ריבוע C

בדרום הריבוע נחשפה תשתית ריצוף עשויה אבני גוויל אחוזות בטיט אפור ומעליה שרידי רצפת פסיפס עשויה אבני פסיפס גסות (L504). מצפון לרצפת הפסיפס נחשף קטע קטן של רצפת טיח ורוד (L508).
 
ריבוע B
במרכז הריבוע נמצאו שרידי רצפה (L501) שפורקה בהמשך ומעליה שברי טבון וקערה (איור 2: 4). מתחתיה נחשפו שרידי רצפה עבה עשויה טיח לבן (L502) ששרידיה נמצאו בכל שטח החפירה ועליה נמצאו קערית (איור 2: 2), קערה (איור 2: 8) ונר (איור 3: 1). מתחת לרצפה נמצאו פך (איור 2: 14), פכית (איור 2: 17) ומכסה סיר בישול (איור 2: 23).
בפינה הצפונית-מערביתשל הריבוע נחשף קיר בנוי אבני גוויל אחוזות בטיט אפור
(W701), פניו המזרחיים מטויחים. במילוי הצמוד אליו נמצאו קערית (איור 2: 1), פכית (איור 2: 16) ושני נרות (איור 3: 5, 6). הקיר היה קשור כנראה לרצפה 502 אף ששרידיה לא נמצאו לידו; המשכה נחשף בחלקו הצפוני של ריבוע A.
בחלקו הדרומי של הריבוע התגלתה רצפה עשויה טיח (L503) שמשולבים בה שברי כלי חרס. הם נחשפו עם הפגיעה בשכבת הטיח העליונה ושחיקתה. בין הכלים המשוקעים בריצוף בלטו כמה בסיסים שטוחים של כלי חרס עשויים טין צלהב אופייני לתקופה האסלאמית הקדומה: קערות (איור 2: 3, 6), סירי בישול (איור 2: 9, 10), ידית זיז (איור 2: 21) ונרות (איור 3: 3, 4, 7). חלקה המערבי של הרצפה מפולס וצבעו אפור, החלק המזרחי, שצבעו לבן-ורוד, מתרומם אל שרידי קיר (W702).
בחלקו הדרומי של הריבוע נמצאו ברצפה שתי הפרעות שצורתן מעגל (1.2 מ' קוטר) ומלבן (0.3×0.6 מ') ונמצאו בהם שברי כלי חרס מן המאות הח'-הט' לסה"נ. במתווה המלבני נמצאו שברי כלי חרס, בהם שפת קערית מיובאת מטיפוס CRSW (טיפוס A9 של Hayes) שתאריכו שלהי המאה הו'–סוף המאה הז' לסה"נ ועליו חרוטים צלב ואותיות ביוונית (איור 2: 5) ופכית (איור 2: 18). במתווה העגול נמצאו קערה (איור 2: 7), פכים (איור 2: 13, 15) ופכית (איור 2: 19).
 
ריבוע A
מעל הרצפה, בצפון-מזרח הריבוענחשפה פינה צפונית של מבנה או מתקן שהיה בנוי אבנים שחזיתן מעובדת משולבות באבני גוויל (W700). המבנה נהרס בעת הנחת קו הביוב.
בחלקו הצפוני-מערבי של הריבוע נחשף מבנה רבוע לא רגולרי שלקירותיו נדבך אחד והם בנויים אבני גוויל מעובדות גס. הקיר הדרומי (W703) ששני פניו נחשפו, בנוי משתי שורות של אבני גוויל גסות (0.7 מ' עובי). הקירות הצפוני והדרומי של המבנה ניגשים במזרח אל תוואי תעלה המוליכה אל מתקן סמוך מדרום. התעלה בנויה אבני גוויל בינוניות אחוזות בטיט אפור. על סמך אופי הבנייה נראה כי המבנה התנשא לגובה של כמה עשרות סנטימטרים בלבד.הממצא הקרמי כלל ידית פך(איור 2: 20).
 
המתקן
בחלק המרכזי של ריבוע A נחשפו שתי בריכות בנויות אבני גוויל אחוזות בחומר מילוט (איור 4). בבריכה הצפונית ניתן להבחין בשני שלבים המעידים על שינויים בטכניקת ייצור או על שינוי בתפקוד.
 
