המחצבה. נחפר חלק ממחצבה (L103; מידות 8.0 × 9.5 מ' לערך; איורים 2–4) מטיפוס 'מחצבות חצר'. המחצבה מוקפת מצפון, מדרום וממזרח במדרגות חציבה גבוהות (1.5–2.5 מ' גובה; איור 2: חתך 1–1) ונמוכות יותר (0.5–1.0 מ' גובה). בחלקה המערבי של החצר חצובות מדרגות מתונות שבמרכזן נתגלה בור חצוב (2.3 מ' רוחב עליון, 2.15 מ' רוחב תחתון, 2.1 מ' עומק; איור 2: חתך 2–2), המעמיק לקרקעית המחצבה ומתרחב כלפי מעלה. בתחתית הבור זוהו שתי תעלות ניתוק. בקרקעית המחצבה נמצאו תעלות ניתוק רחבות ועמוקות (0.10–0.15 מ' רוחב, 0.3 מ' עומק מרבי) ושלוש אבנים שחציבתן לא הושלמה, אך אפשר לאמוד את גודלן המקורי: שתי אבנים בפינה הצפונית-מזרחית של החצר (0.55 × 1.05 מ'; 0.6 × 0.9 מ') ואבן אחת בקצה המערבי של החצר (0.7 × 1.1 מ'). המחצבה כוסתה במילוי (1.5–2.0 מ' עומק), שהכיל ברובו עפר ושבבי אבנים, האופייני למחצבות מסוג זה. בחלקו העליון של המילוי נמצאה כמות גדולה של פסולת בת זמננו. במילוי נמצאו חרסים אחדים, ובהם קנקן מהתקופה החשמונאית (איור 1:5); שתי אמפורות (איור 2:5, 3) ופך בישול (איור 4:5) מהתקופה הרומית הקדומה; קערה או מכסה (איור 5:5) ופך (איור 6:5) מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית; וקערה (איור 7:5) מהתקופה הביזנטית. נוסף על אלה, נמצאו שבר נר (איור 1:6), כנראה מהתקופה הביזנטית (Rosenthal-Heginbottom and Sivan 1978:125, No. 517), ושבר צמיד מזכוכית כהה (איור 2:6), האופייני לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (Baramki 1932: Pl. VI:13). בתחתית המילוי, על סלע האם, נמצאו שלושה גושי ברזל, כנראה חודי קרדום שנשברו מהחציבה. כן התגלה על הסלע, בתחתית המילוי, מטבע של אלכסנדר ינאי (80/79 לפסה"נ; ר"ע 143561), או חיקוי של מטבע מטיפוס זה שנטבע לאחר מותו; עדות לכך שהמילוי של פסולת המחצבה מאוחר לזמנו.

 
חזית מערת הקבורה. חזית מונומנטלית של מערת קבורה (כ-8 מ' אורך, כ-2.5 מ' גובה; איור 7) נישאה ממערב למחצבה, צמוד לה, מעל הבור החצוב בה. החזית מוחלקת בקפידה ובמרכזה פתח מעוטר (2.49 מ' רוחב) המודגש בשתי אומנות אחוזות, חצובות בסלע (0.51 מ' רוחב), הבולטות כ-2 ס"מ מחזית המערה. בסיסי האומנות המעוצבים כשלוש מדרגות, זו מעל זו (כ-0.7 מ' רוחב תחתון), ניצבים על מדרגה הבולטת (כ-0.1–0.2 מ') מחזית המערה. בין בסיסי האומנות נעדרת רצפה, ובור חצוב נפער מגובה הבסיסים ומטה, עד לקרקעית המחצבה. בתום החפירה אפשר היה להבחין היטב בשלבי המילוי בחתך שנוצר מתחתית הבור ועד לגובה שכבת הפסולת שכיסתה את חזית המערה. עד לגובה של כ-1.5 מ' מתחתית הבור נמצא מילוי שהכיל עפר חום בהיר ושבבי אבנים (L102A; איור 8). מילוי זה דומה למילוי שכיסה את שטח המחצבה שנחפר ממזרח לחזית המערה. מעל מילוי זה נמצא מילוי שהכיל עפר חום, שבבי אבנים, אבני שדה בינוניות עד גדולות וסלע גדול שהונח על צדו הארוך במרכז הבור(L102B; מידות 0.4 × 1.2 מ'). מעל מילוי זה ובגובה בסיסי האומנות נמצאו שרידי קיר (L102C; אורך 2.25 מ') בנוי מאבנים בינוניות הניגש לאומנות בשני צדי הפתח. לא הייתה אפשרות לבדוק את פנים מערת הקבורה, לכן קשה לעמוד על תכליתם וזמנם של המילויים, או על היחס הכרונולוגי בין חציבת הבור לבין עיצוב חזית המערה. ייתכן כי קיר102C  חסם או צמצם את פתח המערה המקורי, ושמילוי 102B שימש יסוד לקיר זה. חלקה העליון של חזית המערה, וכן חלק מתקרת המבוא, נהרסו ונמצאו מכוסים בפסולת בת זמננו. חדר המבוא של המערה (כ-2.5 מ' גובה) לא נחפר, אך אפשר היה להבחין בפתח בקירו האחורי שהוביל כנראה לחדר קבורה.
