בתל חליף ובסביבתו הקרובה נערכו בעבר חפירות וסקרים רבים. הפרויקט המקיף ביותר הוא 'פרויקט להב' של המשלחת האמריקנית, שחשפה שרידים מתקופות הברונזה הקדומה והמאוחרתולמן תקופת הברזל ועד לתקופה הצלבנית, וכן מן המאות הי"ט והכ' לסה"נ (האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, 2, ע"מ 490–496; חדשות ארכיאולוגיות 120). כמו כן נחפרו מערות קבורה מתקופת הברזל מדרום לתל, לא הרחק משטח החפירה הנוכחי, על ידי בירן וגופנא (ארץ ישראל ט:27–39); בית קברות נוסף מתקופת הברזל נחפר על ידי ע' בורובסקי (Eretz Israel 23:*13–*20); קברים מהתקופה הרומית ומראשית התקופה הביזנטית נחשפו על ידי ע' קלונר בחורבת תילה (ח' חוויליפה) שממזרח לתל חליף (ארץ ישראל יז:325–332); ומערה שהוסבה למגורים בשלהי המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ נחפרה על ידי המשלחת האמריקאית (סיגר ג"ד. תשמ"ח. "מקום העיר צקלג לאור חפירות תל חליף". בתוך אורמן ד' ושטרן א', עורכים. אדם וסביבה בדרום השפלה: מחקרים בגיאוגרפיה והיסטוריה אזורית. גבעתיים. ע"מ 149–150).

 
קודם לחפירה אותר מקבץ של שש מערות גדולות (3–8; איור 2, מערות 7, 8 אינן בתוכנית), סמוכות זו לזו, שמתוכן נפגעו חמש (3–6, 8). במערות 3–6, שנפגעו במידה רבה ותקרתן הוסרה עוד קודם לחפירה, נפתחו ריבועי חפירה, אך החפירה בהן הייתה חלקית בלבד בשל שיקולי בטיחות; מערה 8 נבדקה בעבודות פיקוח לאחר תום החפירה. בשל הפגיעה הקשה במערות קשה לקבוע אם הן הורחבו בחציבה. נראה שבין המערות, או לפחות בין חלק מהן, קשרו מעברים צרים, אך בשל מגבלות בטיחותיות אלה לא נבדקו. מדרום למערות נחשפו חלקית שני בורות מים (1, 2; איור 2). להלן יתוארו המערות ובורות המים מצפון לדרום.
 
מערה 3
מערה 3 (כ-14 מ' קוטר; איור 3) נמצאת בצפון-מזרח מקבץ המערות. ריבוע בדיקה (4×7 מ') נפתח בחזית הפתח שנפער על ידי הכלי המכני בחלקה הדרומי של המערה. השרידים הקדומים נפגעו בחלקם מבור פסולת מודרני. נחשף קיר (W7; כ-1 מ' רוחב), הנמשך בציר כללי מזרח–מערב; אורכו לא ידוע, ואפשר שנמשך לכל רוחב המערה (עד 4 מ' אורך). הקיר בנוי מאבני גיר בינוניות וקטנות (0.15–0.30×0.20–0.50 מ'). מצפון לקיר פולס הסלע ושימש רצפה. במילוי שנח על הרצפה (L147) נמצאו שברי כלי חרס מן התקופה ההלניסטית המאוחרת. אלה כוללים קערה מחופה שחור עם שפה פשוטה נוטה מעט החוצה וידית צבוטה (איור 1:4); בסיס קערה עם חיפוי שחור (איור 2:4); וסיר בישול עם שפה פשוטה, מעט מקופלת פנימה, ידית מן השפה לכתף וצוואר נוטה חוצה (איור 3:4).
במהלך עבודות העפר נחשף על רצפת המערה מפלס אפר נרחב (L152; כ-4×5 מ' לכל הפחות), שנפגע מהכלי המכני, שבתוכו נמצאו קערה תמימה עם שפה מתכנסת פנימה, האופיינית לתקופה ההלניסטית, ושברי קערות עם חיפוי אדום מן התקופה ההלניסטית או הרומית הקדומה (לא צוירו). שאר הממצא היה מעורב וכלל שברי כלי חרס מן התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית ומימי הביניים. נראה כי בתקופות אלו, ובעיקר בתקופות ההלניסטית והרומית, שימשה המערה למגורים.
 
