חדר A מרובע (2.2×2.2 מ'). במרכז הקיר המערבי נחצב כוך (0.8×1.0 מ', 1.7 מ' מתקרת החדר) שנועד להכיל גלוסקמה אחת. הכוך נחצב בדיוק במרכז החדר ובציר אחד עם פתח הכניסה למערכת (איור 1, חתך 2–2) ונראה שחוצבי המערכת ייחסו לו חשיבות רבה. בכוך הוצבה ככל הנראה אחת מהגלוסקמות שיתוארו בהמשך. חציבת המערכת מוקפדת, החוצבים שמרו על זוויות ישרות ומידות אחידות וניכר שלפנינו מערכת קבורה מפוארת של משפחה בעלת אמצעים. בשל הסחף הרב בחלל החדר גובהו אינו ידוע. בדפנות הצפונית והדרומית של החדר נחצבו כניסות לשלושה חדרים נוספים.

 
אל חדר B הרבוע (1.7×1.7 מ') מוביל מסדרון חצוב קצר מחדר A (אורך 0.4 מ'). בקירות המערבי והדרומי נחצבו מקמרים ודרגשים (0.6×1.8 מ') ששימשו להנחת הנפטר, קצה כל דרגש עוצב בחציבה ככרית מוגבהת (0.6×0.4 מ', 0.1 מ' גובה). כריות הדרגשים סמוכות זו לזו. קירות החדר עוצבו בהקפדה על זוויות ישרות ותקרה ישרה. החדר מלא בשפך עד לגובה המשכב ולפיכך רצפתו לא תועדה.
 
אל חדר C המרובע (1.7×1.5 מ') מוביל מסדרון חצוב קצר (0.5 מ' אורך) מחדר A. הפתח למסדרון נמצא בדופן הצפונית של חדר A, סמוך לפינה הצפונית-מערבית של החדר. בקירות המערבי והצפוני נחצבו מקמרים ודרגשים (0.6×1.8 מ') עם כריות חצובות בקצותיהם, סמוכות זו לזו. מעקה חצוב צר (0.1 מ') מפריד בין הדרגש לחלל החדר. הקירות עוצבו בחציבה מדויקת ובשמירה על זוויות ישרות. צדו המזרחי של הדרגש הצפוני פגוע וחסר. הובחנה פריצה בדופן המזרחית של חדר הקבורה שבעקבותיה חדר שפך רב לחלל החדר שמקורו כנראה מחדר קבורה D הסמוך.
 
חדר D נפגע והתמלא בסחף, ככל הנראה במהלך עבודות בנייה מודרניות מצפון למערכת הקבורה. נראה שהכניסה לחדר חצובה בקיר הצפוני של חדר A, סמוך לפינתו הצפונית-מזרחית. השפך הרב שהצטבר אינו מאפשר כניסה לחדר ולכן תוכניתו המדויקת אינה ידועה (איור 1, חתך 3–3).
 
הממצא. בחדר A נמצאו שברי כלי חרס ושברי גלוסקמות בתוך ערמות השפך שפונו מחדרים B ו-C על ידי שודדי העתיקות. כלי החרס כללו שברי גוף של סירי בישול האופייניים למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ. שברי גלוסקמות האבן מסוג הגלוסקמות בעלות הדופן הדקה מעוטרות ברוזטות. חלק מהשברים היו מעוטרים בחריתה במחוגה וצבועים בצבעי אדום וצהוב; שברים דומים מוכרים מקברים רבים מאזור ירושלים (קלונר ע' תש"ם, קברים וקבורה בירושלים בימי בית שני, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים: 250–251). בחדר A נמצאה גלוסקמת אבן גדולה (0.66 מ' אורך, 0.3 מ' רוחב, 0.37 מ' גובה, 3 ס"מ עובי הדפנות; איורים 3, 4) בעלת ארבע רגליים קצרות (7 ס"מ רוחב, 1.5 ס"מ גובה), מעוטרת בדופן ארוכה אחת בלבד. על הדופן נחרת דגם הנדסי מלבני (21.5×52.0 ס"מ), בחלק העליון של הדפנות עוצבה שפת מדף צרה הבולטת בסנטימטר אחד מדופן הגלוסקמה כלפי חוץ. הגלוסקמה מטיפוס הגלוסקמות דקות הדופן (1.5 ס"מ בלבד עובי דופנות הגלוסקמה).
 
שתי גלוסקמות מעוטרות שנבזזו מהמערה הושבו מידי השודדים והן מתוארות להלן.
גלוסקמה 1 (0.82×0.34 מ', 0.4 מ' גובה, 2 ס"מ עובי הדופן; איור 5) ניצבת על ארבע רגליים צרות ומרובעות (9 ס"מ רוחב, 2 ס"מ עובי וגובה). המכסה חלק, בסיסו מלבני וצורתו גמלונית (0.29×0.77 מ', 9.5 ס"מ גובה). בדופנות המכסה המשולשות נחצבו מגרעות לאחיזה נוחה, לצורך הסרתו והנחתו של המכסה. בשפה הפנימית של הגלוסקמה הותקנה מגרעת שהותאמה למידות המכסה.
הגלוסקמה מעוטרת משלושה צדדים. דופן ארוכה אחת נותרה חלקה וללא עיטור, ייתכן עדות להשענותה של הגלוסקמה אל הקיר בכוך היחיד בחזית חדר A. חזית הגלוסקמה עוטרה במחוגה ובחרת דק במסגרת מלבנית שבה מרובעים עוקבים ובתוכם זוג קווים מצטלבים. בתוך המסגרת שלוש רוזטות מעוצבות בתוך שני מעגלים קונצנטריים (0.18 מ' קוטר). שני עמודים המורכבים מדגם של קווים מקבילים שבקצותיהם שני חצאי עיגולים חוצצים בין שלוש הרוזטות. הרוזטה האמצעית מורכבת מ-12 עלי כותרת היוצאים מנקודה מרכזית אחת. שתי הרוזטות הקיצוניות זהות ומורכבות משישה עלי כותרת מעוטרים היוצאים מנקודה מרכזית אחת וביניהם שישה חצאי עלים. נשתמרו שרידי עקבות צבע אדום.
שתי הדפנות מעוטרות במסגרת כפולה כמו זו המעטרת את חזית הארון, אך העיטור במרכזן שונה. בדופן אחת מופיעה במרכז רוזטה יחידה גדולה (0.17 מ' קוטר) המורכבת מעלי כותרת בתוך שני מעגלים חרותים. בדופן השנייה מופיעים במרכז חמישה מעגלים
(8 ס"מ קוטר) ובתוכם רוזטות עם שישה עלי כותרת, שניים מהעלים בבסיס התחתון, שניים בעליון ואחד מרכזי. שרידי צבע אדום נמצאו על הדפנות. דומה שזה גם הסידור של הרוזטה היחידה בצד הקצר השני.
 
