מערות

למערה 24 שבמערב השטח מתאר עגול ואל פתחה הפונה צפונה מוביל גרם מדרגות חצוב (איור 3). לצד הכניסה נחפר חתך ועל הרצפה התגלו חרסים מעטים שכללו שבר נר מהתקופה הביזנטית (לוקוס 104; איור 4: 1). פתח המערה רחב ולפיכך ייתכן כי שימשה למגורים.
ארבע מערות (131, 171–173) זוהו כמערות קבורה. הן מרוכזות בדרום-מזרח השטח, על גבעה הצופה ממערב על ח' אום אל-עומדאן, ופתחיהן פונים למזרח לעבר היישוב. ממערות אלה נחפרה חלקית מערת קבורה מרשימה (131; איורים 5, 6) שבהתקנתה שולבו חציבה ובנייה. המערה תוארכה לימי הבית השני והובחנו בה שלושה שלבי שימוש.
בשלב הראשון נחצב הקבר, הכולל חדר מבוא ואולם קבורה. לחדר המבוא מתאר רבוע (לוקוס 311; 3.9×3.9 מ'). רצפתו וקירותיו סותתו בקפידה ונמצאו מטויחים בטיח לבן עבה. קיר החזית המזרחי (W409; כ-5 מ' אורך, 1 מ' רוחב) נבנה אבני גזית, השתמר לגובה נדבך אחד ושולבו בו פתח כניסה (1.5 מ' רוחב) ומדרגה בנויה ומטויחת (לוקוס 319). שולי החדר בצפון, במערב ובדרום פולסו כמסד לקירות נוספים, שלא שרדו (0.5 מ' רוחב). בדופן הדרומית של חדר המבוא נחצב פתח לאולם קבורה שנמצא סגור חלקית באבן גולל. אולם הקבורה לא נחפר אך ניתן היה להבחין בתוכו בחמישה כוכים לפחות ולפיכך תוארך לימי הבית השני.
בשלב השני נאטם פתחו של חדר המבוא בחומר מליטה אפור שהכיל חלוקי נחל. ממצא כלי החרס מהמילוי שבתוך חדר המבוא כלל קנקנים (איור 4: 2–7) ופך (איור 4: 8) מהתקופה הרומית הקדומה.
בשלב השלישי הוקמה טרסה בצדו המערבי של הקבר והוא כוסה באדמת מילוי שהכילה שברי קערות (איור 4: 9, 10) מן התקופה הביזנטית.
 
קולומבריום
ממזרח למערות הקבורה נחפר חלקית קולומבריום (130; איור 7) ובו פיר סגלגל המוביל לאולם חצוב שמתארו עגול ובדופנותיו חצובים כוכים קטנים ומעוגלים. חלקו הדרומי של הקולומבריום התמוטט ועל כן נחפר רק קטע מחלקו הצפוני (לוקוס 300) שנמצא מלא אדמת סחף. התגלו שפת קנקן מהתקופה החשמונאית (איור 4: 11) ושפת קערה מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 4: 12) וכן שברי גוף של כלי חרס שלא ניתנו לתיארוך.

מבנה

ממערב לקולומבריום נחשף מבנה שהשתמרותו דלה (165; איורים 8, 9). שרדו נדבכי יסוד מאבני גוויל שהושתתו על הסלע וניתן לזהות בהם קטע מקיר המבנה המזרחי
(W306) ושרידי קירות מחיצה (W308 ,W307) שהבדילו בין שלושה חדרים (CA). מרצפות המבנה שרדה תשתית אבנים קטנות שהונחה אף היא על הסלע (לוקוסים 308–310, 316). ממצא כלי החרס מתשתית זו כלל קערות (איור 10: 1–4) ובהן קערה (איור 10: 2) מטיפוס Late Roman C מסוף המאה הו' לסה"נ–ראשית המאה הז' לסה"נ, וקנקנים (איור 10: 5, 6) משלהי התקופה הביזנטית.
בשלב מאוחר, עם הקמתה של טרסה שחצתה את השטח מצפון לדרום (W313) פורקו קירות המבנה ושטחו כוסה באדמה ובחלוקים.
 