מערות 4 ו-5 (איורים 5, 6), הצמודות זו לזו, נחשפו 4 מ' ממערב למערה 3. 
במערה 4, הצפונית, נפתחו שני ריבועים: אחד (4×5 מ') בחלקה הדרומי של המערה ושני (כ-2.8×4.0 מ') בקצה הצפוני שלה. בשל הפגיעה החמורה במערה השרידים מקוטעים, אך בכמה מקומות אפשר להבחין בשניים או שלושה שלבי פעילות. ברצפת הקירטון בחלקה הדרומי-מערבי של המערה נחצב ספלול קטן (L160; קוטר עליון 0.25 מ', עומק 0.15 מ'; איור 7). את הספלול חתם מפלס של אפר מעורב בחומר לבנים כתום-חום, בשברי טבונים ובחרסים אחדים (L133), שעליו הונחה רצפת גיר כתוש (L127).
על רצפת הסלע, צפונית-מזרחית לספלול, נחשף מתקן הבנוי מצמד קירות מתעגלים
(W6 ,W4). הקירות ניגשים מדרום אל גושי סלע גדולים, אולי מפולות מתקרת המערה. קיר 4 (2.7 מ' אורך, 0.40–0.65 מ' רוחב , 0.45 מ' גובה) בנוי משורה של אבני גיר בינוניות (0.10×0.34×0.40 מ'), ואילו קיר 6 (1.9 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה) בנוי מאבני גיר גדולות וקטנות (0.1×0.2×0.2–0.2×0.3×0.5 מ'). בין שני הקירות נמצא מפלס עשוי טין חום-כתום, אולי רצפה (L161). ממזרח לקיר 6 נחשף קטע מרצפת העשויה גיר כתוש הניגשת אל משטח סלע (L162). על שתי הרצפות נחו מילויים של אדמה אפורה מעורבת באבנים קטנות (L128 ,L125). הממצא במכלולים אלה היה דל וכלל שברי כלי חרס ופריטי צור ספורים. ממזרח לרצפה 125, סמוך למקום שבו פער הכלי המכני פתח במערה, נמצאה סדרה של מפלסים דקים עשויים אפר וגיר כתוש (רצפות?) וביניהם מילויים עבים של אדמה מעורבת באבנים קטנות, בשברי טבונים ובחרסים (L118 ,L116 ,L115).
בריבוע הצפוני של המערה נחשף קטע מקיר מסיבי (W5; אורך 2.8 מ', רוחב 0.7 מ', גובה 1.8 מ'; איור 8), שנשמר למלוא גובהו, עד לתקרת המערה. הקיר נבנה משתי שורות של אבני גיר וצור גדולות, מהוקצעות בחלקן (0.2×0.3×0.4 מ'), שביניהן הונחו אבני גוויל קטנות מלוכדות בבוץ חום-כתום. אפשר שהקיר הוקם סמוך לפתח המערה אך ההשתמרות החלקית מקשה על קביעה זו. אל הקיר ניגשה ממערב רצפת גיר דקה
(L143; איור 9) הזהה לרצפה 127 שנחשפה בריבוע הדרומי. רצפה 143 הונחה על מילוי של אדמה בצבע חום בהיר מעורבת באבני גוויל במגוון גדלים (L144). קיר 5 ורצפה 143 כוסו במילוי עבה במיוחד (L137 ,L132) של אבנים ואדמה, שכלל שברי כלי חרס ופריטי צור אחדים.
ממצא כלי החרס מן המערה היה דל וכלל שברים בלבד. למעט כלי החרס ממפלס אפר 133, שזמנם תקופת הברזל 2 – שבר גוף הנושא מרוק ידני בצבע אדום (איור 8:10), קנקן עשוי ביד (איור 9:10) וקנקן דמוי פערור (איור 10:10) – ומעט שברי גוף של כלי חרס מתקופה זו שנמצאו במילוי 144 (לא צוירו), נמצאו כל שאר השברים בלוקוסים מעורבים. אלה כללו קערה מתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (איור 1:10); קערות מתקופת הברונזה המאוחרת 1 (איור 2:10–4); קנקנים מתקופת הב"מ 2 (איור 5:10, 6); וכן קערה מזווה, מחופה וממורקת ביד, עם ידית היוצאת מן השפה (איור 7:10) וקנקן שעל כתפו נראות חריתות קדר (איור 11:10), המתוארכים לראשית תקופת הברזל 2. כמו כן נמצאו שברי גוף של כלי חרס שזמנם ככל הנראה התקופה ההלניסטית (לא צוירו), חמישה כלי צור מתקופת הברונזה התיכונה (להלן) ומעט עצמות שלא באתרן.
ממצאים אלה, לצד המתקנים ושרידי הטבונים שנתגלו במערה, מרמזים אולי כי שימשה למגורים, לפחות במהלך חלק מפרקי הזמן הארוכים שבהם הייתה בשימוש.
 