גלוסקמה 2 מעוצבת במתאר טרפזי (0.18×0.50 מ' בסיס, 0.23×0.59 מ' מסגרת עליונה, 0.23 מ' גובה, 1.5 ס"מ עובי הדופן; איור 6) וניצבת על ארבע רגליים קטנות (0.5 ס"מ גובה). הגלוסקמה עוטרה בדופן ארוכה אחת בלבד. עיטור הגלוסקמה נעשה בחריתה ובצבע אדום; מסגרת חרותה בהיקף ובתוכה דגם של קווים מזוגזגים, במרכז שלושה מעגלים כפולי מסגרת (0.15 מ' קוטר מרבי) ובתוך כל אחד מהם רוזטה בעלת שישה עלי כותרת. בין שלושת המעגלים, בחלקם העליון, נחרתו מעין קשתות כפולות. בפינות הדופן נחרתו קווים מזוגזגים. שלוש הדפנות הנותרות לא עוטרו, אך ניכרים לאורכן סימני חציבה שהותיר אזמל רחב (כ-3 ס"מ עובי).
 
המערכת שתועדה היא מערכת קבורה משפחתית, ככל הנראה של אוכלוסייה ממעמד כלכלי גבוה. המערכת עוצבה בחציבה מוקפדת: שמירה על זוויות ישרות, תוכנית סימטרית והקפדה בפרטים. בחזית החדר המרכזי בציר ישר מול הפתח, הותקן כוך קבורה יחיד שנועד להצבת ארון קבורה אחד בלבד, ככל הנראה של האישיות החשובה במשפחה או ראש המשפחה. חציבת המקמרים נעשתה בדיוק רב האופייני לחציבה בתקופת הבית השני (קלונר ע' וזיסו ב', תשס"ג, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים: 36). המערה נשדדה בחלקה ותכולתה נבזזה, כך שלא ברור אם היו שלדי אדם מונחים על הדרגש בקבורה ראשונה. הובחנו עצמות אדם אחדות מפוזרות בין ערמות השפך שהותירו השודדים בחדר A. כריות הראש על גבי קצות הדרגשים עשויות ללמד על המשכיות של מסורת קבורה יהודית מתקופת הברזל (ברקאי ג', תשנ"ד, קברים וקבורה ביהודה בתקופת המקרא, בתוך, זינגר א' [עורך], קברים ונוהגי קבורה בארץ ישראל בעת העתיקה, ירושלים, עמ' 150).
בשנים האחרונות הציעו קלונר וזיסו שהמקמר נועד להנחת גלוסקמות ולא להנחת גופות הנפטרים. בין נימוקיהם – הימצאות הכוכים יחד עם המקמרים באותה המערה. לדבריהם השימוש בכוכים פתר את בעיית הצחנה במערכת, לכן על המקמר הניחו גלוסקמות ובכוכים הניחו את הגופות וחתמו באבן גולל למניעת התפשטות הריח (קלונר ע' וזיסו ב', תשס"ג: 39). במערכת הקבורה שתועדה לא נמצאו כוכים לקבורה ראשונה, אך נמצאו שברים רבים של גלוסקמות. ייתכן שכריות הראש נחצבו למטרת שימוש בקבורה ראשונה על גבי הדרגשים בתוך המקמר (איור 7). כדי להימנע מצחנה חסמו את הפתח הצר של חדר הקבורה ובכך מנעו מהריחות הרעים להתפשט לחדר הכניסה למערכת, חדר A.
תוכנית המערה בשילוב ממצא כלי החרס ושברי הגלוסקמות שנאספו, וכן ממצא הגלוסקמות שהוצאו מהמערכת והושבו מאפשרים לתארך את זמן השימוש במערה לסוף המאה הא' לפסה"נ ולמאה הא' לסה"נ. מערכות קבורה בעלות תוכנית דומה וממצא דומה נחשפו בעבר בירושלים. מוכרות כ-120 מערכות קבורה שנעשה בהן שימוש במקמרים ורק במחציתן נעשה שימוש גם בכוכים לקבורה ראשונה. המערכת שלפנינו מייצגת המשכיות למסורות קבורה מימי הבית הראשון בירושלים הנמשכות אל תקופת הבית השני, יש להניח שעל ידי אותה אוכלוסייה. עד כה לא נחשפו מערכות קבורה באזור זה של הכפר, ומערכת מפוארת זו מוסיפה מידע חשוב על מצאי בתי הקברות של האוכלוסייה היהודית ותפרוסתם בירושלים מסוף המאה הא' לפסה"נ ובמאה הא' לסה"נ.