נחפרו שלושה ריבועים (A3–A1; איור 1) ונחשפו שתי שכבות, קדומה ומאוחרת, מן התקופה האסלאמית הקדומה. בשכבה הקדומה נחשפה מערכת להובלת מים, ובשכבה המאוחרת התגלו בורות ובהם חרסים. מעל שכבות אלה נחשפו רצפות שזמנן אינו ברור.

 
ריבוע A1. נחשפה מערכת של ארבעה צינורות (EB; איורים 2–5) ושני מתקנים (1, 2), שמשולבים בהם קנקנים. צינור (כ-2.2 מ' אורך) צופה באבני גוויל קטנות מלוכדות בטיט; הוא נקטע במזרח, כנראה בשל הפרעה מאוחרת. צינור C (כ-1.6 מ' אורך), מקביל לצינור B ופתחו מתחבר למתקן 1, שבסיסו קנקן שבור ועליו הונח בשכיבה קנקן נוסף. מתקן 2 מורכב מארבעה קנקנים המונחים זה על זה ומלוכדים באבני גוויל ובטיט. בפירוק המתקן זוהו כמה צינורות, שהוצמדו לשפות הקנקנים בטיח ושימשו להזרמת נוזלים. צינורות D ו-E חוברו לקנקנים העליונים שבמתקן 2 והזרימה בהם הייתה מטה, בכוח הכבידה. סמוך למתקן 2 נמצא מטבע פלס, ממטבעת רמלה של המושל העבאסי ג'עפר (L110; ר"ע 139195; 846/7 לסה"נ).
סמוך למתקן 2, נחשף קיר (W102; איור 6), בנוי מלבני חרס, שהושתת על יסוד של אבני גוויל המלוכדות בטיט, אולי שריד של מתקן נוסף. לא נמצא קשר אדריכלי בין קיר 102 לבין מתקנים 1 ו-2. על הפן המערבי של הקיר נחשפה שכבת טיח הידראולי שתפקידה אינו ברור. צמוד לקיר מצפון נמצא קטע של צינור או כלי אנטיליה; ייתכן שהיה קשור לצינורות שהיו במפלס עליון שלא שרדו.
 
ריבוע A2. נחשפו כמה רצפות מטויחות; הנמוכה (L107) ניגשת לבריכת שיקוע מלבנית (L111; איור 7) שחלקה העליון נהרס מהפרעות מאוחרות. בפינתה הדרומית-מערבית של הבריכה נחשפו שרידי קמרון; מעט מתחתיו נחשף פתח (0.8 מ' עומק). כמו כן זוהה צינור חרס שבקצהו נקב, ששימש כנראה לניקוז נוזלים לבריכה, או שהיה חלק מצנרת דרומית שלא שרדה.
 
ריבוע A3. לאחר ניקוי הצטברויות בכלי מכני על פני השטח, נחשף המשכו של צינור E, במפלס נמוך, שהתחבר לקנקן (3; איור 8). הקנקן הונח על תשתית של אבני גוויל מלוכדות בטיח. מדרום נחשף תוואי של צינור נוסף (F; איור 9), שצופה באבני גוויל מלוכדות בטיח, בדומה לצינור B.
 
