בחודש יולי 2013 נערכה חפירת הצלה במלון עדן ברחוב יפת 36 ביפו (הרשאה מס' 6875-A; נ"צ 176777-824/662205-45; איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת LLC, נוהלה על ידי י' אלישע, בסיוע י' מרמלשטיין (ניהול שטח), י' עמרני וא' בכר (מנהלה), א' פרץ (צילום שטח), ו' אסמן (מדידות וסרטוט), נ' זאק (תכניות), ו' אשד (אנתרופולוגיה), מ' שויסקיה (ציור כלי חרס) וכן א' גורזלזני, מ' עג'מי וכ' סעיד ממרחב מרכז.
מלון עדן ממוקם במתחם בית החולים הצרפתי סנט לואי, שנבנה במחצית השנייה של המאה הי"ט ושימש עד סוף המאה הכ'. בחפירות מקדימות שנערכו בשנים 2007–2008 במתחם בית החולים נתגלו שמונה שכבות יישוב, שזמנן למן התקופות הברזל/הפרסית ועד לתקופה העות'מאנית וימינו (ראם 2010). בחפירה, שהעמיקה עד לסלע האם, התגלו 30 קברים ממגוון סוגים ואנומליות חצובות בסלע הכורכר. בשנת 2010 נערכה באתר חפירת הצלה מטעם המכון הישראלי לארכיאולוגיה (רישיון מס' 344/2010-B), ונתגלו קבורות קנקן, קבורות מהמורה וקברי שוחה חצובים, שזמנם סוף התקופה הפרסית (המאה הד' לפסה"נ), וככל הנראה מערת קבורה שתקרתה התמוטטה, שתוארכה לתקופת הברונזה המאוחרת (המאה הי"ד לפסה"נ). בממצא הארכיאוזואולוגי בלטה שכיחותם הגבוהה של עצמות חזירים מבויתים, בפרט לסתות, שהונחו כתקרובת לכבוד הנקברים. קבורה עם מנחות חזירי בית צעירים הייתה נפוצה בקרב אוכלוסיות פגאניות באתרים רבים בארץ ישראל בימי קדם ונמשכה עד התקופה ההלניסטית. בשנת 2011 נחפרו באתר כ-56 קברים ואנומליות, שבהם נמצאו שרידי נפטרים, כלים תמימים ופסיפס ובו כתובת, וזמנם התקופות הפרסית, הרומית המאוחרת, הביזנטית, העבאסית והצלבנית (דיין ולוי 2012). המשך בית הקברות נחשף במתחם אנדרומדה, מדרום-מערב למתחם מלון עדן, שם נתגלה בשנים 1993–1994 בית קברות, הכולל בעיקר קברים חצובים בסלע הכורכר מן התקופות הפרסית–הביזנטית וכן קבורת קנקן של עובר מתקופת הברונזה התיכונה 2 (המאות הכ'–הי"ט לפסה"נ; אבנר-לוי תשנ"ז).
בחפירה הנוכחית נחפרו שני קברי שוחה ואנומליה אחת, ותועדו שני קירות, רצפה והמשכה של מנהרה העוברת מתחת למבנה בית החולים (איור 2).
בשני הקברים (T102 ,T100; איורים 3, 4) נמצאו עצמות גף תחתון — חלק מעצם הירך בקבר 100 ועצם השוק בקבר 102 — של פרטים בארטיקולציה אנטומית, המרמזת על קבורה ראשונית. הפרטים נקברו בכיוון מזרח–מערב, הרגליים במזרח והראש במערב; הפרט מקבר 100 שכב כנראה פרקדן. קצות עצמות הגפיים בשני הקברים היו מאוחים לגוף העצם, ממצא אופייני לפרט שגילו מעל 19 שנים (
Johnston and Zimmer 1989). מין הפרטים אינו ברור. מתחת לקבר 102 נמצאה קדרת בישול (איור 4:5) מן התקופה הצלבנית ושבר קערת פורצלן מהתקופה העות'מאנית, המלמדים שהקבר הופרע, ולכן קשה לתארכו.
באנומליה (L103) נמצאו חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קערות (איור 1:5, 2), וחרסים מהתקופה הצלבנית, ובהם קדרות בישול (איור 3:5, 5), סירי בישול (איור 6:5, 7) וקנקן (איור 8:5).
תועדו שני קירות (W106 ,W101; איורים 6, 7) המתוארכים לתקופה העות'מאנית. בין הקירות נמצאה רצפה (L107; איור 8), שכנראה ניגשה אליהם; היא בנויה משכבת אבנים קטנות שעליהן חומר מליטה אפור.
מתחת לחלקו הצפוני של בית החולים נחשף המשכה של מנהרה (L10), שבתקרתה צינורות חרס ששימשו לניקוז שפכים (איורים 9, 10). המנהרה מקורה בקמרון חבית שנבנה מאבני גזית, כנראה בד בבד עם הקמת בית החולים. לקטע זה מתחבר קטע נוסף של מנהרה, השונה בסגנונו וככל הנראה קדום יותר. תיארוכו ושימושו אינם ברורים, אך סגנון בנייתו מצביע על כך שנבנה בתקופה הצלבנית. בהצטברות עפר במנהרה הקדומה נמצאו פריטים מהתקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי שאינם מסייעים בתיארוך בניית המנהרה ובהבנת שימושה המקורי.
אבנר-לוי ר' תשנ"ז.
חדשות ארכיאולוגיות קו:79–80.
Johnston F.E. and Zimmer L.O. 1989. Assessment of Growth and Age in the Immature Skeleton. In M.Y. Iscan and K.A.R. Kennedy eds. Reconstruction of Life from the Skeleton. New York. Pp. 11–22.