לכבשן הסיד שלושה חלקים עיקריים: חדר שרפה מרכזי, קיר תמך חיצוני מעוגל ומנהרת רוח.

נחפר רק חציו הצפוני-מזרחי של חדר השרפה המרכזי. צדו המערבי נחצב בסלע (4 מ' עומק מרבי). צדו המזרחי נבנה מאבנים קטנות ובינוניות (W1). חללים ופערים בסלע הטבעי בצדו הצפוני של הכבשן מולאו באבנים כדי למנוע בריחת חום. לאחר הסרת שכבת הקרקע העליונה וגושי אבן אחדים, נחשפה שכבת סיד לבן הומוגנית שבתוכה נמצאה קבורה קופסת מתכת מרובעת (איור 3). מתחת לשכבת הסיד נמצאה שכבה של אפר וסיד שהונחה הישר על רצפת הסלע הטבעי.
נחשף צמד קירות תמך (W3 ,W2) שסבב את הכבשן ממזרח וממערב לחדר השרפה המרכזי. הקירות שימשו כנראה לתמיכת מבנה העל המקומר מעל חדר השרפה המרכזי שלא השתמר. קיר 2 ממזרח לחדר השרפה ולקיר 1 נבנה משורה אחת של אבני גוויל גדולות (6 מ' אורך חשיפה, 0.5 מ' רוחב). בין קירות 1 ו-2 נחשף מילוי של אדמה חומה עם תלכידי אבנים. קיר 3 ממערב לחדר השרפה נבנה בדומה, מאבני גוויל גדולות שהונחו הישר על הסלע הטבעי. מצפון לחדר השרפה לא נמצא קיר תמך ואפשר שהסלע הטבעי באזור זה שימש לתמיכה.
 
בקצה הצפוני של חדר השרפה נמצא קיר (W4; כ-2.5 מ' גובה השתמרות) שהפריד בין חדר השרפה למנהרת הרוח. הקיר נבנה הישר על הסלע הטבעי והיו בו שלושה 'חלונות' שאפשרו זרימת אוויר לתוך חדר השרפה (איור 4). חלון נמוך גדול נמצא חתום לגמרי בשכבת סיד (L106) מחדר השרפה. הכניסה למנהרת הרוח הייתה מצפון בין שני קירות
(W6 ,W5) שנבנו מאבנים קטנות ובינוניות והקצה הדרומי שלהם ניגש לקיר 4. הקירות יצרו תעלה מאורכת (5 מ' אורך, 0.5–1.0 מ' רוחב) שהובילה לחדר השרפה דרך מדרגה ופתח סגלגל שנחצב בסלע. חלק מהתעלה היה מכוסה ברצועה של סלע טבעי ובשישה לוחות אבן גדולים (4 מ' אורך); חלק נוסף מהתעלה (1 מ' אורך) נותר פתוח ללא כיסוי. קיר קמור (W7) מעל לוחות אבני הכיסוי של התעלה, ניגש לקיר 4 בחיבורו לחדר השרפה, ובנוי שורה אחת של אבני גוויל (איור 5). קצות הקיר במזרח ובמערב ניגשים לסלע הטבעי הגבוה.
 
לא השתמרו שרידים ממבנה העל המקומר של הכבשן מפני שאופי המתקן מצריך פירוק חלקי שלו כדי לאפשר הכנסה של אבנים שנועדו לשרפה. מנהרת הרוח הבנויה אבן אפשרה לאוויר לזרום לתוך חדר השרפה המרכזי. ראוי להדגיש שמיקומם של הכבשן ומנהרת הרוח במורד המדרון לא ניצל את משטר הרוחות הטבעי. דומה שהחום שנוצר בחדר השרפה במהלך הבעירה ינק כמות מספקת של אוויר כדי ליצור את הזרימה הרצויה. אף שמנהרת הרוח גדולה מספיק לאפשר כניסת אנשים למתקן, לא היה זה מיקום אידיאלי להכנסת אבנים לחדר השרפה בעת פעולתו. נראה שקיר 7 ומשטח הסלע שלידו, שניהם מעל התעלה סמוך לחדר השרפה הם שרידים של משטח גישה שהיה בנוי לתוך מבנה העל המקומר ואפשר למפעילי הכבשן להוסיף גזרי עץ וחומרי בעירה לחדר השרפה לפי הצורך.
 
נאספו חרסים אחדים המתוארכים לתקופה העות'מאנית. גם הכבשנים האחרים בסביבה הקרובה מתוארכים לתקופה זו. בסקרים ארכיאולוגיים שנערכו באזור
(רישיונות מס' 172/2012-S-182/2010 ,S) לפני ההתרחבות הגדולה של רמת בית שמש תועדו כבשנים נוספים.
נראה שלכבשנים בפריפריה של ח' בית נטיף היה מקום חשוב בכלכלת האזור בתקופה העות'מאנית.