בחודש מאי 2011 נערכה חפירת הצלה במתחם גנור ביפו (הרשאה מס' 6190-A; נ"צ 177016-27/662232-41), לקראת עבודות שימור במקום. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברות 'בתי גן להשכרה בע"מ' ו'גב-ארי פיתוח והשקעות בע"מ', נוהלה על ידי ל' ראוכברגר (צילום שטח), בסיוע י' עמרני וי' לבן (מנהלה), ח' בן-ארי (GPS), מ' קונין (מדידות ושרטוט), ס' יחיאלוב (בדיקות מקדימות), א' ינאי (כלי חרס), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס), י' קופרשמידט (מעבדת מתכות), ב' אנטין (תוכניות), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), י' ארבל (זיהוי כלי אבן), פ' מילשטיין וא' ששון (ייעוץ אדריכלי), מ' עג'מי, ד' ברקן וא' יקואל (מחוז תל אביב), פ' וד' אמיר (מתנדבים) וי' שוורץ.
מתחם גנור נמצא בשוליים המזרחיים של תל יפו. החל משנת 1994 נערכו במתחם חפירות רבות, שהוסיפו מידע לגבי תחום השתרעותה של יפו, אזורי התעשייה ובתי הקברות שלה החל בתקופת הברונזה המאוחרת ועד לתקופה העות'מאנית (חדשות ארכיאולוגיות 121). בגבולו המזרחי של המתחם נמצא בית באר, ובו ארבעה חדרים, שבאחד מהם הבאר, ושתי בריכות. בית הבאר צוין לראשונה במפת סנדל משנת 1878/9. בשנת 1920 הותקנה מעל הבאר אנטיליית ברזל, שהופעלה בכוחו של גמל, כדי לספק מים לפרדס שניטע במקום, וכן נבנתה אחת הבריכות הצמודות למבנה (הפרדס חוסל בשנת 1970; אביצור ש'. 1994. מתקנים ונופיהם, פרקים בארכיאולוגיה תעשייתית של ארץ ישראל. תל אביב. עמ' 239). מתקן האנטיליה הופעל עד שנת 1940. בחפירה בשנת 2006 סמוך לבית הבאר נחשפו שרידים אדריכליים מהתקופות האסלאמית הקדומה והצלבנית וכן תעלה פגועה המתחברת לבאר. בתוך התעלה ובסביבתה התגלו מעט שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העות'מאנית (חדשות ארכיאולוגיות 120).
בחפירה נפתח שטח דמוי טרפז (24.5 מ"ר; איורים 1, 2) בצפונה של רחבת האנטיליה שבחזית המערבית של בית הבאר. נחשפו חלק ממערכת לניקוז מי גשמים ושרידים אדריכליים הקשורים לבית הבאר.
טרם החפירה הובחנו על פני השטח קטע של צינור ניקוז (9 ס"מ קוטר; 4.8 מ' אורך השתמרות) עשוי מחוליות חרס, המונח בתוך מעטפת עשויה מאבנים וטיח (L102), וכן קטע של רצפת בטון (L101). קצהו המערבי של צינור הניקוז בולט מתוך המעטפת, ואילו קצהו המזרחי של הצינור שבור. בעת ניקוי מעטפת צינור הניקוז נחשפה סמוך לקצה המזרחי שלו אבן כורכר רבועה (0.22×0.24 מ'; איור 3), ובה חצובים שני חורים עגולים, האחד בפן העליון (9 ס"מ קוטר) והשני בפן הקדמי (10 ס"מ קוטר). אבן רבועה זו מונחת מתחת למרזב, החצוב באומנה שבין שני החדרים האמצעיים של בית הבאר. מים שזרמו במרזב התנקזו לתוך החור העליון באבן וזרמו הלאה לצינור החרס דרך החור בפן הקדמי. בחור שבפן הקדמי של האבן נחצבה מגרעת (0.5 ס"מ עומק), שנועדה לחיבור צינור החרס לאבן.