במערה 5 נפתח ריבוע בדיקה אחד (4×7 מ'). אף שהשרידים במערה, שנפגעה קשות, מקוטעים, שרדו בה לוקוסים נקיים ועשירים בממצא. לצד הדופן הצפונית של המערה סמוך לפתח שפער הכלי המכני במערה, שם שרדה התקרה, נחשפו שרידים דלים של שני קירות (W2 ,W1, דרגשים?), הבנויים מלבני בוץ חומות (כ-0.25/0.15×0.30×0.30 מ'). קיר 2 (1 מ' אורך השתמרות, 0.4 מ' רוחב) נמשך בציר כללי צפון–דרום. קיר 1 (1.2 מ' אורך השתמרות מרבי, 0.4 מ' רוחב), שצירו הכללי מזרח–מערב, ניגש לקיר 2 מצפון; ייתכן שהפריד בין שני מרחבים במערה. בקיר 1 נחשף מסד של אבנים קטנות שעליו הושתתו לבני הבוץ. ניכר כי המסד הונח על מפלס של אפר שכיסה את רצפת המערה, עדות לקיומם של כמה שלבי שימוש בה. ליד קצהו הצפוני-מערבי של קיר 1 נחשף קטע מקיר (W3; אורך 0.6 מ', רוחב 0.5 מ') הבנוי אבני שדה קטנות מגיר; אפשר שקיר זה הפריד בין מערה 5 למערה 4. לצד הדופן הדרומית של המערה נמצאו אבנים ולבנים במפולת.
בשטח הריבוע נחשפו כמה הצטברויות מקוטעות, ככל הנראה שרידים של מפלסי פעילות, שכללו לבני בוץ ומוקדי אפר: בין קיר 2 ודופן המערה (L113), ממזרח לקיר 1
(L117 ,L112) וממערב לו, שם נחשפו שלושה מפלסים זה מעל זה (L141 ,L124/L121 ,L119); ייתכן שמפלס האפר שעליו הוקם קיר 1 שייך אף הוא לסדרת מפלסים זו. במפלסים 112 ו-113 נמצאו באתרם ריכוזים של כלי חרס מראשית תקופת הברזל 2. ממצאים אחרים ממפלסים אלה כללו צדפים שמקורם בים התיכון ועצמות קטנות ושבורות, כולל שיני אדם אחדות.
סמוך לפני השטח נחשפו שני מפלסים עם ממצא מעורב (L114 ,L100), ככל הנראה בשל פגיעת הכלי המכני. הממצא מיוחס לתקופות הב"ת 2, הב"מ 2, לראשית תקופת הברזל ולתקופת הברזל 2. במפלס 100 נמצאו גם כיסים של ממצא מתקופת הברזל באתרו, שכלל קנקן כמעט שלם (ר' איור 1:15). לצדו נמצאה חרב ברונזה (0.7 מ' אורך; איור 11), שלהבה שטוח וקהה, שדרתה רחבה והתקע מחודד ובו חמש מסמרות לפחות; זמנה אינו ברור. מילויים עם ממצא מעורב נתגלו גם בבור בחלקה המזרחי של המערה
(L123), שם כלל המילוי אבנים; בתוך המערה (L150 ,L149 ,L140); ולצד הדופן הדרומית שלה (L103). אפשר שהמילויים בבור 123 וברחבת המערה הונחו במכוון כחלק מן ההכנה לבנייה בראשית תקופת הברזל 2, כאשר נוקתה המערה מרוב הממצאים הקדומים.
 