שומרות ומגדלים
משומרה 18 שבמערב השטח שרד יסוד הפינה הצפונית-מזרחית (W2 ,W1; כ-57 מ'; איור 11) הבנוי אבני גוויל ואבנים מסותתות ברישול. מרצפת המבנה שרדה תשתית מפולסת של אבנים קטנות (לוקוס 203) ללא כל ממצא מתארך.
שומרה 40, במרכז השטח, בנויה בולדרים גדולים ואבנים מסותתות ברישול שהשתמרו לגובה נדבך אחד (4.5×6.0 מ'; איור 12). פתח השומרה נמצא בצדה הצפוני-מזרחי. בחלל השומרה שני חדרים המופרדים בקיר מחיצה (W6) שהשתמר עד לגובה שני נדבכים. על רצפת הסלע שבחדר הפנימי (לוקוס 312) התגלו שבר קערה (איור 10: 7) מימי הבית השני וקנקן (איור 10: 8) מהתקופה האסלאמית המאוחרת.
במרכז השטח, בשיפולי גבעה, נחשף מבנה רבוע (46; 44 מ'; איור 13) הצופה על דרך עתיקה שהוליכה אל ח' אום אל-עומדאן. המבנה הוקם על משטח סלע שפולס והשתמר לגובה שלושה נדבכים. הנדבך התחתון בנוי אבנים מסותתות היטב ואילו הנדבכים העליונים בנויים מאבנים גדולות המסותתות ברישול. תשתית רצפת המבנה (לוקוס 107) עשויה אדמה, אבנים וחלוקים שהונחו על הסלע ונמצאו בה מעט שברי גוף של כלי חרס. נראה כי לאחר שהתמוטט המבנה האיתן שוקמו קירותיו. ייתכן כי תחילה נבנה כמגדל שמירה לצד הדרך ואילו בשלב השני שימש שומרה. בהעדר ממצא מתארך בתשתית הרצפה תוארך השלב הראשון לתקופה הרומית, על פי סגנון בנייתו, והשלב השני תוארך לתקופה הביזנטית, על פי שימושו המשוער.
לצד קירו הדרומי של המבנה נמצאה מערה שפתחה נאטם באבנים. אל הפתח הובילו חמש מדרגות חצובות (איור 14), שתי העליונות רחבות ושלוש התחתונות צרות יותר. חלל המערה לא נחפר ולכן מתארה ומידותיה אינם ידועים. במילוי הפתח (לוקוס 108) התגלו שברי גוף שחוקים ושפת קנקן מהתקופה הרומית הקדומה (איור 10: 9). נראה כי המערה שימשה עם המבנה בשלב הראשון ונאטמה בשלב השני.
בחלקו המזרחי של השטח נחשף מבנה רבוע (59; 4.7×4.7 מ'; איור 15) שנבנה מאבנים גדולות מסותתות ברישול. במבנה הצטבר סחף (לוקוס 225) שבו התגלו שברי חרס שחוקים מהתקופות הרומית הקדומה והביזנטית. המבנה מוקף טרסות מכל עבר ונראה כי שימש שומרה.
 
מתקנים חקלאיים
במזרח השטח, בשיפולי גבעה, נחשפה גת חצובה (110; איור 16) ולה משטח דריכה מלבני (לוקוס 219; 1.7×2.0 מ') המחובר בשתי תעלות חצובות לבור איגום רבוע (לוקוס 218; 0.9×0.9 מ', 0.8 מ' עומק). בתוך הגת נמצאו מעט שברי גוף שחוקים ושפת קערה מהתקופה הביזנטית (איור 17: 1).
בקרבת הגת התגלה מתקן סחיטה חצוב הכולל משטח סגלגל (0.18×0.20 מ'; איור 18) ובור עגול (8 ס"מ קוטר, 10 ס"מ עומק).
מדרום לגת התגלה אגן חצוב בסלע (109; כ-0.8 מ' קוטר, כ-0.1 מ' עומק) וממערב לו ספלול (132; 0.3 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק).