סמוך לצינור הניקוז מצפון נוקה קטע מרצפת הבטון (7 ס"מ עובי; איור 4). במרכיבי הבטון הובחן חצץ. הרצפה ניגשת אל קיר, שנבנה באבני גזית מכורכר (W107; גובה השתמרות 0.4 מ'). הוא חסם חלק מחזיתו של החדר הצמוד לחדר הבאר, ולכן ברור כי הוא נבנה בשלב מאוחר. רצפת הבטון והקיר נבנו כנראה לאחר שהופסקה הפעילות המקורית במבנה להשקיית הפרדס.
בחפירה מצפון לצינור הניקוז נחשף יסוד של אומנה (L110, עובי 0.14 מ') האחוזה בדופן בריכה. היסוד בולט כ-0.25 מ' מהאומנה. אומנה זו שימשה בעבר להחזקת קורה שתמכה בגלגלי האנטיליה.
משני צדי צינור הניקוז (L109 ,L108 ,L106–L103 ,L100) נחשף מילוי של אדמה חומה, ובו ממצא קרמי שרובו משלהי התקופה העות'מאנית, הכולל כמות רבה של חרסים עשויים טין חום וחרסים אפורים ושחורים מטיפוס כלי עזה, וכן שברי מקטרות מחופות חום, שברי כלי פורצלן, שברי גוף של כלי אנטיליה (איור 5: 1, 2) ושברי רעפי מרסיי. עוד התגלו שבר גוף של פיטס מיובא מקפריסין מהתקופה העבאסית ושברים מעטים של בסיסי קערות מהתקופה הצלבנית. כן התגלה שבר שפה של אגן משיש שנחצב בתוך כותרת קורינתית, ומתוארך אולי לתקופה הצלבנית. במילוי אדמה מצפון לצינור החרס
(L108) התגלה מטבע ברונזה מהתקופה הביזנטית (335–341 לסה"נ; ר"ע 140588). יש לציין שמילויי האדמה החומה אינם חתומים והתגלו בהם הפרעות בנות ימינו.
שברי כלי האנטיליה התגלו ברחבת האנטיליה. כלים דומים שהתגלו בעכו תוארכו על ידי ע' שטרן לסוף המאה הי"ח – ראשית המאה הי"ט לסה"נ (‘Atiqot 31:65–68, Fig 18:134, 135). לדעתי אפשר שיש לתארך את כלי האנטיליה שהתגלו בחפירה לשנים 1920–1940 — זמן פעולת מתקן האנטיליה בבית הבאר. ע' שטרן מייחסת את הכלים שהתגלו בעכו למתקן 'פרוטו אנטיליה' שהופעל בידי אדם. לעומתה ש' אביצור טוען שכלי אנטיליה שימשו בכל סוגי מתקני האנטיליה (ש' אביצור. 1976. אדם ועמלו, אטלס לתולדות כלי עבודה ומיתקני ייצור בארץ-ישראל. ירושלים. עמ' 60–63), ולפיכך יכלו לשמש גם במתקן האנטיליה שפעל בבית הבאר במתחם גנור והופעל על ידי גמל. גם נפחם של כלי האנטיליה מעכו (שני ליטרים) מעמיד בספק את ההנחה ששימשו באנטיליה שהופעלה על ידי אדם (א' איילון וי' דריי. 2005. מערכת השקיה ביזנטית ביבנה-ים. בתוך מ' פישר. עורך. יבנה, יבנה-ים וסביבתן, מחקרים בארכיאולוגיה ובהיסטוריה של מישור חוף יהודה. תל אביב. עמ' 247–248, איור 19: 8–9).
חשיבותה של החפירה בחשיפתה המלאה של מערכת ניקוז מי גשמים של בית הבאר. בעקבות החפירה נכללה מערכת הניקוז בשימור האתר. כן על סמך החפירה הוצע שכלי אנטיליה ממשיכים לשמש עד שנת 1940.