ממצא כלי החרס
אביבה בושנינו
 
נמצאו חרסים רבים המתוארכים ברובם לתקופה העבאסית, המאות הט'–הי' לסה"נ — קערה מזוגגת (איור 1:10) מטיפוס 'Common Glazed', עשויה מטין צלהב ומעוטרת בזיגוג, ולה דופן עבה וזיווי בבסיס; קערה שלה שפת מדף קצרה נוטה החוצה (איור 2:10); קערה קטנה שלה שפה נוטה החוצה (איור 3:10); קערה מטיפוס הקערות ההמיספריות, ולה שפה נוטה פנימה (איור 4:10); קדרות (איור 5:10–7) מעוטרות בסרוק של קווים ישרים וגליים; לקדרה 7 שתי ידיות אנכיות; קדרה שכיחה מאוד, שלה שפה מעובה מקופלת חוצה (איור 8:10); קדרה עשויה מטין צלהב, שלה שפה נטויה חוצה (איור 9:10); קנקנים מטיפוס 'קנקני עזה', טיפוס 4 המאוחר (Majcherek 1995:169–170), ששימשו עד תחילת המאה הט' לסה"נ (איור 10:10, 11); קנקן מטיפוס קנקני זיר (איור 12:10) שלו שפה מעובה הנוטה מעט החוצה; טיפוס זה של קנקן נפוץ ברמלה ובסביבתה והוא דומיננטי במכלולים מהתקופה האסלאמית הקדומה; מקורו כנראה באזור ירושלים, וזמנו סוף המאה הז'–המאה הי' לסה"נ. ברמלה מופיע טיפוס זה לראשונה בראשית הקמת העיר, בתחילת המאה הח' לסה"נ; פקק שכיח מאוד (איור 13:10); פכים (איור 1:11–6) עשויים מחרס צלהב, חלקם מעוטרים בחריתות ובתוספות פלסטיות (למשל פך 5); פכים אלה מופיעים לראשונה בתקופה העבאסית ומשמשים עד המאה הי"א לסה"נ. פך 4 גדול ושרדה ממנו ידית (אבישר 2007: איור 19:2); כלים דמויי רימון (איור 7:11–10) הנפוצים בכל ארץ ישראל בתקופה האסלאמית הקדומה, תפקידם אינו ברור; נרות עשויים בדפוס מחרס צלהב (איור 11:11–13), נמנים על טיפוס הנר דמוי השקד, עם ידית הלשון. לנרות עיטורים של שריגי גפן ואשכולות ענבים. הנרות נפוצים מאוד וזמנם המאות הט'–הי"א לסה"נ. חוליית צינור חרס (איור 14:11) – פרט חשוב באספקת המים של העיר רמלה; טריזי כבשן (איור 15:11–17) ששימשו להפרדת כלי החרס בזמן הצריפה; כלי זואומורפי (איור 18:11) שכמותו מתחילים להופיע כבר בתקופה האומיית ונועד למזיגת נוזלים.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאו 75 פריטים מזכוכית, מהם 25 שברים של פסולת הקשורה לתעשיית זכוכית ובהם שברים המעידים בבירור על ניפוח כלי זכוכית בסביבה הקרובה. נוסף על הפסולת נמצאו כלי זכוכית המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה ומייצגים טיפוסים מוכרים מהמאות הח'–ראשית המאה הי"א לסה"נ. רוב הכלים ופסולת התעשייה נמצאו ב-L100 (איורים 6:12–9, 11, 1:13–8) וב-L110 (איור 11:13, 12). כלי מעוטר במיוחד נמצא ב-L111 (איור 12:12) וב-L113 נמצאו שישה כלים (איור 1:12–5, 10).
 
