מכלול הבאר (איור 2) מורכב מכמה יחידות שנבנו בשלבים. בשלב ראשון הוקמו קמרון חביתי שקירה את הבאר (מס' 1; איור 3) ובריכת אגירה מטויחת בטיח הידראולי מצפון-מזרח לו (מס' 3; מידות פנימיות: 2.0×2.5 מ'). שתי היחידות נבנו מאבני גזית מלוכדות בטיט עשוי מסיד. בקמרון שרדו שני הפתחים ששימשו את מתקן האנטיליה, וסביבם, על גג הקמרון, נמצאה מערכת של תעלות להולכת המים. ייתכן שיש לשייך לשלב זה שני מרחבים צרים מצפון לבריכה שלא נבדקו; אפשר ששימשו שקתות.

בשלב שני נבנתה כ-7.5 מ' מצפון לבריכה 3 בריכת אגירה גדולה יותר, שדופנה ורוצפה בבטון (מס' 8; מידות פנימיות: 6.0×6.5 מ'), ובין שתי הבריכות הונחה על גבי קיר מסד
(W9) תעלת בטון ששימשה להולכת המים (איור 4). בריכה 8 וקיר 9 נבנו מאבני גוויל ללא נדבכים סדורים.
בשלב הבא – שייתכן כי הוא ארכיטקטוני בלבד ושייך לשלב הקודם – נוספו שני חדרים (מס' 6, 7), שהוקמו מדרום-מערב לבריכה 8, משני עבריו של קיר 9. לצורך הקמת החדרים הוגבה קיר 9 באמצעות לוחות אבן שהונחו על גבי התעלה. קירות החדרים נבנו, בדומה לקיר 9, מאבני גוויל ללא נדבכים סדורים.
לבסוף נבנה מצפון-מערב לקמרון הבאר מרחב פתוח (מס' 2; 3.5×6.5 מ'), מרוצף בטון, שנועד להצבת משאבה שהחליפה את הבהמה שסובבה במקום זה את מתקן האנטיליה. קירות המרחב, שהתנשאו לגובה 1 מ' לערך, נבנו מאבני גוויל מהוקצעות חלקית.
שתיים מן היחידות במכלול הבאר – מרחב מדרום-מערב לקמרון (מס' 17; 2.5×3.0 מ'), שממנו שרדו היסודות בלבד, וקיר שהוקם מצפון-מזרח לבריכה 3 (W12) – קשה לשייך לאחד מן השלבים הללו ושימושן אינו ברור.
 
השיפוצים שנערכו במכלול הבאר, שבהם נעשה שימוש בבטון, היו חלק מעבודות שיקום שערכו השלטונות בתקופת המנדט הבריטי בבארות הנגב כדי להבטיח אספקת מים לבדואים.