בקצה המערבי של האתר נחשף קטע מרשים של דרך עתיקה (19 מ' אורך, 4.4 מ' רוחב), שכיוונו צפון–דרום (איורים 1–4). הדרך בנויה ממשטח אחיד של אבני שדה במגוון גדלים, המשולבות באבנים מהוקצעות. השוליים המערביים של הדרך נשמרו טוב יותר: הם בנויים בחלקם שורה של אבנים מהוקצעות, גדולות למדי (איור 5), מדופנים באבני גוויל קטנות והם משופעים כלפי חוץ. השוליים המזרחיים שקעו ונעלמו, למעט שלוש אבנים מהוקצעות ששרדו באתרן.

במבנה הדרך זוהו שלוש שכבות (איורים 4, 5). השכבה התחתונה היא אדמה חולית כתומה ולא אדמת האלוביום החרסיתית החומה המאפיינת את האזור, אולי עדות לכך שהקרקע הוחלפה (שיטה מקובלת בימינו ובימי קדם להחליף קרקע חרסיתית טופחת בקרקע יציבה). בשני חתכים שבוצעו בשני קצות הדרך נראה שאדמת האלוביום נחפרה כדי להוסיף שכבת אדמה אחרת. השכבה האמצעית במבנה הדרך בנויה אבני גוויל בינוניות, מלוכדות בגיר כתוש, והשכבה העליונה מורכבת מאבני גוויל בגודל אגרוף יד, המלוכדות באדמה חרסיתית מקומית.
מתוך מבנה הדרך נאספו שברים מעטים של כלי חרס, בהם ידיות ושפות של קנקנים ואמפורות, נטולי צוואר, המאפיינים את התקופה הפרסית (איור 1:6); שפה וידית של קנקן מקומי (איור 2:6); שתי שפות קנקנים הלניסטיים (איור 3:6, 4) ושפת קנקן פניקי מן המאות הב'–הא' לפסה"נ (איור 5:6).
 
שכבות האדמה שמעל לדרך עשירות בחרסית ונמצאו בהם שברי כלי חרס, מרביתם שחוקים. אלה כללו ידיות קנקנים ומעט שברים של סירי בישול רומיים וביזנטיים (המאות הב'–הו' לסה"נ), הקשורים כנראה לפעילות חקלאית שהייתה במקום בתקופות אלו.
 
ממצאי החפירה מעידים על דרך הלניסטית שחיברה בין המקדש ההלניסטי בחורבת טורית לבין תל כיסון ואתרי מישור עכו. באזור עוברת דרך ראשית מן התקופה הרומית, מצפון לתל כיסון (אבו ריא ופורת 2010); בחפירה הנוכחית נחשפה לראשונה באזור זה דרך מן התקופה ההלניסטית.