כלי הזכוכית (איור 12). נמצאו קערות גליליות האופייניות לתקופה העבאסית. הקערות מייצגות שני טיפוסי משנה: לטיפוס אחד שייכת קערה 1, שגונה כחלחל-ירקרק; היא גלילית רדודה, דופנה עבה יחסית, בסיסה שטוח ובתחתיתו צלקת גסה. לטיפוס השני שייכת קערה 2, חסרת צבע עם תת-גוון צהבהב-חום; קערה זו רחבה יותר, אך גובהה דומה לזה של קערה 1, דופנותיה דקות ובסיסה מעט קעור. טיב הזכוכית של שתי הקערות אופייני מאוד לכלים מהתקופה העבאסית. קערה דומה למס' 1 נמצאה בחפירה סמוכה ברמלה (גורין-רוזן 2011ב, איור 1:16). קערה 3 נמצאה עם בקבוקים 4 ו-5; לקערה גוון כחלחל-ירקרק, והיא מעוטרת במצבט שיצר דגם סגלגל מתחת לשפה, הנוטה מעט חוצה ומעוגלת באש. קערות מעוטרות בדגם צבוט דו-צדדי אופייניות מאוד למכלולים מהתקופה העבאסית, אך הטיפוס החל להופיע כבר בתקופה האומיית, ובמכלולים אחדים נמצאו שברים המעוטרים בטכניקה זו, שתוארכו למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ. הבקבוקים מייצגים את הטיפוסים הנפוצים ביותר במאות הח' והט' לסה"נ, וסביר להניח שהם מתוצרת מקומית. לבקבוק 4 גוון כחלחל-ירקרק, שפה מקופלת חוצה ומשוטחת, וצווארו קצר ורחב; לבקבוק 5 גוון כחלחל-ירקרק ובצוואר שנצבט לרוחבו נוצרו ארבעה רכסים. בקבוקים 6 ו-7 עשויים ברישול ושפתם מקופלת פנימה. לבקבוק 6 צוואר רחב וקצר, והוא עשוי באי-סימטריה. לבקבוק 7 צוואר צר, הנפתח לכתף השמוטה באי-סימטריה. שני הבקבוקים יוצרו בבית מלאכה מקומי; ייתכן ששרידיו נמצאו באתר. בקבוקים כמעט זהים נמצאו בחפירה סמוכה ברמלה (גורין-רוזן 2011ב, איור 4:14–6), והם מתוארכים למאה הח' לסה"נ. לקבוצת הכלים הקדומים, מן המאה הח' לסה"נ, שייך שבר צוואר של כלי 8, שגונו כחלחל-ירקרק והוא מעוטר בחוט גלי דק. כלי זה נמצא עם בקבוק 7 ובסיס של בקבוקון 9. בקבוקון 9 קטן, חסר צבע וצורתו גלילית. לשבר בקבוקון 10 חתך מרובע; הוא מסיבי, דופנו עבה ובסיסו עבה מאוד. הזכוכית, שגונה כחול-ירוק, מאוכלת מאוד מבליה. הבקבוקון שימש לתמרוקים, והוא מטיפוס האופייני מאוד למאות הט'–הי' לסה"נ.
כלים 11 ו-12 מעוטרים במגוון טכניקות. קערה 11 מנופחת לתבנית שיצרה דגם הבולט חוצה; לקערה דופן הנוטה בזווית חוצה ומעוטרת בדגם המתחיל מהבסיס ומטפס על הדופן. העיטור על הדופן מורכב ממעוינים רוחביים. קערות מטיפוס זה מוכרות מחפירות אחרות ברמלה ומאתרים אחרים, וזמנן לרוב המאה הי'–ראשית המאה הי"א לסה"נ. קערות רבות מטיפוס זה נמצאו בספינה טרופה בסרצ'ה לימני, לחופי תורכיה, ששקעה בשנת 1025 לסה"נ. כלי 12 מעוטר בגילוף ובליטוש שנעשו אחרי שהזכוכית התקררה. בטכניקה זו נדרשים זמן ומיומנות רבה מאוד, לכן כלים שנעשו בטכניקה זו נתפסים כחפצי מותרות. שברי כלים המעוטרים בטכניקה זו נמצאו בחפירות ברחבי רמלה, במגוון רחב של צורות כלים וסגנונות עיטור (ר' למשל גורין-רוזן 2011ב, איור 5:16, 6; Gorin-Rosen 2010:248–252, Pl. 10.10:2–8). הכלי מעוטר על הדופן ועל התחתית בגילוף עמוק. בסיס הכלי עוטר במעגלים והדופן עוטרה במגרעות סגלגלות בשורה אנכית, המגיעות עד הבסיס ומעליהן שני פסים רוחביים עמוקים. סביר להניח שהעיטור המשיך כלפי מעלה, אך הכלי שבור ורק חלקו התחתון שרד. טיב העבודה והדגם מעידים על כלי איכותי ומפואר, שהושקעו בו זמן ומאמץ, ועל יכולת אומנותית גבוהה. כלי דומה נמצא בנישפור ומתוארך למאה הי' לסה"נ (Kröger 1995:124–125, No. 167, ר' שם הפניות נוספות). בפוסטאט נמצא כלי דומה, המעוטר במגרעות מגולפות שבמרכזן גילוף עמוק יותר, המתוארך גם הוא למאה הי' לסה"נ (Scanlon and Pinder-Wilson 2001:92, 99, Fig 42-z'').

