שכבה II
נחשפו שרידי מבנה הבנוי אבני גזית על יסודות מסיביים (איור 2). המבנה שרד בחלקו ולפיכך אי-אפשר לאמוד את שטחו. שרדו הנדבך הראשון ושרידי רצפת לוחות אבן.

הקיר הצפוני של המבנה (W51; אורך 7.5 מ', רוחב 1.7 מ'; איור 3), שכיוונו מזרח–מערב, בנוי בקפידה שתי שורות של אבני גזית גדולות שביניהן מילוי של אבנים בינוניות. האבן בפינה הצפונית-מזרחית גדולה במיוחד (0.45×0.70×1.00 מ') ושוליה מסותתים; היא כנראה תחמה ממערב סף שלא שרד (איורים 2: חתך 1–1, 4).
לקיר 51 ניצב קיר (W55; אורך 4 מ', רוחב 1.55 מ') המסתיים במעין קדמה (W54) הפונה מערבה. לקיר 55 ניגשת ממזרח רצפת לוחות אבן (איור 5). כ-1.5 מ' מדרום לקדמה נמצאו 20 אבני גזית זהות בגודלן, סדורות בשתי שורות (איור 6); נראה שנאספו בקפידה מחורבות המבנה ונערמו במכוון, וייתכן שיועדו לבנייה עתידית.
ממערב למבנה נמצאו שרידי תעלת מים (4.5 מ' אורך לפחות); לא ברור אם שימשה אותו.
על סמך מצב השרידים נראה כי אבני המבנה נשדדו לאחר שניטש.
הממצא מן המבנה כלל כלי חרס מיובאים כגון קערות ממורקות (איור 1:7–5), אמפורות רודיות (איור 13:7) ופך בעל שפה תלתנית (איור 11:7) לצד כלי חרס מקומיים שבהם קדרות גדולות (איור 6:7–8), סיר בישול (איור 9:7), טס אפייה (איור 10:7) וקנקן (איור 12:7). כמו כן נמצאו חלזונות ארגמן, עדות להפקת צבע הארגמן.
סמוך לסף נמצא שבר צלמית שבו ניתן להבחין בברור ברגל גברית שלצדה פרוות אריה (איור 8). בראש האריה ניכרים רעמתו, עיניו ופיו. צלמיות מסוג זה מוכרות מן העולם ההלניסטי והן מתארות את הרקולס עוטה את עור האריה הנמאי. כמוהן נמצאו בארץ במכלולים ציבוריים וכן בבתים פרטיים: שתיים נוספות בעכו ואחת במרשה, בתל דור ובשומרון.

שכבה I
נחשפה תשתית רצפה מאבנים קטנות (L505 ,L504 ,L502; מידות 4.0×4.5 מ'; איור 9) שהונחה מעל מפלס הרצפה המקורית שניגשה לקירות המבנה ההלניסטי. הרצפה נתחמה ממזרח בקיר מעוגל (W53) ששרד לגובה נדבך אחד. בשני חתכים (L513 ,L512) שנעשו לתוך רצפת שכבה I לא נמצאו שרידי רצפת לוחות האבן משכבה II שנחשפו במערב המבנה. בראש חתך 513 נמצא מטבע אנטוניניאנוס מימי הקיסר קארוס (282–283 לסה"נ; ר"ע 106551).
על תשתית הרצפה, ששימשה כנראה חצר, נמצאו שברי קערות (איור 14:7) וסירי בישול (איור 15:7, 16) המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה (עד למחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ). כלי החרס העשויים טין חולי הם חיקויים מתוצרת מקומית של כלי כפר חנניה, תופעה שאינה שכיחה.
 

יסודותיו האיתנים של המבנה, רוחב קירותיו ואופי הבנייה הניכר בבניית גזית וסיתות שוליים מעידים על היותו מבנה ציבורי, אך השטח המצומצם שנחפר והישרדותו החלקית של המבנה אינם מאפשרים להעריך את תפקידו. קרבת המבנה למקדש שממזרח יכולה אולי לרמוז על אופיו הציבורי של האזור.