התקופה הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ)

בחפירות קודמות שנערכו בגבול המזרחי של שוק הפשפשים (חדשות ארכיאולוגיות 118, חדשות ארכיאולוגיות 120) נחשפה חומת העיר מהמאה הי"ג לסה"נ ולה מעבר צר המוגן במגדלי פינות. אפשר שמבנים אלה היו חלק מביצורי העיר שהקים המלך לואי ה-9 בראשית שנת 1250. מערכת הביצור הפנימית מן המאה הי"ב לסה"נ, שתיאוריה ודיונים עליה מצויים במקורות היסטוריים של אירועי מלחמה ומצור רבים, לא זוהתה עד כה. שרידים ארכיאולוגיים הקשורים למערכת זו נחשפו בחפירות בנמל (חדשות ארכיאולוגיות 121), בחפירה של הטיילת מצפון (חדשות ארכיאולוגיות 111), בשטח בית החולים סט. ג'וזף (הרשאה מס' 5170-A) ואולי גם באזור המפגש שבין רחוב יהודה הימית ומכלול הנמל (הרשאה מס' 5365-A).
בצומת הרחובות עמיעד והצורפים נחשף פריט הגנתי נוסף (איור 5): קיר אבן איתן הנוטה קמעה (W529; אורך חשיפה 4 מ', גובה השתמרות 1.7 מ'; ר' איור 3) שנבנה מאבנים לא אחידות (0.45×0.25 מ' בממוצע). חוזק הקיר וגודל האבנים עלו על כל מה שנמצא בחלק זה של יפו מתקופה זו. בהנחה שזהו המשך קו הביצור, חלקו הצפוני-מזרחי הגיע עד לקו המים ואילו קצהו הדרומי-מערבי הגיע עד לשטח בית החולים סט. ג'וזף שבו זוהו ביצורים צלבניים בוודאות. ההתיישבות הצלבנית במתחם גנור (חדשות ארכיאולוגיות 121), בקישלה (חדשות ארכיאולוגיות 121) ובשוק הפשפשים (חדשות ארכיאולוגיות 118) נמצאה מחוץ לקו הגנה זה. רובעים חדשים אלה נותרו חסרי מיגון עד למבצע הבנייה של לואי ה-9 במהלך המאה הי"ג לסה"נ.
רוחבו של קיר 529 (כ-0.8 מ') ושיפועו המתון מעלים את האפשרות שהוא פן האבן המזרחי של חפיר הגנתי שנחפר בחזית חומת האשנבים.
אדריכלות צלבנית שאינה הגנתית כללה קטעים ממבני מגורים שהשתמרותם גרועה ברחובות הפנינים ואבולעפיה (איור 6; ר' קירות W254 ,W253 וקיר W261 באיור 2), חצר קטנה מוקפת חדרים, שני קירות מקבילים עם אגן ובסיס עמוד שהשתמרו באתרם (איור 7; ר' קירות W619 ו-W621 באיור 3) ופתח קשות ברחוב החלפנים, ליד מתחם השער העות'מאני. הקיר הצלבני נחתך בברור על ידי קיר עות'מאני מאוחר (W1012 באיור 4).
 
הפער (המאות הי"ד–הי"ח לסה"נ)
מקורות היסטוריים כתובים ומאוירים מעידים על כך שיפו נעזבה מראשית המאה הי"ד ועד לסוף המאה הי"ז לסה"נ עקב המדיניות הממלוכית והעות'מאנית שנועדה למנוע מהצלבנים ראשי גשר ימיים עתידיים. יפו יושבה מחדש למן המאה הי"ז לסה"נ, עת ניתנו הרשאות למוסדות נוצריים לבנות מנזרים ומעונות לעולי רגל ביפו. פעילות הבנייה התקדמה מהאזור הסמוך לנמל לכיוון התל. שטח רחוב הצורפים הנוכחי והרחובות הצדדיים יושבו מחדש רק במחצית המאה הי"ט לסה"נ.
במהלך שנות הפער כיסו שכבות עבות של חול נישא ברוח את התל ואת העיר התחתית. לאורך רחוב הצורפים ובסמטאות הסמוכות נמצאו שכבות חול שנלכדו בין השכבות מהתקופות הצלבנית והעות'מאנית המאוחרת. שכבות החול סטריליות להבדיל מעושר הממצאים בשכבות שעוטפות אותן.
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ)
במפת הצי הבריטי של סגן סקיירינג משנת 1842 מופיע השטח שסגרה החומה העות'מאנית המזרחית ריק מבניינים והטופוגרפיה המשופעת לצפון-מזרח נראית בברור. עשרים שנה מאוחר יותר מגלה מפת בדפורד של הצבא הבריטי שאזור זה בנוי בצפיפות. רחוב הצורפים מסומן לראשונה במפת בדפורד; תוכנית הרחוב דומה מאוד למה שמוכר ממפת סנדל משנת 1878 ומהיום. החפירות הוסיפו פרטים חשובים להבנת התפתחותו ההיסטורית של הרחוב.
לאורך הצד הצפוני-מערבי של הרחוב נחשפו יסודות קשתיים של בניינים גדולים אחדים. יש לציין שהרחוב היה רחב במיוחד, ישר וארוך לעומת הסמטאות המפותלות והרחובות ללא מוצא שאפיינו את הגרעין העירוני של יפו העות'מאנית. בניינים אחרים מתקופה זו נותרו עומדים כמעט למלוא גובהם המקורי (איור 9; ר' קירות W513 ,W465 ו-W518 באיור 3). הסיבות להשתמרות חלק מהמבנים והריסתם של אחרים נובעות מהחלטות הקשורות לפיתוח מקומי ולא מתוכנית אב סדורה. בבניית היסודות הקשותים נעשה שימוש באבנים גסות ואילו הנדבכים העליונים נבנו מאבני כורכר קטנות יחסית שלוכדו בתערובת טיט מלוכדת. בפתחי הדלתות נעשה שימוש באבני גיר מסותתות.
 
