במהלך החודשים אוגוסט 2006 וינואר 2007 נערכו חתכי בדיקה (0.6 מ' רוחב) ובכמה מהם התגלו חרסים מהתקופה הכלקוליתית. באחד החתכים התגלה קנה נחושת מעוטר מהתקופה הכלקוליתית (איור 3). נפתחו שלושה שטחים (CA), ונחשפו בהם בורות ושרידי מחילה חפורים בקרקע חרסיתית. נמצאה בהם אדמת סחף מעורבת בשברי כלי חרס, אריחי חרס(?), גושי חומר צרופים, צלמיות מחרס ומאבן, כלי צור, כלי אבן, עצמות בעלי חיים, שברי צדפות אם הפנינה, וכן שרידים אורגניים מפוחמים ואפר. מחוץ לבורות, בפני השטח, נמצאו חרסים מהתקופות הביזנטית והכלקוליתית.

 
שטח A. בחלקו המערבי של השטח נחשף מכלול ובו שני בורות פעמון (L43–L40 ;1b ,1a; כ-2 מ' קוטר, כ-1.2 מ' עומק מפני השטח; איורים 4–6). בין הבורות נחשפה תעלה (L42; כ-2 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) ששימשה בעבר מחילה תת-קרקעית שחיברה בין הבורות. מדרום לבור a1 נחפרה מחצית בור (5; L39; קוטר 1.3 מ', כ-0.35 מ' עומק מפני השטח). בחלקו המזרחי של השטח נחשף מכלול ובו ארבעה בורות (2–4): בור 4 (L38 ,L29; כ-2.5 מ' קוטר, 1 מ' עומק מפני השטח); בור 2 (L32, L27; קוטר 1.4 מ', 0.3 מ' עומק מפני השטח); בור 3a (כL37; 1.2 מ' קוטר); ובור b3, המאוחר לבור 3a ורצפתו גבוהה יותר (L28; קוטר 1.5 מ'; איור 7). על רצפת בור b3 נמצאו אבן גיר קשה ששימשה אולי סדן, וכלי מאבן גיר, אולי פטיש (איור 2:27). בבור זה נמצאו חרסים שמהם עוצבו פקקים, למכסים ולפלכי טווייה. 
 
שטח B. נחשף בור (6; L36; כ-2 מ' קוטר, כ-1 מ' עומק מפני השטח; איורים 4, 8).
 
שטח C. בחפירה שנערכה ממזרח וממערב לחתך בדיקה שנחפר טרם החפירה (L100; איור 9) נחשפה בעיקר קרקע טבעית (כ-50 מ"ר; L102 ,L101) ולכן שטח החפירה צומצם (L104 ,L103). נחשפו שני בורות (7, 8; איור 10). בחתך הבדיקה נראה בברור שבור 7 (L105; כ-1.5 מ' קוטר) חודר לקרקע טבעית. הבור הכיל חרסים אחדים מהתקופה הכלקוליתית וקנה נחושת מעוטר, גם הוא מהתקופה הכלקוליתית (להלן). בור 8 (L107; קוטר מרבי 0.5 מ') נחשף במהלך ניקוי בסיס חתך הבדיקה ובקרקעיתו נמצאו חרסים אחדים. נראה שזמנם של שני הבורות בתקופה הכלקוליתית.
 
ממצא כלי החרס. רוב הכלים שנמצאו עשויים באבניים. נמצאו שברים רבים של קערות ממגוון טיפוסים (איורים 11–15). אלה כוללות קערות מטיפוס V (איור 12) ששפתן מחודדת; לחלקן פס אדום סביב שפתן. קערה אחת (איור 10:12), מחופה וממורקת לבן-קרם, שייכת לקבוצת Cream Ware האופיינית לתרבות באר שבע. כן נתגלו קערות פתוחות במגוון קטרים (איורים 13, 14) וקבוצת קערות ששפתן בהונה (איור 15). נוסף על אלה נמצאו קדרות, שלחלקן שפה מעוגלת כלפי חוץ (איורים 16, 17) ולחלקן שפת מדף (איור 18). לחלק מהקדרות שפה בהונה ולקדרה אחת חדק (איור 6:16).
נתגלו שברים רבים של פערורים (איור 19), ששימשו לאחסון ולבישול; קנקנים שצווארם נמוך או גבוה (איור 20); בזיכים האופייניים לתרבות הע'סולית, ששפתם מחודדת ועל חלקם צבע אדום המעטר את שפתם, גופם ובסיסיהם המחודדים (איור 1:21–6); ושברים של מחבצות, האופייניות לתקופה הכלקוליתית ובעיקר לתרבות באר שבע (איור 7:21–11). כן נמצא מגוון ידיות נקב (איור 12:21–14), זרבובית של כלי קטן (איור 15:21) ושבר של מקטר חלונות (איור 16:21). נמצאו שני סוגים של ממצא ייחודי: אריחי חרס וגושי טין. שברים רבים של אריחי חרס מלבניים (איור 17:21) נמצאו בשטח A. מצדם האחד של האריחים סירוק שנעשה באצבעות הקדר, ומצדם האחר טביעת המשטח שעליו עוצבו ביציקה טרם צריפתם. גושי הטין אמורפיים, צרופים וייעודם אינו ברור; גושים אלה נמצאו בעיקר בשטח A
למכלול כלי החרס מאפיינים הן של התרבות הע'סולית, המוכרת במרכז הארץ, הן של תרבות באר שבע, הדרומית (Commenge 1987; 1990; Gilead and Goren 1995; Commenge 2006a; 2006b; Milevski et al. 2013). אפשר להבחין במכלול בשילוב של אלמנטים משתי התרבויות. אתרים קרובים לנחל שלווה, כמו גת גוברין (Perrot 1961; Khalaily and Hermon 2013) וחורבת פתורה (Milevski and Baumgarten 2008) דומים במכלול הקרמי שלהם, אך מופיעים בהם גם טיפוסים שלא נמצאו בנחל שלווה ולהיפך.   
 
