את המחצבה ניתן לחלק לארבעה גושים שסבבו שטח גדול ושטוח, 'החצר' אשר התחבר לאזור מאורך, 'מסדרון' בדרום-מערב שכנראה שימש גישה לקבר.

בקטע הדרומי-מזרחי של המחצבה חמש מדרגות של אבנים חצובות ששטחן כרבע מהשטח שנחפר (764.64-761.76 מ' גובה מפלס, איור 2). לאבנים מגוון מידות והן קטנות יותר בשתי המדרגות העליונות שבהן סלע הגיר קשה ושביר. בשלוש המדרגות התחתונות סלע הגיר חלק ואחיד יותר. כמה מן האבנים הגדולות סותתו בשלמות ונמצאו באתרן, מוקפות בתעלות ניתוק ומוכנות להוצאה (איור 3).
בקטע הצפוני-מזרחי של המחצבה נחשף רק קצה מדרגת סלע ועליה סימנים של הוצאת אבנים. קטע זה היה מדרום וממערב לכבש מילוי לא חפור שהושאר כדי לאפשר גישה לחפירה מרחוב ניסן בק (762.24-761.76 מ' גובה מפלס, איור 4).
בקטע הצפוני-מערבי של המחצבה, ממערב לכבש, נחשפו חלקים משלוש מדרגות של אבנים חצובות במגוון גדלים, בהתאמה לאיכות הסלע (763.49-761.84 מ' גובה מפלס, ר' איור 4). על המדרגה העליונה היה מבנה שכלל משטח סלע חצוב מרובע (0.6 מ' עומק) שבחלקו היה מוסתר מתחת לכבש ולגבול שטח החפירה ואשר לא ניתן היה לקבוע את תפקידו (איור 5).
שרידי המחצבה הגבוהים היו בקטע הדרומי-מערבי, שם נחשפו שרידי שש מדרגות סלע גבוהות למדי ובהן נמצאו באתרן שתי אבנים גדולות (כ-4 מ' גובה, 765.84-761.85 מ' גובה מפלס, איור 6).
שטח החצר והמסדרון הוא כשליש משטח המחצבה. בחצר שהייתה במרכז (כ-5.0×5.7 מ', 761.76 גובה מפלס, איור 7) נותר קטע קטן מרובע של מילוי שלא נחפר מחוסר זמן. החצר הייתה מכוסה בשבבי גיר קשים ואבקה, תוצאה של פעילות חציבה. אף שפני השטח היו מוחלקים ושטוחים, אולי הכנה לחציבת מדרגה תחתונה, הובחנו סימנים של תעלות ניתוק להפרדה בין שורות אבנים. ממערב וסמוך לגבול שטח החפירה הובחנו תעלות ניתוק רדודות שהעידו כי על חציבה מתחת למפלס החצר (איור 8).
ממערב למדרגות בקטע הצפוני-מזרחי של המחצבה נחשף 'מסדרון' (כ-3.6×5.7 מ'), המשך של החצר דרומה, בכיוון החתך במילוי שבין הקטעים הדרומי-מזרחי והדרומי-מערבי של המחצבה (ר' איור 6).
המילוי כלל שכבה תחתונה גבוהה של אבני גוויל מעורבות באדמה שהונחה כנראה בשתי ערמות חרוטיות (1.8 מ' גובה) ושכבה עליונה של אדמת טרה רוסה (0.6 מ' עובי). שכונת סנהדריה ידועה כאתר בית קברות שניצל את החלל שנוצר על ידי המחצבה, ייתכן שכך גם כאן, אולם המילוי לא נבדק. מכל מקום, ייתכן שהיה קבר מתחת לשטח שמדרום לחפירה. סמוך לחתך לא נמצאו כלי חרס האופייניים למכלול קבורה, בניגוד למה שנחשף מתחת לבית סמוך (חדשות ארכיאולוגיות 119). באמצע המסדרון נמצאו שתי אבנים גדולות מאוד מונחות על שכבת אדמה (כ-0.2 מ' עובי) שהונחו לאחר שהאתר נעזב.
 
מגוון האבנים החצובות, טיפוסיהן וגודלן מלמדים על שיטות החציבה. על פי האבנים החצובות שלא נותקו במלואן נראה שרוחב תעלות הניתוק היה בדרך כלל  0.13-0.10 מ', כמה תעלות היו צרות יותר (0.09-0.07 מ') וכמה רחבות יותר (0.17-0.14 מ'), בעיקר בין שורות האבנים. בתחתית צד ארוך של אבן נחצב חריץ דמוי טריז (כ-0.12-0.10 מ', ר' איור 3) להקל בניתוקה. חלק מהאבנים נשברו בחציבת תעלות הניתוק והפן התחתון של חלק מהאבנים נותק באופן לא אחיד (ר' איור 2).
פעולת הניתוק אורגנה בשורות אבנים בגודל אחיד, בקבוצות קטנות יחסית; אבנים גדולות יותר היו במדרגות העמוקות שבהן הסלע היה הומוגני יותר. פעילות זו בולטת במיוחד בשטח החצר, שם נחשפו שרידי ארבע שורות אבנים בכיוון מזרח–מערב (ר' איור 7). מידות האבנים (1.5-1.3 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב) ניתנות לשחזור גם בחלק מהמדרגה העליונה הפונה דרומה. מדרום למסדרון הייתה שורת אבנים בכיוון מזרח–מערב שהיו ארוכות יותר ובמגוון רחבים (1.70-1.65 מ' אורך, 1.5-0.9 מ' רוחב). מ-78 אבנים שנמדדו, אורך 78% מהאבנים 1.7-1.0 מ', רוחב 46% מהאבנים יותר מ-0.8 מ' ורק 9% רוחבן יותר ממטר אחד. נראה אם כן כי המחצבה נועדה לחציבת אבנים גדולות יחסית.
מניתוח מידות האבנים לא עלו מסקנות חד-משמעיות על המידה המטרית ששימשה למדידת האבנים קודם לחציבתן. את מרבית המידות ניתן לקשר למידת נפח של כ-0.425 מ"ק, אף שמידה זו קצרה מכל מידה ידועה בת התקופה שזוהתה, במיוחד מידת הנפח הרומית, כ-0.4436 מ"ק, הקצרה מכולן. מלבד הצורך במידות אחידות של אבנים שיתאימו לנדבכי קירות בבנייה, אורך מדרגת הסלע ומספר האבנים שאפשר היה לחצוב בה נקבע גם על פי מספר האבנים שכבר נותקו מאותה שורה וכן על פי אופי הסלע (השווה איורים 1 ו-7).