שטח A

השטח (32–33 מ' מעפה"י) נמצא במורדות הנמוכים של רכס הכרמל, באגן הניקוז של הנחלים מתלה וספונים, ומתאפיין באדמת סחף הררית. קודם לעבודות הפיתוח שימש השטח מטע גדול של עצי זית עתיקים. עצי הזית הועתקו ותחתם נתגלו שרידי קירות. נחפרו שלושה ריבועים (A3–A1). בריבוע A1 נחשף חלק מקיר או רצפה בנוי אבני גזית מכורכר (L102; איור 2). במרכז הריבוע נחשפה תשתית של קיר בנויה מאבני שדה קטנות (W3; איור 3). במרכז ריבוע A2 נחשף קיר, שכיוונו מזרח–מערב, שהשתמר לגובה שני נדבכים הבנויים מאבני כורכר מסותתות (0.25 × 0.30 × 0.60 מ' גודל ממוצע). בחלקו הצפוני של הקיר נחשפה אבן; ייתכן ששימשה אבן סף. בדרום נחשפה מפולת של אבני בנייה בשימוש משני. במזרח נחשף ראש קיר בנוי מאבני כורכר מסותתות (איור 4). בריבוע A3 נחשפה רצפה מאבני כורכר.  
 
שטח B
השטח (43.1 מ' מעפה"י) נמצא במורדות העליונים של הרכס. נחשפה רצפת טיח שהונחה על סלע האם שפולס בחול ובאבני שדה בינוניות (0.2 × 0.3 × 0.5 מ' גודל ממוצע; איור 5). מתחת לרצפה לא נמצאו ממצאים מתארכים.
 
שטח  C
בבדיקות המקדימות נתגלו 42 מכלולי קבורה במערות ובכוכים, מהם נחפרו 22. מערות הקבורה נחצבו במדרון השלוחה, ממערב למזרח, ופתחן במערב. המערות נחצבו בשלושה מפלסים (38–39 מ', 41–43 מ' וכ-50 מ' מעפה"י) העוקבים אחר קווי הגובה של השלוחה, ומנצלים את הקרום הגירי הקשה (הנארי) לשמש תקרה למערה; חלל המערה נחצב בגיר קרטוני רך. במכלולי הקבורה ארבעה טיפוסים עיקרים: 1. מערת מקמרים; 2. מערות עם מבואת כניסה, חדר קבורה יחיד וקבורה בארונות חרס; 3. מערות כוכים וקבורה על הרצפה; 4. קבר שוקת חצוב.
 
מערת מקמרים (C48; איור 6) נתגלתה בדופן המזרחית של מחצבה, נראה שנחצבה לאחר שזו יצאה משימוש. חלק מהמחצבה שימש חצר כניסה. המערה נמצאה חתומה באבן גולל, שבורה בחלקה, שהושלמה באבני שדה ובאדמה. אבן הגולל נעה במסילה חצובה. בצדה הפנימי של המזוזה הדרומית נמצא חור חצוב לבריח. סמוך לו נמצא שקע חצוב נוסף ששימש להנחת נר חרס, דופנותיו מכוסות בסימני פיח ושרפה. במדרגה הראשונה מתחת לסף ובמשקוף הצפוני נראו שני חורים חצובים ומגרעת, ששימשו להצבת דלת אבן בתוך מסגרת פנימית שנעה על ציר. שלוש הדפנות של המערה עוצבו כמקמרים רחבים. בקירות הצפוני והדרומי שלוש שקתות ניצבות חצובות. מתחת למקמר המזרחי נמצא קבר שוקת. כל המשכבים נמצאו פתוחים ועל רצפת המערה ריכוזי עצמות פזורות, כנראה תוצאה של שוד. כל המשכבים נמצאו מלאים בסחף, כמעט עד לשפת המחיצה. בחדר המרכזי נמצאו חרסים, שברי אבזם מברונזה, שברים של כלי זכוכית, מטבע ארד ביזנטי, תכשיטים ובהם צלבים וכן עצמות בעלי חיים. מניתוח ראשוני עולה כי המערה נפרצה ונשדדה כבר בתקופה קדומה. בממצא האנתרופולוגי במכלול הקבר לפחות 27 פרטים. על פי מספר הפרטים במערה ומגוון הגילים נראה כי המערה שימשה זמן רב והיא נפתחה ונסגרה פעמים רבות.
 
מערת קבורה עם מבואת כניסה, חדר קבורה יחיד וקבורה בארונות חרס (C49; איור 7). מבואת כניסה מלבנית חצובה בסלע הובילה לפתח המערה, שמעליו הצטברה אדמת סחף. פתח מלבני, חתום בגל אבנים גדולות, הוביל לחדר קבורה רבוע שתקרתו קמורה. בחלק הצפוני של חלל המערה נמצא ארון חרס (איור 8), סגור ברעפי כיסוי ועליהם גושי אבן ועפר שנפלו מתקרת המערה. בצד הדרומי, על רצפת המערה, נמצאו כלי זכוכית, אבן גיר מעוצבת כעלה, מסמרי ברזל, חרוזי זכוכית ובקבוקון מזכוכית. בתוך ארון החרס נמצאו עצמות שזוהו בהן ארבעה פרטים לפחות, כפתור נחושת, צדפות מסוג נעמית (גלצימריס), טבעת מתכת, חישוק עם פעמון קטן מברונזה ושברי גוף של כלי זכוכית. על רצפת המערה נחשף מכלול עצמות, סדורות לאורך הדופן הדרומית של המערה וזוהו לפחות שלושה פרטים.
 