שלב א
הבריכה ריבועית (0.58×0.62 מ', 0.56 מ' גובה). דופנות הבריכה בנויות שתי שורות של אבני גוויל אחוזות בחומר מילוט אפור, פני הבריכה מטויחים בטיח אפור. בשפת הבריכהמגרעת שנועדה להתקנת כיסוי.
הקיר הדרומי של הבריכה וחלקו הדרומי של הקיר המזרחי נמצאו הרוסים ובחתך התעלה המאוחרת ניתן להבחין בתוואי הפרעה בכיוון מערב–מזרח החוצה את השטח.
בבריכה הובחנו שלושה רובדי טיח: טיח יסוד שצבעו ורוד, ובו כמות גדולה של חרסים מרוסקים, מעליו רובד ביניים אפור ובו כמות גדולה של אפר, ורובד עליון של טיח לבן-ורדרד המורכב מסיד ומעט חרסים מרוסקים. בתוך הבריכה נמצאה ידית של פכית (איור 2: 22).
אל חלקה העליון של הבריכה ניגשת תעלת הזנה. בפינה הדרומית-מזרחית בתחתית הבריכה נמצא פתח המוליך לתעלת ריקון.
תעלת ההזנה: נראית יצוקה (39 ס"מ רוחב חיצוני, 21 ס"מ רוחב פנימי, עד 11 ס"מ עובי דפנות, 18 ס"מ עומק מרבי), צבע הרצפה אפור-לבנבן. הדפנות בנויות טיט אפור שבו כמות גדולה של אפר. דופנות התעלה ורצפתה אינם מטויחים. דופנות התעלה חוזקו בעיבוי של אבני גוויל אחוזות בטיט. התעלה נמצאה מכוסה בשברי גוף של קנקני אגירה (איור 2: 12), סיר בישול (איור 2: 11) וכמה חלוקי אבן מאורכים. התעלה המגיעה מצפון-מזרח (2 מ' אורך חשיפה) מתחברת אל הבריכה בגובה 36 ס"מ מרצפתה. שיפוע התעלה מתון (°½3) והיא מחוברת אל דופן הבריכה בצוואר קנקן ששולב בדופן (11 ס"מ קוטר חיצוני, 7 ס"מ קוטר פנימי, 40° זווית חיבור).
תעלת הריקון: בתחתית הבריכה, סמוך לפינתה הדרומית-מזרחית, מוליכה תעלה לדרום-מזרח (1.09 מ' אורך הקטע שנחשף, כ-3° שיפוע, 10 ס"מ קוטר פנימי, 12 ס"מ עומק מרבי, 16-12 ס"מ עובי דפנות), עשויה טיט ורוד הזהה בצבע ובמרכיבים לטיח המצפה את קרקעית הבריכה. המשך התעלה מזרחה הרוס.
שלב ב
צוואר הקנקן ששימש מעבר לתעלת ההזנה נחסם באבן שהוכנסה לתוכו מכיוון התעלה וחוזקה למקומה בטיט אפור. פתח התעלה נחסם מתוך הבריכה בטיח המורכב מסיד, אפר ובו גרגרי פחם, חצצים זעירים ומעט רסיסי חרסים, ופני החסימה הוחלקו. דופנות הבריכה הוגבהו ב-42 ס"מ (0.98 מ' גובה כולל) בבניית נדבכי גוויל. הבנייה החדשה טויחה בטיח אפור עד מתחת לקו התפר.
ההבדל בשלבי הבנייה ניכר גם בפניה החיצוניים של הבריכה: בשלב הראשון הקירות החיצוניים מטויחים, ובשלב השני, בנדבכים הגבוהים נראות אבני הגוויל אחוזות בטיט האפור ללא טיח חיצוני. בשלב זה לא הותקנה בשפת הבריכה מגרעת לכיסוי.
במרחק של 0.6 מ' מדרום לבריכה נחשפה בריכה נוספת שחלקה העליון הרוס (מידות 0.45×0.44 מ', 12 ס"מ עובי הדפנות, 0.15 מ' גובה השתמרות מרבי), מטויחת בטיח ורוד. 
אל הפינה הדרומית של הבריכה מתחברת מחיצה (כ-10 ס"מ עובי) עשויה טיט אפור ומעליו עקבות טיח ורוד, בסיסה לא נחשף.
חומר הבנייה מעיד כי שתי הבריכות אף שאינן קשורות, נבנו בשלב הראשון של פעולת המתקן.
לא ברור למה שימש המתקן, ואולם על סמך הפרשי הקוטר בין תעלת ההזנה לתעלת המוצא ייתכן כי אל הבריכה הצפונית הגיעה כמות גדולה יחסית של נוזלים במהירות גבוהה, ואילו ריקון הבריכה נעשה באיטיות. מיקום מוצא תעלת הריקון מעיד כי הבריכה לא נועדה לשמר משקעים ורוקנה עד תום.
ממזרח לתעלת המוצא של הבריכה הצפונית נמצא קטע מרוצף שברי כלי חרס גדולים
(L507) שמפלסו תואם את מפלס החרסים המכסים את תעלת המוצא. ייתכן כי בשלב הראשון של המתקן כיסתה רצפת חרסים את המרווח שבין שתי הברכות.
רצפה 507 נמצאה מכוסה ברובד אפר מעורב בפרורי סיד, מעליה נמצא נר תמים (איור 3: 2).
 