מבנה שהשתמר היטב ותוכניתו ניתנת לזיהוי בחלקה נחשף בקטע המרכזי של הרחוב, כ-20 מ' מהצומת עם רחוב עמיעד (ר' איור 3). נתגלה יסוד הקיר הדרומי-מזרחי (W518; אורך 8.5 מ') וכן רצפות אריחים של שני חדרים שהשתמרו כמעט בשלמותם. החדר הסמוך לכניסה הראשית ליד הקצה הדרומי-מזרחי של הבניין היה מרוצף באריחים שצבעם לבן ואדום (איור 10). הקירות הקשורים לריצוף (0.7 מ' רוחב) נבנו אבני כורכר מלוכדות בטיח חזק. החדר הסמוך הצפוני-מזרחי היה מרוצף באריחים אדומים ועליהם החותמת של היצרן הצרפתי. אריחים אפורים אחדים היו משובצים באקראי בין האריחים האדומים, כנראה בשל תיקונים מאוחרים.
את קירותיו של חדר זה (W518 ,W513 ,W512) ציפה טיח אדום שהיה מאוד מקובל בבתי המגורים של יפו בתקופה הזו. פינות החדר היו עבות במיוחד כדי שיוכלו לשאת את התקרה המקומרת.
רצפת אריחים נוספת נחשפה בפינת הרחובות עמיעד והצורפים (ר' איור 3, לוקוס 457) והייתה שייכת למבנה אחר שחלקיו האחרים לא נחשפו. אריחי הרצפה היו שחורים ולבנים והונחו במשובץ. בסוף המאה הי"ט לסה"נ עמד כאן מבנה גדול ממדים המעיד כי רחוב עמיעד היה סמטה צרה להולכי רגל בניגוד לרחוב היום הרחב מספיק למעבר כלי רכב.
בקטע הדרומי-מערבי של רחוב הצורפים (ר' איור 2) נחשף מבנה גדול מתקופה זו; נוקה קטע גדול של אחד מחדריו הפנימיים. הקירות (W157 ,W156) והרצפות (לוקוס 124) היו מכוסות בטיח לבן. פיר שמור היטב (לוקוס 174) שהוביל לבור סופג מדופן אבן נמצא בערך במרכז החדר (להלן). תוכניתו המלאה של מבנה זה אינה ברורה.
בקטע הצפוני-מזרחי של הרחוב נחשפו מבנים עות'מאניים גדולים אחדים שיסודותיהם היו קשותים (ר' קיר W1012 ולוקוסים 1044 ו-1052 באיור 4). אפשר שקירות מסיביים אלה היו חלק ממתחם שער העיר. בשלב זה, כנראה במחצית המאה הי"ט לסה"נ, פורקו חלק מהקירות והוקמה נפחייה (איור 11). נמצאו פגזי תותח אחדים, שלמים ושבורים המעידים על פעילות של מחזור מתכת.
 
בתקופה העות'מאנית המאוחרת הוערם במתכוון מילוי עבה שנועד ליצור שיפוע טופוגרפי מתון שאפשר לנצל חלק זה של העיר להתפתחות אדריכלית. יסודות המבנים של המאה הי"ט שוקעו לתוך מילוי זה וכן מערכת ניקוז מתוחכמת שכללה מוביל מרכזי בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (0.5 מ' עובי, 0.8 מ' עומק) שאליו הובילו מוליכים אנכיים מצפון-מערב (0.4 מ' רוחב, 0.5 מ' עומק). מרבית מערכת הניקוז הייתה מורכבת מאבנים מסותתות בגסות או ללא סיתות, שלוכדו בטיח וקורו בלוחות של אבן חוף (איור 12). לקטע מהמוביל המרכזי (כ-25 מ' אורך) ולאחד מהמוליכים המשניים היה כיסוי עליון מקומר שנבנה מחומרים דומים. במערכת ניקוז זו נעשו כנראה שינויים גדולים בשלבי שימושה האחרונים.
בקצה הצפוני-מזרחי של רחוב הצורפים נתגלו חלקים מכמה מערכות ניקוז, וביניהם תעלה מקורה בקמרון שהשתמרה בחלקה ודומה למוביל שתואר לעיל. תעלה בנויה זהה נמצאה  ברחוב החלפנים הסמוך. תעלות אלה מייצגות את השלב האחרון של תשתיות עות'מאניות שהונחו ככל הנראה בראשית המאה הכ' לסה"נ.
 
