שכבה III (התקופה הביזנטית)

נחשפה גת (איורים 1, 2) הכוללת משטחי דריכה מרוצפים פסיפס (לוקוסים 514, 542) ובורות איגום (לוקוסים 509, 523) הסדורים בצורת האות ר'. בורות האיגום תחומים בקירות הבנויים אבני גזית מאורכות (W512 ,W510), המעידים כי הבורות בני זמן אחד. הקירות תחמו שטח שצורתו טרפז שהכתיב את תוכנית בורות האיגום. לבור האיגום המערבי (לוקוס 523) צורת טרפז מאורך. הדפנות והרצפה מטויחים בטיח הידראולי ובחלקה הדרומי של הרצפה הותקן בור שיקוע (איור 1, חתך 2-2). אל הדופן המערבית של בור האיגום הוצמד קיר (W530) הבנוי פן אחד של אבני גזית בגובה נדבך אחד ונראה כי שימש מדרגה להנחת לוחות קירוי.
גם לבור האיגום שממזרח (לוקוס 509) צורת טרפז, דפנות מטויחות, בור שיקוע עגול בפינה הצפונית-מזרחית ומדרגות הצמודות לדופן המערבית (איור 1, חתך 1-1).
קיר 512 דופן בחלקו העליון בטיט, ואילו ראשי הקירות האחרים
(W529 ,W528 ,W527) וכן המדרגות הצמודות לקיר 527 כוסו בפסיפס לבן (2×2 ס"מ). לא הובחן קשר ישיר בין בורות האיגום, אך ניתן לשער שהיה מעבר תחת קיר 543, המשויך לשכבה II (איור 1, חתך 1-1).
בחלק המזרחי של החפירה נחפרו קטעים של שני משטחי דריכה מרוצפים בפסיפס (לוקוסים 514, 542), המשתרעים מעבר לגבול החפירה. קיר שדוד (W544) מפריד בין המשטח הצפוני (לוקוס 514) לדרומי (לוקוס 542). בחלקו המערבי של המשטח אותרה תשתית פסיפס הניגשת לקיר 528. ברצפת הפסיפס (3×3 ס"מ) של משטח הדריכה הצפוני שני שלבי תיקון. לא נמצא קשר בין משטח דריכה 514 לבין בור האיגום שממערב לו (לוקוס 509), אך ייתכן שהייתה תעלה שלא שרדה בחלקו העליון של קיר 528. 
משטח דריכה 542 היה מכוסה פסיפס לבן (2×2 ס"מ) שהונח בכיוונים שונים וכלל מסגרת בצבע כחול. המשטח הושתת על גבי אבני גזית מאורכות, בדומה לקירות בורות האיגום שמצפון. בחלקו הדרומי נקטע משטח הדריכה בתעלת ניקוז מודרנית (W541) וצינור ניקוז עות'מאני, הנמצא מתחת לדרך העות'מאנית המרוצפת, שאף היא פגעה בפסיפס (ר' שכבה I להלן).   
ממערב למשטח הדריכה ומדרום לבורות האיגום (לוקוס 520) הובחן שטח פתוח התחום במערבו בחלקו הדרומי של קיר 530 שהוא המשכו של קיר 538. קירותיו הצפוני והמזרחי (W512 ,W510) בנויים אבני גזית מאורכות המטויחות בחלקן החיצוני. בקיר 510 הובחן טיח בפינתו המזרחית ובחיבור שבין שני הקירות. בפינה זו שרד קטע קטן מרצפת טיח הניגשת לקיר 510.
נראה ששטח זה, שלא הובחנו בו קירות או רצפות, שימש שטח עבודה פתוח שרצפתו לא שרדה עקב הפרעות מאוחרות. גם לשטח עבודה זה היה מתאר טרפזי שאפיין את כל המתקן התעשייתי.
הצד המערבי של החפירה נחפר חלקית ונמצאו בו רצפת טיח ומסד של קירות 531 ו-534 הבנויים פן אחד של אבני גזית מאורכות. ניתן לשייך את כל אלה למשטח עבודה נוסף שהיה קרוב לוודאי מרוצף בטיח מהודק (לוקוס 536).
מצפון לקיר 531 אותרה רצפת טיח מהודק (לוקוס 522) המיוחסת אף היא לשכבה III. רצפה נוספת (לוקוס 519) עשויה אבני גוויל קטנות ובינוניות וניתן לייחס אותה למשטח עבודה נוסף שהיה מצפון לבורות האיגום, או שזוהי דרך המוליכה לעבר הגת. ממערב לרצפה 522 וצמוד לגבול המערבי של החפירה אותר קיר (W537) שמהותו אינה ברורה.
ממצא כלי החרס כלל קערות (איור 1:3, סוף המאה הה'–אמצע המאה הז' לסה"נ, איור 3:3, המאה הו' לסה"נ) שמקורן בפוקיה, קערה קיפרית (איור 2:3, המאות הה'-הז' לסה"נ), קערה שמקורה במצרים (איור 4:3, עד המאה הח' לסה"נ), קרטר מטיפוס בית שאן (איור 5:3) וקנקנים מהתקופה הביזנטית (איור 9-6:3).
 