צלמיות. בבור 1b נמצאו שתי צלמיות נשים דמויות כינור: אחת עשויה מחרס צרוף (איור 1:22) ואחרת גולפה באבן (איור 2:22). צלמית החרס שבורה בחלקה העליון ועשויה מטין חום בהיר עם חסמים הכוללים גריסים גדולים מאבן שחורה. צורתה מעוגלת יחסית ומחולקת לשני חלקים: עליון (torso) ותחתון (מותניים ואזור אבר המין). בחלק העליון נותר אחד מהשדיים, דבוק לגוף הצלמית. הצלמית מעוטרת בחריתות בחזיתה ובגבה — שלושה פסים אופקיים מקבילים המסמנים אולי ביגוד. עיטור דומה בצלמית מאבן נמצא בגילת (Commenge 2006b: Fig. 2:15.20). צלמיות דמויות כינור מחרס הן ממצא נדיר באתרי התקופה, אך ישנם כמה פריטים דומים, כמו הצלמית משער אפרים (Van den Brink 2011:42, Fig. 39) וצלמית מאתר H בנחל הבשור (Gophna 1990: Fig. 3:1, Pl. 1.C). צלמית האבן עשויה מצפחה בהירה שמקורה בפונון, באילת או בסיני. לצלמית כתפיים מחודדות וחזה מודגש במרכז חלקה העליון. בגובה הכתפיים חוררו בצלמית חורים מפולשים מן החזית אל הגב, ששימשו כנראה לחיבור (בחבל?) חלק זה לחלק אחר מעליו (ראש?). גודלה (0.5 מ' גובה משוער של הצלמית), איכותה המדגישה את נשיותה והאפשרות שחובר לה חלק עליון ייחודיים בממצא בארץ ישראל. צלמיות דמויות כינור מאבן הן ממצא שכיח באתרי התקופה (Commenge 2006b: Fig. 2:15.20), אך על פי גודלה המשוחזר של הצלמית, זוהי הצלמית הגדולה ביותר שנמצאה עד כה בארץ ישראל.
 
כלי צור. נמצאו 18 פריטים: גרעינים, להבון, להבי מגל, כלים דו-פניים וכלים שנעשו על גבי נתזים. הגרעינים כוללים גרעין נתזים (איור 1:23), שני גרעיני להבונים (איור 2:23, 3) וגרעין להבים (איור 4:23). לגרעין הנתזים משטחי נקישה רב-כיווניים. גרעיני הלהבונים נעשו מגושי צור שקוף ולהם משטח נקישה חד-כיווני. גרעין הלהבים נעשה מחלוק נחל, ולו משטח נקישה חד-כיווני, שעיבודו אינו אחיד. כן נמצא להבון עשוי מצור שקוף (איור 1:24).
ללהבי המגל (איור 2:24–6) שברור גב, ורמת הסטנדרטיזציה שלהם נמוכה; חלקם נעשו באִלתור על גבי להבים עבים (איור 4:24–6). ללהב מגל אחד (איור 1:25), שנעשה מצור אאוקני, קצה פעיל שאינו משונן ושברור גב הנמצא על הצד הוונטרלי של הכלי. נוסף על אלה נמצאו להב בעל גב משוברר (איור 7:24), מיקרו מגרד שנעשה מצור שקוף (איור 8:24), נקר שעוצב על להב שבור (איור 9:24) ושני כלים דו-פניים: כלי קצר ועבה (איור 10:24) ושבר של גרזן או כילף הנושא סימני ליטוש (איור 11:24). כן נמצאו שני מגרדים מסיביים וגסים שנעשו על נתזים עבים (איור 2:25, 3), שאחד מהם הוא נתז ראשוני (איור 2:25). מכלול כלי הצור אופייני ברובו לתקופה הכלקוליתית (Gilead 1995; Hermon 2008); דומה כי להב המגל באיור 1:25 הוא כלי אינטרוסיבי, שזמנו תקופת הברונזה הקדומה.
 