דרך עתיקה

תועדו באמצעות GPS קטעים מן הדרך העתיקה שראשיתה בח' אום אל-עומדאן וכיוונה מזרח–מערב, עד לנקודה שבה הדרך משנה את כיוונה ופונה צפונה, סמוך למגדל 46. בחלקו המזרחי של השטח נבדקו שני קטעים מהדרך, אחד במזרח (63; איור 19) ושני מעט ממערב לו (62; איור 20). רוחב הדרך בשני הקטעים כ-2 מ' והיא נתחמת באבני שפה גדולות המסותתות ברישול (איור 21). תכסית הדרך עשויה שברי גיר ואבנים קטנות (לוקוסים 251, 252) ומונחת על תשתית מפולסת של אבנים ואדמה (לוקוסים 248, 259).
בצמוד לצד הדרומי של קטע הדרך 62 נחשף בור מים חצוב (128) שהסלע סביבו פולס. פי הבור (0.78 מ' קוטר) בנוי אבנים מסותתות מעל פיר חצוב (לוקוס 100; 1.8 מ' עומק) המוליך לבור פעמוני. קיר אבני השפה הדרומי של הדרך שולב בקיר שנבנה סביב פי הבור ולכן נראה כי הבור קדם לדרך.
בתכסית הדרך שבקטע המזרחי (לוקוס 252) התגלו שברי קערות מהתקופה הביזנטית ובהן קערה מטיפוס Late Roman C (איור 17: 2) מאמצע המאה הו' לסה"נובסיס קערה מטיפוס זה הנושאת טביעה שלא נמצאו לה השוואות (איור 17: 3). בתשתית הדרך ועל הסלע התגלו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה שכללו קדרה (איור 17: 4), סיר בישול (איור 17: 5) וקנקנים (איור 17: 6–8). סביב פי הבור, בתשתית אבני השפה (לוקוס 268), התגלו שברי כלי חרס שכללו קדרה (איור 17: 9), סיר בישול (איור 17: 10), קנקן (איור 17: 11)ופך (איור 17: 12) מהתקופה הרומית הקדומה.
 
מחצבה
בחלק המזרחי של השטח, מצפון לדרך, נחשפה מחצבה (127; 8×10 מ'; לוקוסים 220, 228, 232; איורים 22, 23) שעל חלקה נבנה קיר טרסה (W21). ממצא כלי החרס שהתגלה על רצפת המחצבה כלל קערות (איור 24: 1, 2) וקנקנים (איור 24: 3–5) מהתקופה הרומית הקדומה.
 
טרסות
לאורך שיפוליה הנמוכים של הגבעה שרדו מספר קטעים מקיר איתן שכיוונו מזרח–מערב
(108; W21; יותר מ-50 מ' אורך, 1.0–1.8 מ' רוחב; איור 25). הקיר בנוי אבנים גדולות ומסותתות בפן החיצוני ואבני גוויל בפן הפנימי והשתמר לגובה שלושה נדבכים. חלקו המזרחי נבנה על סלע מפולס וחלקו המערבי מעל מחצבה 127. במילוי שניגש לקיר מצפון (לוקוסים 243, 244) התגלו שברי כלי חרס ובהם קערות מטיפוסLate Roman C המתוארכות לשלהי המאה הו' לסה"נ–ראשית המאה הז' לסה"נ (איור 24: 6) ולרבע השני של המאה הו' לסה"נ (איור 24: 7, 8), קערה נוספת (איור 24: 9) ושברי קנקנים (איור 24: 10, 11) המתוארכים לתקופה הביזנטית. נראה כי קיר 21 נועד לתחום את השטח שמדרום לו ולמנוע הצפתו במי הוואדי שמצפון. הקיר מאוחר למחצבה 127 שמעליה הוקם ונראה כי בנייתו לא קדמה לתקופה הביזנטית.
בקצה המזרחי של השטח, כ-20 מ' מצפון לתוואי הכביש המיועד וכ-100 מ' ממערב לח' אום אל-עומדאן, בתוואי הוואדי, נוקה שטח במחפרון (135; איור 26) וכ-0.5 מ' מתחת לפני השטח נחשפו שני קירות טרסה שכיוונם צפון–דרום. ממצא כלי החרס מאדמת המילוי הסמוכה לקירות כלל סיר בישול (איור 24: 12) וקנקן (איור 24: 13) שתוארכו לימי הבית השני.
בשטח פזורות טרסות רבות נוספות, חלקן נראות על פני השטח וחלקן מכוסות אדמת סחף.
 
מכלאות
בחלקו המערבי של השטח זוהו מתחמים מוקפים מעגלי בולדרים (10, 11), ללא ממצא מתארך, ככל הנראה מכלאות בעלי חיים.