הממצא הקרמי שנמצא בחפירה כולל מספר רב יחסית של נרות וקעריות, וכן שברי פכים, סירי בישול וקנקנים וכן חוליית צינור דמויית U (איור 5).
מספרן הרב של הרצפות שנחשפו, שרידי המבנים, הבריכות וממצא כלי החרס מעידים על פעילות אינטנסיבית בתקופה שלאחר ייסוד העיר. סביר כי שטח החפירה שהיה כנראה אזור תעשייה נמצא בתחום העיר.
 
נר עם כתובת ערבית מחפירות רמלה
ניצן עמיתי-פרייס 
נר קוני שלם עם ידית לשון, שבורה (איור 3: 4). מסביב לעין הנר כתובת ערבית.
הכתובת היא שילוב של מילים הכתובות בחלקן בכתב רגיל ובחלקן בכתב ראי. זוהי גרסה משובשת של כתובת ערבית על נרות עבאסיים ולשונה: 'הדלק את האש ואל תיטה והדלק את האור שלך ואל תיכבה' (Clermont-Ganneau Ch. 1898. Recueil D'Archéologie Orientale, tome II, Paris, p.20). הכתובת כאן משובשת וכוללת רק כמה מילים מתוך הכתובת המקורית, וזו לשונה:
لا ......   نير [בכתב ראי] צד שני של עין הנר تنطفي ولا تنكفي
'בער אל ......[אותיות שמובנן לא ברור- אלאיי]
תכבה [את אורך] ואל תיטה'
ייתכן שהקדר היצרן של הנר לא היה דובר ערבית רהוטה ולכן שיבש את הכתובת וכתב רק חלק ממנה נכון ואת השאר באותיות משובשות ובכתב ראי. יש דוגמאות נוספות לשיבוש מילים ואף כתיבת שמו של אללה על גבי נרות בכתב ראי. נרות אלה ידועים מהמרחב של מחוז אלארדן (Stacey D., 2004. Excavations at Tiberias, 1973-1974 The Early Islamic Periods, IAA Reports 21, p. 150 ). האוכלוסייה של ארץ ישראל לפני הכיבוש המוסלמי, בזמנו ולאחריו כללה יהודים, שומרונים ונוצרים ששפת אמם לא הייתה ערבית. ייתכן שאחד מבני עדות אלה היה הקדר של הנר. לגבי תושבי עדות אלה שהועברו מלוד לרמלה בעת הקמתה ר' עמיתי-פרייס (Amitai- Preiss N., 'The Coins'. In: Gotfeld O., Ramla: Final Report on the Excavations North of the White Mosque, Qedem, 51, note 3).
גרסה נוספת של הכתובת קיימת על נר שעל פי הדוח על חפירות אמאוס נמצא במוזיאון רוקפלר וזו לשונה: 'בשם אללה בער באש ואל תכבה את האור' (Bagatti P.B., 1947.  I Monomenti di Emmaus – el-Qubeibeh e di dinotri, Jerusalm, p. 147, pl. 36, No. 87; מס' ר"ע 40-446).