כלי אבן. נמצאו שמונה כלים קטנים. שלושה מהם מגרדים מאבן גיר: אחד עוצב על נתז (איור 1:26) והאחרים — מגרדים היקפיים — הוכנו על נתזים מחלוקי נחל (איור 2:26, 3); מגרד 3 מעובד גם על הצד הוונטרלי.
שלושה כלים מאבן גיר עוצבו עם חירור שנעשה בקידוח ושנועד כנראה לנעיצת ידיות עץ. אחד מהם שטוח למדי ומוארך (איור 1:27), ואפשר ששימש קרדום; האחרים סגלגלים (איור 2:27, 3), ואפשר ששימשו פטישים. נוסף על אלה נמצאו שני פלכים או משקולות נול, אף הם מאבן גיר: אחד שטוח ומעובד על כל פניו (איור 4:27) והאחר נוצר מקידוח בחלוק נחל (איור 5:27).
עוד נמצאו כמה מקבות מעוגלות ואבני שחיקה לטחינה מאבן צור (לא צוירו).
 
קערות מאבן. נמצאו ארבעה שברים של קערות מבזלת: שלושה שברי שפות של קערות או של מקטרים מעוטרים (איור 1:28–3) ושבר של רגל מקטר (לא צויר). צדן החיצון של הקערות מעוטר בחריתה בדגם אדרת דג. בצדן הפנימי של שפות הקערות עיטור חריתה של משולשים שקודקודיהם פונים מטה ובתוכם חריתות אלכסוניות. כן נמצא שבר של קערה מאבן גיר (איור 4:28) הדומה טיפולוגית לקערות הבזלת. כלי הבזלת אופייניים לתרבויות הע'סולית ובאר שבע ושכיחים במכלולים של התקופה הכלקוליתית בכל ארץ ישראל (Rowan 1998).
 
קנה נחושת מעוטר. קנה הנחושת שנמצא במהלך הבדיקות המקדימות (לעיל; איור 3) נשבר לשניים, ואפשר לפיכך לעמוד על טכנולוגיית הייצור שלו ועל חומרי ליבתו. קנים דומים נמצאו במערת המטמון בנחל משמר שבמדבר יהודה (בר אדון תשל"ב: מס' 73–102), בגבעת האורנים (Scheftelowitz and Oren 2004: Fig. 2:5.2) ואולי בחורבת עילית ב' שבשפלה (Milevski et al. 2013: Fig. 57). לקנה עיבוי אגסי מעוטר בקווים אלכסונים לולייניים בולטים, שפת דיסקוס בקצה העליון וטבעת בולטת מתחת לעיבוי. מתחת לטבעת הבולטת עיטור של טבעות שקועות, מתחתיו עיטור דגמי אדרה וקרוב לקצה התחתון עיטור נוסף של טבעות שקועות. באמצע הקנה יש נקב. הקנה נבדק על ידי י' גורן וד' אשכנזי (Ashkenazi et al. 2009) שהשתמשו בכמה שיטות, בהן רדיוגרפיה, מיקרוסקופיה אופטית, אפיון SEM–ED, בדיקות Microhardness ופטרוגרפיה. מן הבדיקות עולה שהחפץ יוצר בטכניקת 'השעווה האבודה', ונעשה שימוש בנחושת המכילה כמות קטנה של תוספי אנטימון וארסן. הקנה מכיל גם את שרידי תבנית החרס. מהבדיקה הפטרוגרפית של שאריות החרס התברר כי התבניות הוכנו בשיטה הנקראת ceramic shell.
 
הממצא אופייני  לתרבויות הע'סולית ובאר שבע של שלהי התקופה הכלקוליתית (הרבע האחרון של האלף הד' לפסה"נ; Milevski et al. 2013). על אף עבודות העפר שפגעו באתר ולא הותירו כל עדות המאפשרת שחזור של פעילות כלשהי מחוץ לבורות, אפשר לשחזר כמה נושאים. הבורות נחפרו אל תוך הקרקע הטבעית. ייתכן שהבורות הפעמוניים הגדולים, a1 ו-b1, שימשו למגורים וביניהם קשרה מחילה. ייתכן שגם בורות 3b ,3a ו-4 שימשו למגורים. הבורות שקוטרם קטן שימשו כנראה לאחסון, לכריית אדמה להכנת כלי חרס, לבניית מתקנים או להכנת לבנים. משפסק השימוש הם הפכו לבורות אשפה. מאפיינים אלה — מגורים במעבה האדמה, מחילות המחברות בין יחידות המגורים, ולצדם בורות קטני קוטר — שכיחים באתרי באר שבע (אבו מטר, ביר צפאדי, חורבת רקיק, תל שבע, נחל עשן ונחל עמרה; (פרו 1992) וכנראה גם באתר גת גוברין (Perrot 1962; Khalaily and Hermon 2013). הצלמיות והקנה המעוטר שנמצאו בבורות לצד שברי כלי חרס וגושי טין צרוף מעוררים את השאלה אם הבורות שימשו להשלכת פסולת או לגניזה מכוונת.