שכבה II (התקופה האסלאמית הקדומה)
לשכבה זו מיוחסים קטעי קירות ורצפה העשויה עפר כבוש שאותרו מצפון לגת משכבה
III. על גבי רצפה לוקוס 519 שמצפון לגת נבנו קירות (W525 ,W524) הבנויים אבני גזית ואליהם ניגשת רצפת עפר כבוש (לוקוס 506) שנחשפה במקוטע; חלקה הצפוני-מזרחי נפגע מבור עות'מאני וחלקה הדרומי נחתך כנראה מתעלה שוד של קיר 512. הפרעות מאוחרות אלו ומיעוט ממצא קרמי לא אפשרו תיארוך ודאי של השכבה. עם זאת בחפירת הרצפה עלו חרסים ביזנטיים ומעט מאוד חרסים מזוגגים (Splash Ware) של קערות המתוארכים למאות הט'–הי' לסה"נ (איור 3-1:4).
שרידים מקוטעים אלו מעידים כי בשכבה זו הוסבו בורות האיגום לבריכות מקורות לאגירת מים. הפסקת השימוש בגת הביזנטית עולה בקנה אחד עם איסור צריכת היין בתקופה האסלאמית. בבור האיגום המזרחי (לוקוס 509) בוטל גרם המדרגות וקיר W543, שנבנה על גבי המדרגות וצמוד לקיר 527 (איור 1, חתך 2-2, איור 5), שימש תשתית לקמרון שהמשכו אותר בחתך המזרחי של גבול החפירה (W540). בבור האיגום המערבי (לוקוס 523) המשיך הקירוי באבנים שטוחות לשמש גם בשכבה זו. בריכות האגירה הכילו מילוי עשיר שכלל עצמות בקר וחרסים מן התקופות הממלוכית והעות'מאנית ובהם קרמיקה עשויה ביד עם עיטור גיאומטרי (איור 7:4, 8), קנקנים מהתקופה העות'מאנית עשויים טין אדום-חום (איור 5:4, 6), כלי עזה, בהם קנקן (איור 4:4) וצפחת (איור 9:4), מקטרת קטנה בגוון אפור המתוארכת למאה הי"ז (איור 11:4) ונרגילה (איור 10:4).
הקרמיקה העשויה ביד עם העיטור הגיאומטרי שהייתה שכיחה במילוי והחומר העות'מאני שהיה שכיח ברבדים העליונים של המילוי מעידים כי הבריכות יצאו מכלל שימוש והוסבו לבורות פסולות בתקופות הממלוכית והעות'מאנית.

שכבה I (התקופה העות'מאנית)

נחפרה דרך מרוצפת אבן (לוקוס 500; איורים 1, 6) שחלקה אותר במפלס פני השטח מצפון לבית כנסת סמוך. הדרך בנויה אבני גיר בינוניות ונחשפה לאורך 24 מ' (3 מ' רוחב מרבי). נראה כי הדרך וכן צינורות ניקוז שנמצאו תחתיה פגעו בשרידים הקדומים.
 
בחפירה נחשפה גת מן התקופה הביזנטית (שכבה III) ולה שני משטחי דריכה ושני בורות איגום, אם כי תפקודו של הבור המוארך (לוקוס 523) לא ברור דיו. בשכבה II המיוחסת לתקופה האסלאמית הקדומה נמצאו שרידים דלים המצביעים על כך שבשכבה זו הוסבו בורות האיגום משכבה III לבריכות אגירה למים. קרמיקה גיאומטרית העשויה ביד שנמצאה במילוי בבריכות האגירה מעידה כי בתקופה הממלוכית פסקו הבריכות לשמש והוסבו לבורות פסולת עד לתקופה העות'מאנית, שלה ניתן גם לשייך את הדרך המרוצפת.