מערת כוכים C19 נפגעה ברובה מעבודות הפיתוח ושרד ממנה חלקו המזרחי של כוך. על רצפת הכוך נחשפו עצמות אדם, בהם חלקי כיפת גולגולת ושיניים. סמוך לדופן הפנימית המזרחית נחשפה קבורה ראשונית של ילד שגילו 5–10 שנים, ראשו במזרח והרגליים במערב. כן נמצאו עצמות של פרט בוגר, שגילו מעל 20 שנים, ושבר של לסת עליונה של ילד שגילו 8–10 שנים. זוהו שרידים של שני פרטים נוספים. סמוך לקבורה הראשונית, נמצא מקבץ של כלי זכוכית: שמונה חרוזים עשויים משילוב של זכוכית ואבן, ארבעה חרוזים דמויי כפתור, זוגות של מצלתיים הנלבשים על האצבע, ארבעה בקבוקים ומקל בחישה (איור 9). עוד נמצאה חרפושית מאבן לבנה (איור 10). 
 
קבר שוקת C41, חצוב בסלע גיר קשה, זוהה בדופן הדרומית של מבואת הכניסה למערכת קבורה. סביב השוקת נחצבה מגרעת רחבה ומפולסת ששימשה להנחת לוחות אבן לסגירת הקבר. הקבר נמצא פרוץ ובתוכו שברי כלי חרס ומקל תמרוקים מעצם.
 
לאורך המורדות המערביים של רכס הכרמל, בין הנחלים ספונים ומתלה בדרום לבין נחל גלים בצפון, השתרע כפר שראשיתו כנראה בתקופה הרומית הקדומה. ההתיישבות בו נמשכה כנראה ברצף בתקופה הביזנטית, המאות הד'–הה' לסה"נ. הכפר סמוך לדרכים ראשיות וליישובים ברכס הכרמל ובמורדותיו, שהוקמו ושגשגו במאות הג'–הו' לסה"נ: חורבת שלאלה, חורבת סומקה, חורבת חרמש, חורבת חרובים (דר 201:1998–221), עתלית ואחרים. יש להניח כי תושבי הכפר סחרו בתוצרת חקלאית עם שווקים קרובים ורחוקים, ובדרך זו הגיעו אליו גם מגוון כלי ייבוא. נמצאו עשרות רבות של ידיות ושפות של קנקנים מקומיים 'דמויי שק', הנפוצים מאוד בכלי המסחר והאגירה. כן נמצאו שברים רבים של קערות ייבוא מטיפוס LRRW ואחרים.   
אותרו לפחות 50 נקודות, שמרביתן זוהו כמערות קבורה, אך יש להניח כי במדרונות הגבוהים הצפוניים יש מערות קבורה נוספות, דומות לאלה שזוהו בסקר מפת עתלית (רונן ועולמי תשל"ח). חלק ממערות הקבורה שולבו במחצבות בשימוש משני. טיפוסי מערות הקברים בח' מתלה, כגון כוכים ומקמרים, היו מוכרים מימי בית שני ועד התקופה הרומית המאוחרת לפחות. הממצא הארכיאולוגי והאנתרופולוגי מעיד כי חלקן שימשו עד התקופה הביזנטית, המאות הד'–הה' לסה"נ. בחלק מהקברים נמצאה קבורה בארונות חרס: בכמה מהם נמצאו ארונות חרס תמימים או שברים שלהם. שברים של ארונות חרס נמצאו גם במילוי במדרון השלוחה, והם מעידים על שוד הקברים. חורבת מתלה הוא האתר הארכיאולוגי הדרומי ביותר שנתגלו בו ארונות חרס באתרם. מחקר השוואתי על קבורה בארונות חרס בגליל מצביע שהיא נמשכה למן המחצית השנייה של המאה הב' לסה"נ ועד המחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ, ולאחר מכן נעלם מנהג זה (אביעם ושטרן תשנ"ח:151–162). כמו כן הועלתה אפשרות כי מרכז הייצור של הארונות היה בקפריסין ומשם יובאו לארץ ישראל, דרך נמל עכו שהפך לנמל ייצוא גדול, ושממנו נהנו גם יישובי הכרמל.
התיארוך הקדום ביותר של המערות הסתמך על ממצא כלי הזכוכית, שהשתמרו היטב, ורובם יוצרו בבית יוצר מקומי בתקופה הרומית הקדומה. התיארוך המאוחר, לתקופה הרומית המאוחרת, הסתמך על זיהוי הארונות ושברי כלי החרס. מניתוח ראשוני של הממצא הארכיאולוגי והאנתרופולוגי אפשר להניח כי מרבית המערות שימשו במשך תקופה ארוכה.