ממצא כלי החרס מתקופת הב"ת 2 כלל קערות פתוחות ומזוות (איור 1:12, 2), סיר בישול עשוי ביד עם עיטור פלסטי (איור 3:12), פיטסים או קנקנים עם שפה מעוצבת וצוואר גבוה (איור 4:12, 5) ופך (איור 6:12). לתקופה זו יוחסו גם שלושה כלי צור (להלן). מתקופת הב"מ 2 נמצאו קערה עמוקה עם בסיס טבעת (איור 7:12) וסיר בישול שצווארו נוטה חוצה (איור 8:12). לתקופת המעבר שבין הברונזה המאוחרת לברזל 1 יוחסה קדרה עמוקה ומזווה (איור 9:12).
רוב כלי החרס מראשית תקופת הברזל 2 הם קערות (איור 13), שלמעט שתיים (איור 6:13, 12), כולן מחופות אדום ונושאות מרוק יד. נמצאו קערות קטנות, הכוללות קערות דמויות פעמון ממסורת פלשתית(איור 10:13–12), שלאחת מהן ידית אופקית (איור 10:13), וכמה קערות גדולות ועמוקות (איור 13: 13–15). לתקופה זו יוחסו גם קובעות (איור 1:14–3), שלאחת מהן עיטור בצבע אדום על הרגל (איור 3:14); סירי בישול (איור 4:14–8), הכוללים סיר עם זיווי קהה וידיות אוזן (איור 4:14), וסיר שצווארו נוטה פנימה ומרוכס, שממנו יוצא זוג ידיות (איור 5:14); קנקנים (איור 1:15–5), הכוללים קנקן שנחשף כמעט בשלמותו (איור 1:15) וקנקן עם ידית אוזן (איור 5:15); פכים (איור 6:15–8), שאחד מהם ממורק, עם שפה מחורצת הנוטה מעט פנימה וצוואר ארוך (איור 6:15); ופכית (איור 9:15). כן נמצאה ידית עם תו קדר (איור 10:15), שכמותה מוכרות הן בשכבות מתקופת הברונזה המאוחרת הן בשכבות מתקופות הברזל, למשל בתל מור ובאשדוד (IAA Reports 32 [2007]:183–188.).
הממצא הקרמי העשיר שנמצא במערה, לצד החרב, החרוזים ושיני אדם, מרמזים כי היא שימשה לקבורה, לפחות בתקופת הברזל 2. אפשר כי הדרגשים שימשו אף הם לקבורה, כתחליף לחציבה בסלע, בדומה למערות הקבורה מתקופת הברזל שנחשפו במקומות אחרים בתל חליף.
 
