שטח M. החפירה בעונה זו המשיכה בריבועים שנחפרו בשתי העונות הקודמות. המטרה בעונה זו היו השלמת חשיפת רובע המגורים מתקופת הברזל 2, המאה הח' לפסה"נ ובירור אופיו של השטח בשלב הקדום במאה הט' לפסה"נ (איור 1).

כל המבנים משלבי המאה הח' הם מבנים פרטיים ומאופיינים בקירות דקים יחסית הבנויים מאבני שדה קטנות (כ-0.5 מ' עובי). ביחידות המגורים נחשפו מגוון מתקנים, הכוללים טבונים, מתקני שחיקה וכלי בזלת. תוכנית השטח בשלב זה דומה לתוכניתו בשלבים המאוחרים שנחשפו בעונה הקודמת, והיא כוללת מבנים פרטיים קטנים וסמטאות צרות המפרידות ביניהם. נחשף לפחות שלב עיקרי נוסף של רובע המגורים. 
השלב הקדום של רובע המגורים המוכר עד כה נחשף בחלקו הגדול בעונה זו. בשטח זוהו כשלושה או ארבעה מבנים גדולים, שבכל אחד מהם טבון אחד לפחות. המבנים בשלב זה בנויים היטב (0.6 מ' ומעלה עובי קירות). המאפיין הבולט של השטח בשלבים המאוחרים, הבור המדופן אבן שנחשף בעונה הקודמת, טרם נבנה בשלב זה (חדשות ארכיאולוגיות 119; חדשות ארכיאולוגיות 120). שלב זה מיוחס לחלקה הקדום של תקופת הברזל 2 במאה הח' לפסה"נ, בעיקר על סמך אופי המבנים והמכלול הקרמי. זוהי ראשיתו של תהליך יישובי ארוך, שהובחן כבר בחפירות ידין, ובמהלכו ניכרת ירידה הדרגתית אך משמעותית באיכות מבני המגורים שעל התל ובצפיפותם. המבנים מן השלב המאוחר של המאה הח' לפסה"נ קטנים וצפופים יותר, איכות בנייתם נמוכה במידה ניכרת והם פולשים גם לאזורים ציבוריים. שיאו של תהליך זה מובחן בשלב האחרון של העיר הישראלית, לפני החורבן האשורי ב-732 לפסה"נ.
בעונה זו נערכה חפירה ממוקדת בחדר אחד, משלב היישוב האמצעי. מטרת החפירה המצומצמת הייתה לבדוק אם ניתן לזהות תהליכי נטישה של מבנה מגורים, לפני ואחרי הנטישה. לצורך הפקת מרב הנתונים חולק החדר ל-17 ריבועים (1×1 מ') שכל אחד מהם חולק ל-4 ריבועי משנה. אלה נחפרו ביחידות עומק של 10-5 ס"מ ותועדו בפרטנות. העפר מריבועים אלה סונן בסינון יבש או רטוב, ודגימות נשלחו להצפת חומר בוטני. במהלך עיבוד החומר זוהה מכלול עשיר של עצמות, קונכיות ושברי צור.
בשבוע האחרון של החפירה נחשף קיר רחב (יותר מ-15 מ' אורך, כ-1 מ' רוחב) בחלקו הדרומי של השטח שכיוונו מזרח–מערב. הקיר מקביל לשתי שורות עמודי אבן גיר מסותתת שנחשפו במרכז השטח ושייך כנראה למבנה הציבורי החתום בשרידי מבני המגורים המאוחרים שתוארו לעיל. המטרה העיקרית של העונה הבאה בשטח M תהיה בירור תוכניתו של מבנה זה והמבנים הקדומים האחרים המיוחסים למאה הט' לפסה"נ. 
 
הממצא שיוחס לשלבי תקופת הברזל בשטח M כלל בעיקר כלי חרס, בחלקם כלים שלמים וכלים הניתנים לרפאות, אך גם כמה חרפושיות וחותמות, שלושה חרוזי פאיינס בסגנון מצרי, צלמיות חרס זואומורפיות ואנתרופומורפיות, חפצי ברונזה, ברזל וזכוכית ומכסה קופסה מגולף מעצם.
 
שטח 2-A הוא האזור שבין המקדשים הדרומי והצפוני ובחלקו גם ממערב למקדש הדרומי, בינו לבין חצר הארמון הטִקסי. האזור שבין שני המקדשים נחפר בחלקו על ידי משלחת ידין אשר הסירה את השכבות העליונות. בעונה זו נחפר השטח עד לריצוף הרחוב בן תקופת הברונזה המאוחרת 1 המשתרע בין שני המקדשים. התברר שאבני הגזית היפות הניצבות על קירותיו המערבי והצפוני של המקדש הדרומי אינן שייכות לבניין המקורי כפי ששוער בעבר, אלא מייצגות שלב מאוחר של המבנה: המקדש עצמו יצא משימוש עוד במהלך המאה הט"ו לפסה"נ, אך קירותיו שנשתמרו לגובה ניכר שימשו מסד לקירות המבנה (מקדש?) שהוקם מעליו, שממנו נשתמרו הרצפה והיסודות בלבד. אבני הגזית נוספו למבנה רק בשלב זה, בתקופת הברונזה המאוחרת 2 (המאה הי"ד לפסה"נ), כאשר אורגן כל השטח מחדש והוקם הארמון הטִקסי. בשלב זה נבנתה גם הבמה שבחצר הארמון, הבנויה בחלקה מאותו סוג אבני גזית של אלה ששימשו את המבנה שהוקם מעל למקדש הדרומי לאחר שזה יצא משימוש.
תעלה שניקזה את החצר רחבת הידיים של הארמון הטִקסי וככל הנראה גם את החצר שמצפון לו, נחפרה בשלושה שלבים: הקצה המזרחי שלה נחפר עוד על ידי משלחת ידין
(Hazor III-IV [Text] 1989:18-21) והתברר כי היא הובילה את המים אל המאגר התת-קרקעי 357L שנחפר אף הוא בשנות ה-50. חלקה המערבי של התעלה נחפר בשנות ה-90 (IEJ 48 [1998]: 275). חלקה הצפוני של התעלה, המקיף את קירות המקדש הדרומי ממערב ומצפון, נחפר בעונה זו (איור 2). התעלה גבוהה ממפלס הרחוב המרוצף שמצפון למקדש הדרומי, ובכך מתאשר התאריך שקבעה לה משלחת ידין בשעתו: שכבה XIV, תקופת הברונזה המאוחרת 2, עת אורגן כל השטח מחדש לקראת בניית הארמון הטִקסי.