בקצה הדרומי-מערבי של רחוב הצורפים נחשף בור ספיגה מקומר שהשתמרותו גרועה בשל נזק מצנרת מודרנית ותשתיות אחרות. קמרון נוסף (לוקוס 174) הקשור לשרידים של קמרון אחר נחשף ליד צומת הרחובות הצורפים והפנינים (ר' איור 2). הקמרון בדרום-מערב השתמר היטב ואילו גג הקמרון הצפוני-מזרחי וחלק מקירותיו התמוטטו. קירותיו הפנימיים של הקמרון היו מצופים באבנים מסותתות. הכניסה היחידה הייתה דרך פתח רבוע שהותקן בתקרה. הקמרונות היו מלאים באדמה שבחלקה הוסרה והממצא בה כלל פסולת מתכת מודרנית למדי ושברי בקבוקי זכוכית וכן פריטי אדריכלות משיש ובהם שברים של כתובת בערבית המתוארכת לשלהי המאה הי"ט–ראשית המאה הכ' לסה"נ. הקמרונות ששימשו כנראה בורות ספיגה על סמך רצפת העפר הכבוש והיעדר טיח על הקירות, התמלאו כאשר הבניינים בסביבתם נהרסו והרחוב נסלל.
נחשפו שני בורות ספיגה מקומרים, בנפרד, ברחובות הפנינים ואבולעפיה שקירותיהם היו מצופים באבני גוויל. בניגוד לקמרון ברחוב הפנינים שמרבית גגו חסר, המבנה ברחוב אבולעפיה השתמר במלואו (איור 13; ר' איור 3). הכניסה לקמרון ברחוב אבולעפיה הייתה דרך פתח ריבועי בקיר הדרומי-מזרחי לעומת הכניסה דרך התקרה בקמרון של רחוב הצורפים. מי הביוב התנקזו לבור הספיגה דרך שני פירים בגג הצפוני-מערבי. גג מעוגל שנחשף מתחת לכביש האספלט בצומת עם רחוב הצורפים מעיד על בורות ספיגה נוספים שלא ניתן היה להגיע אליהם. צמיגות המילוי במבנים שברחובות הפנינים ואבולעפיה מחזקים את זיהוים כבורות ספיגה.
 
מתחת למעטה האספלט המודרני בחלק הדרומי-מערבי של רחובות הצורפים ואבולעפיה וכן בסמטאות שליד שער העיר ובחצר הסמוכה לו נמצאו  קטעי רחובות מרוצפים אבן מהתקופה העות'מאנית המאוחרת. הריצוף הוא של אבני כורכר וסלע חוף (15×30 ס"מ ממוצע; איורים 14, 15). ריצוף רחובות יפו החל בעשרות השנים האחרונות של המאה הי"ט לסה"נ.
 
נחשף קטע קיר יוצא דופן (W456; אורך 2.2 מ'; ר' איור 3) ליד שכבות מודרניות בצד הצפוני-מערבי של רחוב עמיעד. הפן המערבי של הקיר היה בנוי מאבנים חתוכות גדולות
(25×40 ס"מ) שהונחו כראשים וליבתו מאבני גוויל וחומר; הפן המזרחי לא השתמר ולפיכך לא ניתן לקבוע את רוחבו. קטע קטן של הקיר (0.9 רוחב) מעיד כי המבנה שלו היה שייך היה גדול מהמקובל בבתים פרטיים. אפשר שהקיר היה חלק מהביצור הדרומי-מזרחי העות'מאני אולם השריד הקטן ממנו אינו מאפשר זיהוי מוחלט.
 
מרבית השרידים האדריכליים מימי הביניים מפוזרים ומקוטעים וקשה לקבוע את תפקידם ומהותם; עם זאת, הכמויות המרשימות של כלי חרס, זכוכית, מטבעות ועוד מתארכות את השרידים למאות הי"ב–הי"ג לסה"נ. המבנה הימי ביניימי היחיד שניתן לקבוע לו תפקיד ברור הוא קיר W529 בצומת רחובות הצורפים ועמיעד. אם אכן היה הקיר חלק מהחפיר, הוא מאפשר לאמוד את תוואי הביצור הצלבני בחלק זה של העיר.
הממצא הארכיאולוגי משלהי התקופה העות'מאנית מאשר את הנתונים ממפות וטקסטים של המאה הי"ט לסה"נ על היישוב המחודש באזור זה של יפו. ניתוח של היסודות של מבנים שנהרסו לצד מבנים עומדים והקטעים ששרדו מתעלות ומריצופים מאפשרים שחזור ניסיוני של מערך הרחוב, וכן של השינויים והתיקונים שנעשו במהלך השנים האחרונות של השלטון העות'מאני.