בעונה הראשונה נפתחו שני ריבועים והתגלו בהם שני קירות גדולים השייכים כנראה למבנה אחד (איור 1). הקיר הדרומי (W3, ריבוע A, רוחב 1.5 מ'; איור 2) השתמר לגובה של יותר מ-2 מ'. חלקו העליון של הקיר בקטע הצפוני (0.3 מ') הוא תחילתו של קמרון שהתחבר עם חלקו העליון (0.65 מ') של קיר (W1, ריבוע B) בצפון. שני הקירות נבנו באבנים גדולות גסות ואבנים קטנות והם מרוחקים 7.1 מ' זה מזה. בבור בדיקה (2 מ' רוחב) שנחפר צמוד לקיר 3, נחשפה רצפת עפר כבוש (לוקוס 10), שניגשה כנראה לקירות.

 

על גבי הרצפה היו שתי שכבות של מפולות אבן, שכבת עפר פריך ביניהן, וסביבן אדמה חומה ומהודקת. שכבת המפולת התחתונה (לוקוס 9) הנראית בחתך (איור 3) היא כנראה של הקמרון. באדמה הפריכה שמעליו (לוקוס 7) נמצא שבר רעף עם טביעת צלב הוספיטלרי (אבירי המסדר של בית החולים סנט ג'ון בירושלים; איור 4). ראש מסדר סנט ג'ון, האח ריימונד דה פוי, הכניס לשימוש את הצלב בעל שמונה הפינות ב-1128 לערך, כחלופה לצלב  הלטיני המסורתי. כן נמצאה כתובת מטושטשת בעברית מימי הבית השני, שנחרתה לפני הצריפה (איור 5). המפולת העליונה (לוקוסים 6, 8) היתה, ככל הנראה, מקומה שנייה ונמצאו בה שני מטבעות (איורים 8-6). מילוי טבעי ואדמת פני שטח כיסו את המפולת העליונה ונמצאו בה רעף עם טביעת חותם עגולה ומטבע בלתי מזוהה.

 

הממצאים אינם מאפשרים תיארוך מדויק של המבנה. עם זאת, אופי הקירות וגודלם, וכן השוואות לשרידי מבנים בסביבה, מצביעים על כך שאפשר לתארכם לתקופה הצלבנית. 

 

בעונה השנייה הועמק ריבוע A ב-1.3 מ'. לוקוס 10, שבעונה הקודמת הוגדר רצפה, הוא לוקוס 13 והתברר כי אינו אלא שכבה שלישית של מפולות אבן, שהכילה קרמיקה ממלוכית. בשכבה הרביעית של מפולות האבן נמצאה קרמיקה מימי הביניים, ובשכבה החמישית העמוקה של מפולות האבן נמצאה קרמיקה עות'מאנית. אף שהלוקוסים לא היו נקיים, הם מצביעים על כך שהבניין עמד עד לדורות האחרונים ונושב עד לתקופה העות'מאנית.
 

הסרת המפולות של הבניין הצלבני בריבוע B הראתה שקווי המפולות היו ניצבים לקירות הבניין. הדבר עשוי להעיד כי המפולת היא של הקיר החיצוני המערבי. ריבוע C, שנפתח ממזרח לריבוע B (לא מסומן באיור 1), העלה קווי מפולת שהיו מקבילים לקירות ומעידים על מפולת הגג. נמצאו שברי כלי חרס עות'מאניים אופייניים שהכילו חול רב ויוצרו ככל הנראה לאורך החוף.