מערה 6
המערה (כ-10 מ' קוטר, 3.25 מ' גובה; איור 16), המרוחקת 4 מ' דרומית-מזרחית למערה 5, נמצאה מלאה במפולות אבנים ובאדמה בהירה (L104). בחתך (2×3 מ') שנפתח בחלקה המערבי של המערה נמצא מפלס אפר (L151), המכסה על רצפה עשויה לוחות אבן. מילוי 104 ושכבת אפר 151 כללו שברי כלי חרס ספורים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה (לא צוירו) וכלי צור אחד מתקופת הברונזה התיכונה (להלן). נראה כי המערה שימשה בתקופות המאוחרות למגורים.
 
מערות 7 ו-8
שתי מערות אלו לא נחפרו. מערה 7 מרוחקת 11 מ' ממזרח לפתח הדרומי שנפער במערה 3. המערה לא נפגעה. במהלך הפיקוח על עבודות התשתית שנערכו עם תום החפירה, נחשפה מערה נוספת (8) מצפון למערה 3. המילוי במערה 8 כלל אדמה חומה עם אבנים קטנות שכיסה מפלס אפר. הממצא שנלקט במערה כלל שברים של קערות, סירי בישול, קנקנים, פכים ונרות המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (לא צוירו), עדות כי המערה שימשה בתקופה זו למגורים.
 
בורות מים
במרחק של 70 מ' מדרום למערות נמצאו פתחיהם של צמד בורות מים (1, 2; ר' איור 2); הפתחים מרוחקים 10 מ' זה מזה. סביב בור 1 נחפר שטח (כ-8×10 מ'; איורים 17, 18). פתח הבור עגול (0.85 מ' קוטר), חצוב בסלע, וסביבו הונחו מדרום, מצפון וממערב אבנים במגוון גדלים. לבור מתאר מלבני (כ-3×5 מ'), ודופנותיו טויחו בטיח אפור עבה. סביב בור 2 נחפר שטח (כ-6×8 מ'; איורים 19, 20). פי הבור (0.55×0.75 מ') בנוי בחלקו המזרחי מארבעה נדבכים (1.2 מ' גובה) של אבני שדה גדולות ובינוניות; הבור לא נבדק. סביב הבורות נמצאו שברי כלי חרס מעטים, ובהם שפת קערה מטיפוס 'קערת דגים' מחופה שחור ושפת קדרה מחופה באדום, שתיהן מהתקופה ההלניסטית (לא צוירו). אפשר שממצא זה מתארך את זמן השימוש בבורות המים.
 
המערות היו בשימוש במהלך תקופות ארוכות: למן תקופת הב"ת 2 ועד תקופת הברזל 2, וכן בתקופות ההלניסטית, הרומית ואף הביזנטית. נראה כי בתקופות הקדומות הן שימשו בעיקר למגורים אך גם לקבורה (מערה 5). אף שהשרידים מקוטעים, אפשר להצביע על קשרים עם שכבות היישוב בתל חליף (סיגר ג"ד. תשמ"ח. ע"מ 139–150). הקבלות למכלולי כלי החרס שנמצאו במערות נמצאו בשכבה X בתל חליף, שהוגדרה שכבת מעבר בין הב"ת 2ג לראשית הב"מ 1, וכן בשכבות VIII (תקופת הברונזה המאוחרת) ו-VII (שלהי תקופת הברזל 1 וראשית תקופת הברזל 2; שלהי המאה הי"א–המאה הי' לפסה"נ) שכללה כלי חרס פלשתיים מנוונים. על קשר נוסף לשכבה VIII בתל מרמז המתקן במערה 4, הבנוי מזוג קירות מתעגלים (W6 ,W4), והדומה לבורות העגולים שנתגלו בשכבה זו. כמו כן, ייתכן שהממצא הקרמי מראשית תקופת הברזל 2 מעיד על קשרים עם יישובים בשפלת יהודה, כמו תל לכיש, שכבות V ו-IV, תל בטש, שכבה IV, וכן עם יישובי החוף, כמו אשדוד, תל מור ותל קסילה, שכבות X ו-IX. קשרים אלה עולים גם מן הממצא בשכבה VII בתל, שכלל כלי חרס פלשתיים מנוונים.
בתקופה ההלניסטית חזרו המערות לשמש למגורים, כאשר נחצבו כנראה בורות המים. השימוש במערות למגורים נמשך אל תוך התקופה הרומית, ובצמצום – כך לפחות בחלקים ששרדו מהן – גם לאחר מכן.
שימוש במערות כמערכות מגורים מוכר במגוון אתרים בצפון הנגב, כמו למשל בחורבת זעק מן התקופות הרומית, הביזנטית ומימי הביניים (גורן י' ופביאן פ'. תשמ"ח. חורבת זעק – יישוב כפרי ומערכות מסתור מהתקופות הרומית והביזנטית. אדם וסביבה בדרום השפלה. ע"מ 163–174) ובחורבת תילה, שם העדויות הן מן המאה הכ' לסה"נ (סיגר ג"ד. תשמ"ח. חירבת חוויליפה: יישוב של בדואים-פלחים באתר עתיק. אדם וסביבה בדרום השפלה. ע"מ 213–214).
 