כ-10 מ' צפונית-מערבית לפתח מערת הקבורה נמצא חדר קבורה שצולם בסיב אופטי שהוכנס דרך קידוח בסלע. החדר רבוע ופינותיו פונות בערך לארבעת רוחות השמיים. במרכז קירו הדרומי-מערבי נמצא פתח, שסביבו מסגרת מרובעת שקועה, המוליך אל כוך שתקרתו קמורה (איור 9). מול כוך זה, במרכז הקיר הצפוני-מזרחי של החדר, נמצאה גומחה חצובה רדודה, כנראה הכנה לחציבת כוך נוסף. במרכז הקיר הדרומי-מזרחי של החדר נמצא מעבר שחתכו טרפזי (איור 10), המוביל אל פתח המערה. גובה רצפת החדר, כ-753.5 מ' מעפה"י, הוא כגובה תחתית הבור החצוב שמתחת לאומנות.
מערת הקבורה תורמת רבות לחקר הנקרופוליס של ירושלים בימי הבית השני. אמנם נתוני החפירה אינם מאפשרים לתארכה, אך על סמך העיצוב של חזית המערה וכוך בחדר הקבורה נראה כי מערת הקבורה היא מתקופה זו. עיצוב של אומנות אחוזות במזוזות מוכר באדריכלות מערות הקבורה מימי הבית השני, אם כי בדרך כלל האומנות האחוזות מופיעות סביב פתחים רחבים יותר וביניהן שני עמודים (בסגנון distylos in antis). כך עוצבו, למשל, החזיתות בקבר ניקנור בהר הצופים (אביגד תשי"ד:119–124), בקבר בני חזיר בנחל קדרון (אביגד תשי"ד:37–78), במערת אום אל-עמוד בנחל צופים (Avigad 1947:115–119) ובמערת קבורה בגן סנהדריה (Avigad 1947:119–122). סגנון האומנות דומה לאומנות האחוזות בקירות של המבנה המפואר שהתגלה בחפירות מנהרות הכותל, ה'נימפאון', שתחילת בנייתו מיוחסת לימי הורדוס (און ווקסלר-בדולח תשע"ב:193–197). אמנם עיצוב בסיסי האומנות בקירות ה'נימפאון' משוכלל יותר, אך רוחב הבסיסים (כ-0.7 מ'), רוחב האומנות (כ-0.5 מ') ועוביין (2–3 ס"מ) מתאימים לממדי האומנות שבחזית מערת הקבורה. חשוב לציין כי לא התגלו בחפירה הנוכחית שרידים של כותרות או של אפריז, שקרוב לוודאי עיטרו את חזית המערה.
 
היחס הכרונולוגי בין המחצבה לבין מערת הקבורה אינו ברור. רק בדיקה בתוך המערה עשויה לפתור סוגיה זו. ישנן שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא שמערת הקבורה קדמה למחצבה, ואחרי שהמערה יצאה מכלל שימוש נחצב הבור מתחת לרצפת הכניסה למערה. אם הייתה למערת הקבורה חצר, היא הוסרה בחציבה המאוחרת. המדרגה שעליה חצובים בסיסי האומנות וכן החלקים העליונים של הפינות הצפונית-מערבית והדרומית-מערבית של חצר המחצבה, הם אולי שריד למפלס המקורי של חצר הקבר. אפשרות זו מעלה שאלות: האם סביר שמערת קבורה מפוארת נהרסה כך ממחצבה בשלהי תקופת הבית השני, אם זה אכן זמנה? אולם אפשר שחציבת המערה נזנחה ומעולם לא הושלמה, או שהשימוש בה נפסל מסיבה כלשהי. עם זאת, ייתכן שהמערה נהרסה מחציבה בתקופות מאוחרות, ומכאן שהמחצבה הייתה בשימוש גם לאחר ימי הבית השני.
אפשרות אחרת היא שהמחצבה הייתה בשימוש קודם לחציבת המערה ונוצר בור חצוב שהורחב בשלב מאוחר במטרה להתקין בו מערת קבורה. תיעוד באמצעות סיב אופטי של חדר הקבורה, שרצפתו בגובה תחתית הבור החצוב, עשוי להעיד שהכניסה המקורית למערה הייתה במפלס תחתית הבור. ייתכן שמסיבה כלשהי הוחלט להרים את מפלס הכניסה במילוי מכוון עד לגובה שבו לאחר מכן עוצבו בסיסי האומנות. אם כך, שכבת האבנים בפתח המערה היא אולי שריד של תשתית רצפת המערה, שהייתה מושתתת על מילוי שבבי אבנים ועפר. אפשר שהסיבה להרמת מפלס הכניסה למערה הייתה הצפתה במי גשמים. כך או כך, מערת הקבורה מעלה בעיות שאין די בחפירה זו כדי לפתור אותן.