. הם עשויים מצור מקומי מתקופת האיאוקן, באיכות טובה בגווני חום, אפור ובז', פרט לפריט צור אחד העשוי מצור גירני. הפריטים כוללים שני כלים, ובהם שני להבי מגל, וכן ארבעה פריטי פסולת תעשייה, ובהם נתז, נתז ראשוני, להב ונתז עיצוב גרעין. להב המגל האחד (איור 1:19) הוא בעל גב מעוצב בשברור זקוף וקטום בקצה הפרוקסימלי. הקצה הדיסטלי של הפריט שבור. בצד השמאלי של הלהב יש ברק שימוש. על הצלע הפעילה יש סימני שימוש. להבי מגל מטיפוס זה מאפיינים מכלולי צור מהתקופה הכלקוליתית. להב המגל השני (איור 2:19) הוא להב דו-כיווני ישר, השבור משני הצדדים. הפריט אינו משוברר, פרט לשינון עדין על הצלע הפעילה. אפשר שיש דמיון בין פריט זה ללהבי מגל מהתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב'. יחד עם זאת, בהתחשב בממצא בריבועי החפירה, תיארוכו של הפריט לתקופת הברונזה הקדומה אפשרי בהחלט.
פריטי הצור שהתגלו בחפירה מלמדים אולי על התיישבות באתר בתקופה הכלקוליתית. במרחק כקילומטר אחד משטח החפירה נמצא אתר גדול מהתקופה הכלקוליתית — חירבת אל-עלייה (Dagan 2010:155–158, Site 205).
 
שרידי היישוב מתקופת הברונזה הקדומה 1ב, הן השרידים האדריכליים והן הממצא הקרמי, מלמדים שהיה זה יישוב כפרי פשוט. פריטי הצור שהתגלו בריבועי החפירה קדומים לתקופת הברונזה הקדומה, ואפשר שבאתר התקיים יישוב גם בתקופות קדומות יותר. מתקופת הברונזה הקדומה 1 מוכרים יישובים נוספים בצפון שפלת יהודה, ובהם אשתאול (גולני 2008) והרטוב (Mazar, de Miroschedji and Porat 1996). שני יישובים אלה וכן היישוב שהתגלה באתר הם יישובים כפריים שנעזבו במהלך תקופת הברונזה הקדומה 1ב. לעומתם היישוב הסמוך בתל ירמות הולך וגדל ונמשך גם בתקופות הברונזה הקדומה 2 ו-3. נראה שעדויות אלה מלמדות על תהליך העיור שקורה בתקופה זו (דה-מירושדג'י תשנ"ה).
שני הכבשנים שהתגלו בחפירה מצטרפים לכבשנים נוספים שנחפרו בסביבה, והם מלמדים על תעשיית סיד שהתקיימה במקום, כנראה בתקופה העות'מאנית.