מכלול הצור
חמודי חלאיילה
 
במכלול הצור ממערות 3–5, 6 ו-8 391 פריטים, מהם תשעה כלים בלבד וחמש מקבות העשויות על חלוקי צור. שכיחות הפסולת (טבלה 1) והיעדר מרכיבי פסולת תעשייה כמו שבבים מצביעים על כך שאיסוף פריטי הצור בחפירה היה סלקטיבי. רוב הפריטים המותזים הם פריטים טריים, ללא פטינה, אך רובם מכוסים בקליפה גירנית עבה המעידה כי מקור הצור היה בשכבות הקירטון. מרבית חומר הגלם ששימש לסיתות הצור מקורו בתצורת מישאש השכיחה באזור. הצור בינוני באיכותו, צבעו אפור בהיר וניכרים בו עורקי גיר. עם זאת, מעט הכלים הפורמליים – להבי המגל, אשר נתגלו במערות 4 ו-5 – נעשו על צור אפור שאיכותו טובה ושאינו מקומי. מאחר ששמונה מתוך תשעת הכלים, נמצאו רק בשתיים מן המערות (4, 5), נבדק מכלול הצור רק ממערות אלו.
סיתות הצור בכל המערות הוא סיתות חובבני, שניצל את חומר הגלם בתוך המערות. הדבר עולה מאופן ניצול הגרעינים, שעל פי רוב הותזו בשימוש במקבת קשה במטרה להפיק נתזים גסים בלבד. לא נצפתה טכניקת סיתות שיטתית וייתכן שרוב פריטי הצור נוצרו במהלך כריית המערות או הרחבתן. לפיכך ועל סמך שכיחות מרכיבי הצור, ניתן לאפיין את התעשייה כתעשייה נתזית: שיעור הנתזים בפסולת התעשייה הוא יותר מ-60%, ורוב הכלים נעשו אף הם על נתזים. הלהבים מעטים ואינם סטנדרטיים. הכלי היחיד שעוצב על להב סטנדרטי הוא פריט מגל ממערה 5. תכונה נוספת המאפיינת את הנתזים היא גודלם: למעלה משני שלישים מהנתזים הם נתזים גדולים למדי; ממוצע מידותיהם מגיע עד 5 ס"מ. שישה משבעת הגרעינים הם גרעיני נתזים שנוצלו חלקית. הם בדרך כלל קטנים ועל חלקם קליפה גירנית עבה. הפסולת הנלווית (debris) היא בעיקר גושים, רובם טבעיים.
טבלה 1: שכיחות מרכיבי התעשייה
 