פסולת תעשיית זכוכית (איור 13). נמצאה פסולת מגוונת, הקשורה לבית מלאכה לייצור כלי זכוכית. למרות שלא אותר מקום הכבשן, הממצאים מלמדים שהיה סמוך מאוד לשטח שנחפר. פסולת מניפוח כלי זכוכית נקראת 'מויל' (moil) והיא סרח עודף שנשאר לאחר ניתוק הכלי מאבוב הניפוח. כלומר, צד אחד נחתך באופן מסודר מצוואר הכלי והחלק השני שובר מקצה אבוב הניפוח. נמצאו שני שברי מויל יחד עם פסולת מגוונת. מויל אחד (איור 1:13) עבה מאוד, חסר צבע ומכוסה בבליה שחורה קשה ומאכלת; ניכרים עליו סימנים של ליפוף הזכוכית בכמה שכבות על אבוב הניפוח, ובחתך רואים בברור את החיתוך של הכלי מהמוט. המויל השני (איור 2:13) שבור מאוד ושרד ממנו רק הקצה החתוך; כנראה שמקורו בכלי חסר צבע, והוא מכוסה בבליה שחורה. טיב החומר והבליה מלמדים על זכוכית שאינה קדומה לתקופה העבאסית. הכמות הגדולה ביותר של שברי מויל מחפירות באזור רמלה נמצאה בחפירת שרידי בית יוצר במצליח, אך אלה קדומים ומתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית (Tal, Jackson-Tal and Freestone 2008: Fig. 8); הדבר ניכר היטב בטיב הזכוכית שממנה יוצרו. פסולת נוספת היא נטיפה (איור 3:13), שקצה אחד שלה עגול ושבור וקצה אחר מחודד. מהשבר אפשר לראות שהזכוכית לא אחידה ובתוכה פירורים של זכוכית אדומה, שנוצרה מריכוזים של נחושת. עוד נמצאו גושי זכוכית גולמית קטנים, המכוסים בבליה קשה, למשל, גוש קטן (איור 4:13) שחתכו משולש. כן נמצאו גוש של זכוכית חמה שהתקררה (איור 5:13), גוש של פסולת מעורבת מהכבשן (איור 6:13) וגוש זכוכית ששהה בחום גבוה וכל קצותיו התעגלו (איור 7:13).
נמצאו שברי לבנים מהכבשן עצמו (איור 8:13–12), ובהם שבר של לבנה מזוגגת מדופנות הכבשן, שצדה הפנימי, שהיה במגע עם חום רב, הזדגג, ואילו בחלקה החיצוני נשאר חומר לבנים, שניכר בו המרקם של החומר האורגני שליכד את הלבנה. זוהו שברי לבנים מזוגגות, בכמה דרגות של טמפרטורה וחשיפה לחום רב. אפשר לראות את הפן הפנימי המזוגג ואת הפן החיצוני, שנשרף בטמפרטורה גבוהה ונראים בו חללים שבהם היה החומר האורגני שנשרף לחלוטין. נוסף על אלה נמצאו שברים של לבנים מהכבשן (לא צולמו). סוג נוסף של פסולת, הקרובה יותר לאזור שבו הותכה הזכוכית בכבשן, הוא שרידי דופן, שעל חלקה זיגוג ובשוליה שרידי זכוכית גולמית (איור 13:13). שרידי לבנים שרופות ומזוגגות נמצאו גם בפסולת בית היוצר במצליח, שתוארכה לשלהי התקופה הביזנטית (Tal, Jackson-Tal and Freestone 2008: Fig. 1). פסולת תעשיית זכוכית נמצאה גם בחפירה ברחוב בר אילן ברמלה, בקרבת פני השטח, עם ממצאים שתוארכו לתקופות האומיית, העבאסית והפאטימית (גורין-רוזן 2011א), וכן בחפירה סמוכה, שבה נמצאו בורות אשפה ובהם פסולת מכבשני כלי חרס, מהמאות הט'–הי' לסה"נ (גורין-רוזן 2011ב), ופסולת מתעשיית זכוכית (גורין-רוזן 2011ב). חשוב לציין את הקרבה של בתי המלאכה לייצור כלי החרס לבתי המלאכה לייצור כלי הזכוכית; תופעה זו מוכרת מאזורי תעשייה אחרים בתקופה זו ובתקופות קדומות יותר.
 
ממצאי החפירה מצביעים על אזור תעשייה, ובו מערכת מורכבת להובלת מים, שפעלה בכוח הכובד. על סמך הממצאים ועל סמך חפירות אחרות שנערכו באזור, מתוארכים השרידים לתקופה העבאסית. המתקנים יכלו לשמש חומר בידוד טרמי וייתכן שניצלו את זרימת המים דרכם לחימום. לא הייתה אפשרות לקשור בין כל האלמנטים שנחפרו בשל הפרעות מאוחרות, כנראה מהמחצית השנייה של המאה הט' ומהמאה הי' לסה"נ. מתקופה זו נמצאו בורות אשפה לכלי חרס, לטריזי כבשן ולכלי זכוכית. הבורות חדרו לשלב הקדום ופגעו במתקן הקנקנים, וקשה לפיכך לשחזר את דרך פעולתו. עם זאת אפשר לראות התאמה בין הממצאים לבין אלה מחפירה סמוכה (הדד 2011), שבה נחשפה מזבלה מהתקופות העבאסית והפאטימית, שהכילה פסולת מכבשני בית יוצר. האזור כולו שימש לתעשייה ובו מגוון רחב של מתקני ייצור.