בחפירה הנוכחית נפתח ריבוע אחד (4×6 מ'; איור 1) שהיה מקביל לקיר הכנסייה. מטרת החפירה הייתה לנסות ולחשוף קטע נוסף מהכנסייה העתיקה שלא נחפר. זוהו שני מפלסים ובהם שרידים דלים שכללו מפלס אבנים, קיר פגוע מאוד וקטעים אחדים של רצפת טיח (איור 2).

 
מפלס 1. לאחר הסרת שכבת חול מודרנית (כ-0.5 מ' עובי) נחשף מפלס של חומר אפרפר-חום מהודק ובו שברי כלי חרס אחדים (לוקוס 100; איור 3). על המפלס נחשף משטח של אבנים קטנות ובינוניות עם טיט או טיח צבועים, שמהותו אינה ברורה. מצפון למשטח נמצאו אבנים בחצי עיגול (1 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה השתמרות; איור 4), ייתכן שרידים של בסיס עמוד.
שברי כלי החרס ממפלס זה מעטים ולא ברורים. נמצאה כמות גדולה של פסולת מודרנית, כנראה מחציבת התעלה לצינור ניקוז (0.15 מ' עומק) שחתכה את שטח החפירה לאורכו.
 
מפלס 2. נחשף קיר שהשתמרותו גרועה (W10; כ-0.65 מ' אורך; איור 5), כיוונו מזרח–מערב, הוא בנוי אבני בזלת מרובעות והשתמר לגובה נדבך אחד (0.3 מ'). אבנים שטוחות אחדות שנמצאו ממערב מעידות שהקיר המשיך מערבה ונבנה הישר על הסלע הטבעי. עם זאת, הקיר נפגע קשות, כנראה מצינור הניקוז. אפשר שקטע זה של הקיר הוא חלק מקיר פנימי של הכנסייה הביזנטית.
מדרום לקיר 10 נמצאו שרידים דלים של רצפת אדמה מהודקת ומצופה בטיח ועליה מפולת אבנים (רצפה B; איור 6). דומה שהרצפה הייתה קשורה לקיר 10, אולם הקשר אינו ניתן לאימות בשל הנזק שנגרם לשרידים.
ייתכן שמפולת אבנים (לוקוס 102) ממערב לרצפה B הייתה חלק ממשטח האבנים במפלס 1 (לוקוס 100). אם כך, היה זה הקיר החיצוני של הכנסייה הביזנטית שנחשפה בחפירות 1932. בחתך בדיקה (לוקוס 101) שנחפר מדרום למפולת האבנים נמצא מטבע מימי המנדט הבריטי שתאריכו 1940 – עדות לכך שהשטח היה חשוף קרוב לפני שטח באותה עת.
 
בחפירה הנוכחית בטאבחה נחשף המשך הקיר הפנימי ואולי שרידים מהקיר החיצוני של הכנסייה הביזנטית מהמאה הה' לסה"נ.