הדרך (כ-3 מ' רוחב) שנתגלתה בעומק של 0.8 מ' מפני השטח, היתה מכוסה בהצטברויות של אדמת סחף. קטע הדרך שנחשף מרוצף אבני שדה קטנות וכיוונו מזרח–מערב. מצב השתמרותו גרוע. בצדו הדרומי שנפגע נחשפה במפלס נמוך יותר שורה של אבני גוויל. ככל הנראה אלו השוליים, שחלקם העליון נשדד, התוחמים את הדרך מדרום. במרחק של כ-0.5 ק"מ ממערב לכביש חוצה ישראל ידועים שרידי דרך עתיקה שנתגלו על פני השטח. נראה כי שני הקטעים שייכים לאותה דרך. בין אבני הריצוף נתגלו מעט שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית ושבר שפה מן התקופה העות'מאנית. הממצא הקרמי הדל אינו מאפשר קביעת תאריך לסלילת הדרך ולתקופות השימוש בה.

 

בתל חדיד הסמוך לדרך נתגלו ממצאים מהתקופות הברזל, הביזנטית, והאסלאמית הקדומה. מצפון לדרך נחפרו כפר קטן (אתר 77) מהתקופות הביזנטית והעבאסית ובסביבתו כבשן סיד ומדרגות עיבוד (ר' חדשות ארכיאולוגיות קח: 179). מעט מערבה, בבית נבאלה, אתר גדול המתוארך לתקופה הביזנטית. האתרים הגדולים מעידים על פעילות חקלאית ומסחרית ענפה סביב הדרך בתקופה הביזנטית. בקרבת החפירה נתגלו בעבר שרידי דרכים שהובילו מאנטיפטריס לירושלים ומלוד לירושלים (רול ואיילון, אפולוניה ודרום השרון, 1989: 222–228). הדרכים המרכזיות נסללו בתוואי שטח גבוה ואילו הדרך שנחשפה בחפירה נסללה במקום נמוך, סמוך לאפיק הנחל, בתוך שטחים חקלאיים. על פי אופי הממצא וגודל האבנים, סביר להניח שזו דרך מקומית לשימוש חקלאי או לתעבורה בין יישובים סמוכים. נראה שהיא שימשה את היישובים הסמוכים בתקופה הביזנטית, אולי מאתר 77 או מתל חדיד לשטחים החקלאיים בסביבה.