נפתח מלבן (6.0 × 8.5 מ'; איורים 2, 3) ונחשפו שלושה קירות בציר מזרח–מערב, בנויים מאבני כורכר ומושתתים זה על זה (איור 4). הקיר הקדום (L113 ,W3) מושתת על הצטברויות אדמה. הקיר האמצעי (W2) בנוי מאבני גוויל ומאבנים מהוקצעות. חלקו המערבי מושתת על קיר 3, ואילו חלקו המזרחי — על הצטברויות אדמה. בקצה הצפוני-מזרחי של שטח החפירה שולבה בקיר 2 תעלת ניקוז שצירה צפון–דרום (L107; איורים 5, 6), בנויה ומקורה באבני גזית ומדופנת במלט אפרפר. מהקיר העליון (W1) שרד נדבך אחד בנוי מאבנים מהוקצעות ומאבני גזית בשימוש משני. הקיר מושתת לאורכו על קיר 2, אך כיוונו שונה במקצת. אל הפן הדרומי של הקיר ניגשת רצפה עשויה לוחות אבן וכורכר כתוש (L106; עובי 8–15 ס"מ), המושתתת על קיר 2 ועל הצטברויות אדמה (L114 ,L108). במרכז הרצפה נמצאו שתי אבני גזית (W5 ,W4; מידות האבן הגדולה: 0.35 × 0.50 מ') שהונחו במקביל לקיר, כנראה בסיסים לאומנות קירוי שלא שרדו. האומנות ושטחה הנרחב הרצפה רומזות על מבנה רחב ממדים. שכבת שרפה עזה (L104 ,L103; עובי 0.2–0.5 ס"מ) ובה כמות גדולה של אפר ופחם חתמה את הרצפה עד ראש קיר 1. תעלת שוד (L109; ר' איור 5), שכיוונה מזרח–מערב, הנמשכת לצד שלושת הקירות מדרום, חתכה את שכבת השרפה ואת הרצפה והגיעה עד לתחתית קיר 3. תעלת שוד נוספת, שכיוונה צפון–דרום, נמשכה לצד הפן המערבי של תעלה 107; גם תעלה זו, שלא נחפרה, חתכה את שכבת השרפה ואת הרצפה.

 
רוב שברי כלי החרס שנמצאו בחפירה מתוארכים לתקופות ההלניסטית והצלבנית ומקצתם לתקופות הפרסית, הרומית והביזנטית. בכל הלוקוסים הופיעו חרסים הלניסטיים: קערות מקומיות (איור 1:7, 2) ומיובאות (איור 3:7–7), קדרות (איור 8:7–10), כלי בישול סגור (איור 11:7), שני קנקנים פניקיים (איור 12:7, 13), שני קנקנים דמויי שק (איורים 14:7, 15), פך (איור 16:7), פכית (איור 17:7), וכן שתי ידיות אמפורה מרודוס: אחת מפני השטח ועליה חותם עגול, שזמנה הרבע הראשון של המאה הב' לפסה"נ (איור 18:7); ושנייה מהצטברויות מצפון לקירות (L102), הטבועה בחותם בצורת שושן ומתוארכת למאה הב' לפסה"נ (איור 19:7). חפץ מיוחד שצורתו גליל שבמרכזו חור עוצב כנראה מידית אמפורה שבורה ושימש משקולת (איור 20:7). מהתקופות הרומית והביזנטית נמצאו כלי בישול פתוח, האופייני למאות הד'–הה' לסה"נ (איור 1:8); שתי קערות מיובאות מקפריסין, האופייניות למאות הה'–הו' לסה"נ (איור 2:8, 3); וחרטום נר מקורצף, האופייני לסוף המאה הא' לפנסה"נ–ראשית המאה הא' לסה"נ (איור 4:8). בהצטברויות האדמה שמתחת לרצפה (L108) נמצא סיר בישול מזוגג, המתוארך למאה הי"ב לסה"נ (איור 1:9). מהמאה הי"ג לסה"נ נמצאו מעט קערות מזוגגות (איור 6:9–9), כלי בישול (איור 10:9–12) וקנקנים (איור 13:9). בממצא המועט מתעלת השוד (L109) נמצאו חרסים מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והצלבנית (המאה הי"ג לסה"נ). בשכבת השרפה (L104 ,L103) נמצאו עשרות קערות מקומיות מטיפוס קערות עכו, האופייניות למאה הי"ג לסה"נ (איור 2:9–5), וכן עשרות מסמרים במגוון גדלים (איור 10) ורצועות פרזול (איור 11), השייכים כנראה לדלת עץ שלא שרדה.
 
כלי החרס הרבים מהתקופה ההלניסטית מצביעים של שרידים שלא נחשפו. מעל שרידי תקופה זו נחשפו שלושה שלבי בנייה: קיר יחיד, שתפקידו אינו ברור ואי אפשר לתארכו במדויק; קיר ותעלת ניקוז; וקיר ורצפת מבנה גדול. המבנה הוקם כנראה בתקופה הצלבנית ונחרב כליל בשרפה עזה, שאפשר לזהותה עם חורבן עכו הצלבנית בעת הכיבוש הממלוכי בשנת 1291 לסה"נ.