נתזים

ראשוניים

נתזים להבים גרעינים שבבים גושים כלים
בור מים 1 2 13 1 2 - 6 -
מערה 3 2 3 1 1 - 1 -
מערה 4 12 46 7 1 1 50 5
מערה 5 33 68 4 3 28 51 3
מערה 6 8 22 - - 3 13 1
Total 57 152 13 7 32 121 9

 

 

 

 

 

הכלים. תשעה כלים נתגלו בשלוש מן המערות (איור 21): חמישה במערה 4, שלושה במערה 5 וכלי אחד במערה 6; בשאר המערות וליד בורות המים לא נמצאו פריטים נושאי שברור. מיעוט הכלים במכלול מקשה על הסקת מסקנות כרונולוגיות ודאיות לגבי היישוב במערות, שכן נראה שכלי 'המאובן המנחה' – להבי המגל – חדרו אל המערות באקראי מתפזורת צור על פני השטח. כמו כן אין לקשרם לאופי ניצול המערות, אף כי טיפוסי הכלים שנמצאו בחפירה שכיחים בתקופת הברונזה התיכונה.

שלושה כלים עוצבו על להבים מצור באיכות טובה שצבעו אפור בהיר, מהם שניים העשויים על להבים רחבים. אחד מהם הוא פריט להב מגל עשוי על להב ארוך (9.5 ס"מ אורך, 2.7 ס"מ רוחב, כ-2 ס"מ עובי; איור 1:21). קצותיו קטומים בקטימות ישרות, על גבו שברור זקוף למחצה ועל קצהו הפעיל אין שברור. הפריט נושא ברק שימוש מתפתח, המוגבל לקצה הפעיל. הפריט השני הוא שבר דיסטלי של להב מגל גיאומטרי (איור 2:21; Rosen, S.A. 1997. Lithics After the Stone Age. Walnut Creek, CA). בקצה הפריט ניכרת קטימה שעוצבה בשברור זקוף, וצלעותיו הן ללא עיצוב, אולם ניתן לזהות סימני שימוש על הקצה הפעיל: ברק שימוש מפותח, הן על צד הגב הן על צד הגחון, שמקורו אולי בשימוש יתר. הפריט השלישי הוא להב מגל קצר ורחב (איור 3:21). גבו מעוצב בשברור זקוף למחצה וקצותיו קטומים. על הקצה הפעיל ניכרים שברורוברק שימוש בולט.
יתר הכלים הם כלי נתזים שעוצבו מצור מישאש מקומי. כולם הם כלי אד-הוק: ארבעה נתזים משובררים, מרצע אחד וכלי משונן. סביר להניח שכלים אלה לא הוכנו במקום אלא הובאו אל המערה ככלים מוגמרים.
לצד כלי הצור נמצאו חמישה חלוקי צור, ארבעה שבורים באמצע ואחד שלם (איור 4:21, 5). החלוקים מעוגלים וניכרים עליהם סימני עיבוד: הסרת הקליפה בהתזות קטנות ושיוף. סביר להניח שהיו בשימוש כמקבות, אולי במהלך הרחבת המערות.
 
קבוצת הכלים כוללת שני סממנים מובהקים שבאמצעותם ניתן לתארך את מכלול הצור במערות 4 ו-5: (א) נוכחות של להבים ופריטי מגל רחבים, האופייניים לתקופות המאוחרת לתקופת הברונזה הקדומה; (ב) פריט מגל גיאומטרי, שכמותו מוכרים הן בתקופת הברונזה התיכונה הן בתקופת הברונזה המאוחרת, אולם נראה שטיפוס זה שכיח יותר בין כלי תקופת הברונזה התיכונה. דומה לפיכך כי אפשר לתארך את מאסף הצור במערות 4 ו-5, שבהן נמצאו יחד שמונה מתוך תשעת הכלים, לתקופת הברונזה התיכונה.